בס"ד

מסופר על אדם שבשלבים הראשונים של חזרתו בתשובה הוא קיים ראיון לתכנית טלויזיה ששלחה כתבת שטח למקום נופש בו תיקלט במהלכו חשף את הכשרון שלו לכתיבת שירים, וכשראו את זה בגל"צ החליטו להזמין אותו להתארח באולפנם במסגרת תכנית ההומור השבועית שלהם, ולאחר זמן מה הציעו לו פינה קבועה בתכנית והוא הסכים לכך בשמחה רבה. הם לא ידעו שכל האוצר הספרותי שלו מסתכם בשלושה שירים. הוא ידע שהוא יצטרך לכתוב חומרים חדשים עבור התכנית הרביעית ולכל אלה שיבואו אחריה, ונדרש להחליט מה ובאיזה סגנון לכתוב.

אע"פ שהיה על קו התפר בין שני העולמות, הוא הרגיש איך האור ואהבת ד' מתחילים להציף אותו וגרמה לו לאושר ושמחה ברמות שטרם הכיר אע"פ שעשה הרבה דברים שריתקו, ריגשו והלהיבו אותו לפני שחזר בתשובה, והוא החליט לעשות מעשה אמיץ ונועז לכבוד הבורא ב"ה. הוא ידע שזאת לא באמת הפינה שלו אלא של קונו כמו כל שאר הדברים בעולם והחליט להקדיש את הפינה הזאת ל-ד' יתברך ולשרת את רצונו ומטרותיו העליונות בצורה הטובה והמסורה ביותר גם דרך ההזדמנות הזאת ש-ד' זימן לו, ולנצל אותה לזיכוי הרבים.

הוא התחיל לכתוב קטעי פרוזה ארוכים שכוללים דברי תוכחה ומוסר נוקבים בנסיון להעיר את עיניהם של המאזינים ולקרבם אל אביהם שבשמים. הוא ידע שהסיכוי שהפינה הזאת תשרוד לאורך זמן ממושך קלוש ביותר, שהרי מה הסיכוי שבתכנית הומור בתחנת רדיו חילונית ירצו לשמוע דברי הטפה נוקבים, אך בפועל התקיים כאן הפסוק "הֲיִפָּלֵא מֵ-ד' דָּבָר" (בראשית יח, יד) כפשוטו.

הוא עטף את זה באריזה של הומור בכך שדיבר איתם בצורה חברית ומלהיבה והצחיק אותם תוך שימוש בכל מיני משחקי מילים, וכל זאת רק לפני ואחרי החלק המרכזי של "השירים" אותם זכה להקריא מדי שבוע מדם לבו ונשמתו, כשבדר"כ התגובות של שני השדרנים לאחר סיום הפינה היו של הלם מוחלט. הוא הצליח לבלבל אותם. הם תפסו אותו כתופעה - תקליטן שכותב שירים רומנטיים כתחביב, ולא הבינו כיצד זה שלפתע פתאום וללא כל התראה מוקדמת הבחור הזה עשה מהפך שלם לנגד אוזניהם והתחיל להעביר מסרים תורניים, אמוניים ומוסריים מעל גלי האתר.

הוא לא ציפה שימשיכו להעלות אותו לשידור במסגרת אותה פינה אך הוא לא יכול היה להרשות לעצמו למעול בתפקיד שהקב"ה נתן לו, וכנגד כל הסיכויים הפינה המשיכה עוד שבוע ועוד שבוע כך למשך שמונה תכניות בסה"כ במהלכם נכתבו עוד ועוד "שירים" שנועדו לזכות את הרבים ולקרב רחוקים, במהלך שהיוה עבורו סנונית ראשונה לתיקון מעשיו וישור אורחותיו אותו התחיל לעשות מהרגע שהתחיל לחזור בתשובה, כשהאמת האלוקית התגלתה לו ואהבת ד' החלה לבעור בקרבו בעה"י.

ניתן לראות כאן השגחה פרטית מופלאה מצד ד' יתברך שהכניס אותו לתכנית בנקודת הזמן המתאימה ביותר, מאחר והמראה החיצוני שלו לא הסגיר שום סממן דתי שיכול היה להרתיע את צוות ההפקה, אע"פ שהתפקיד המרכזי של כובע המצחיה שחבש באותה תקופה היה לשמש ככיפה לכיסוי הראש, כשבפועל לבו כבר היה שייך לבורא עולם והיה בשלבים לעבור לצד הקדושה כפי שבא לידי ביטוי במסגרת אותה פינה, וכשהבין שחלק גדול ממעשיו והרגליו אסורים מדאוריתא או מדרבנן הוא החליט לכפר על מעשיו ולפתוח דף חדש שמוקדש כל כולו למי שברא ומחייה אותו ומשגיח עליו בכל רגע נתון, שחיכה לו בסבלנות במשך כשלושים שנים כדי שיעשה את הצעד המתבקש והנכון ויתקרב אליו כפי שהוא מחכה ביחס לכל אחד מבניו ובנותיו היקרים והאהובים, וכשעשה את הצעד הזה הרגיש שהתקיימו בו דברי חז"ל: "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (מדרש שיר השירים רבה ה, ב).