"ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה" (דברים לא,י-יג). 'פרשת המלך כיצד? מוצאי יו"ט הראשון של חג, בשמיני במוצאי שביעית' וכו' (משנה סוטה ז,ח). 'בשמיני סלקא דעתך? אימא בשמינית. וכל הני למה לי? צריכי, דאי כתב רחמנא "מקץ" הוה אמינא נימנו מהשתא, ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה, כתב רחמנא "שמיטה". ואי כתב רחמנא "שמיטה" ה"א בסוף שמיטה, כתב רחמנא "במועד". ואי כתב "במועד" ה"א מריש שתא, כתב רחמנא "בחג הסוכות". ואי כתב רחמנא "בחג הסוכות" הוה אמינא אפי' יו"ט אחרון, כתב רחמנא "בבוא כל ישראל" מאתחלתא דמועד' (סוטה מא,א). מצות הקהל חלה בסוכות שלאחר שנת השמיטה, מזה שמשייכים את ההקהל לאחר השמיטה סימן שיש קשר לשמיטה. אמנם דרשו מכאן: '... אמר רב אסי א"ר יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא (דברים לא, י) "מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות". שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסוכות? שמינית היא! אלא לומר לך: כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה, אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית' (ר"ה יב,ב). [כך שזוהי הסיבה לקשר שמיני ושמיטה]. אולם לכאורה לא מובן מדוע נאמר דווקא כאן עניין זה ולא במצוות שמיטה, שלכאורה שם מקומה? אלא שכאן בא לומר שלשמיטה יש השפעה גם לאחריה, שלכן מציינים את חג הסוכות הזה כעין בשנה השמינית שלאחר שנת השמיטה, ולא מוגדר כשנה ראשונה לשמיטה. לכן כיון שכאן מדברים על ההשפעה של השמיטה להמשך, אז גם נילמד כאן על המשכיות השמיטה גם בהלכותיה. נראה שהלימוד על המשך השמיטה נאמר על קדושת התבואה והזיתים (רש"י, ר"ה שם), שתבואה זה דגן ותירוש (רש"י) שזה מרמז על עץ הדעת (ראה ברכות מ,א) וזיתים מרמזים על זיכרון לימוד תורה ('דאמר רבי יוחנן: כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה'. הוריות יג,ב), כרומז על התורה שמתקנת את קילקול הדעת מעץ הדעת. לכן זה שייך לכאן, שמדברים על מצות הקהל שבאה לחזק את העם בתורה ע"י לימוד תורה של המלך בהקהל. מזה שמצוות הקהל קשורה לשמיטה, ומהותה היא קשר לתורה (שמקריאים בו פס', ויעודו: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת") נראה מזה שכלל השמיטה קשורה לתורה, שזהו יעודה של השמיטה, לעצור את חיי המעשה לצורך לימוד תורה (מעין הנאמר על שבת שהיא לצורך לימוד [תנא דבי אליהו א] כיון שלא עסוקים במלאכה, כך נראה שגם "שבת הארץ" ששובתים ממלאכת הקרקע יש בו עניין של לימוד תורה) ובזה לדעת שכל העולם של ה', ושלזה ה' הביאנו לארץ כדי לקדש את העולם, שאולי זהו עומק דברי רבי אבהו: '… אמר הקב"ה לישראל: זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא. והן לא עשו כן אלא חטאו וגלו' וכו' (סנהדרין לט,א). 'כדי שתדעו וכו' - ולא ירום לבבכם בשבח ארצכם, ותשכחו עול מלכותו' (רש"י). 'חטאו' כאן הכוונה שלא שמרו שמיטה, אבל גם מרמז שלא שמרו את התורה, שלכן אמר 'חטאו' בלא לפרט. והנה נאמר בגמ' שהארץ חרבה בשל: '… אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה' (ב"מ פה,ב). הרי שאי היחס הראוי לתורה גרם לחורבן הארץ, ממילא גם מה שנאמר בדברי רבי אבהו נראה שרומז שחטאו גם באי לימוד תורה כראוי. שזהו מטרת השמיטה לדעת שהכל מה', ולידבק בתורתו ומצוותיו ('עול מלכותו' [רש”י]). לכן מיד לאחר השמיטה יש לזה המשכיות בסוכות, שהוא הזמן שבו אנו דבקים בה' בישיבתנו תחת כנפי השכינה בסוכה. אז אנו מתחברים לא"י (על הקשר של 'סוכות וא"י' ראה ב'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) ולתורה (שסוכות כנגד זמן המדבר, והרי הוא היה בשביל ספיגת התורה בנו [תנחומא "בשלח” סימן א]). כך שזה דומה לשמיטה שיש בה קשר לא"י ולתורה. עוד למדו מהפס' כאן למצוות ראיה: '… לענין ראיה גמר ראיה ראיה מהקהל, דכתיב (דברים לא, יב) "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" וכתיב (דברים לא, יא) "בבא כל ישראל לראות"' וכו' (חגיגה ג,א). נראה שבא לרמז על הקשר למקדש (מצוות ראיה) שהוא קשור בתורה, שהתורה היא שורש המקדש (בארון בקה"ק). לכן במצוות הקהל, שבו קשר לתורה ולמקדש (שקוראים במקדש בתורה) נרמז על המצווה של ראיה. ויותר מזה נראה שהחיבור בין קרבן ראיה בעליה ברגל למקדש, לתורה שבהקהל שגם היא במקדש, רומז לדברי הגמ': '… אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי... "שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות" מאי בלילות? א"ר יוחנן: אלו ת"ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה... ורבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם' וכו' (מנחות קי,א). הרי שלימוד תורה מחשיב לאדם חיבור למקדש והקרבנות.