ימי רצון וכח הרצון

בימי התשובה מתעוררים מחשבות ורצונות לתקן את הדרוש תיקון. אין אדם שאין בו רגש של תשובה, רצון להיות טוב יותר או לתקן איזה נטיה שנמצאת בו משכבר ימים.

השאלה שמקננת בלב היא האם זה יישאר לתמיד או שזה יחלוף מיד אחרי ימי התשובה? איך אפשר לעשות תשובה שהיא 'בר קיימא'?

זו אכן שאלת חיים: האם תמיד אצטרך לתקן מידה זו? האם כל שנה אשוב לאותה רשימה...?

הראי"ה זצ"ל מדבר בכמה מקומות על התשובה בהקשר של הרצון. ראשית, בזה שבכל הרהור (כלומר רצון, אפילו קטן) של תשובה יש עוצמה אדירה. שנית, שעיקר התשובה היא בתחום הרצון ולא בתחום המעשים. אם רק נעלה ונשפר את הרצון, אפילו שיפור קטן, זה יקרין וישפיע על המעשים שלנו (תנו אמון ברצון כי רב כוחו לשנות מציאות).

בכל הרהור תשובה יש עוצמה

זה לשונו של הרב: "הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון, והגבורה של הנשמה מתגלה על ידם" (אורות התשובה ז, ד).

שני יסודות אדירים מלמדנו הרב. ראשית, אין לזלזל בהרהור תשובה, ברצון קטן להיטיב. מדוע? האדם מוקף במשך היום בדחפים וצרכים, ברצונות כאלה ואחרים. בד"כ אלו אינם רצונות עמוקים. לעומת זאת דוקא הרהורי תשובה כלומר הרצונות הקטנים שעולים בנו כמעט בדרך אגב, הם הם הרצון העמוק והאמיתי של האדם. שנית, למדנו מדברי הרב שמקור אותו רצון עמוק הוא מהנשמה (ולא רצון מוסרי אנושי בלבד. מדובר במשהו עמוק הרבה יותר). זוהי 'צעקת הצילו' של הנשמה שהצליחה להגיע מהתת מודע אל המודע, לחדור ולהכנס אל תוך המחשבות היומיומיות שלנו. זה הישג גדול ו'גבורה' גדולה של הנשמה. זה גם מעיד שהרצון של העמוק של האדם הוא באמת משמעותי, שהוא חי וקיים, צף ועולה, עולה ומתבטא.

כל הרהור תשובה מביא עמו שמחה

"צריכים להעמיק מאוד באמונת התשובה (להאמין שהתשובה פועלת, אפילו תשובה קטנה), ולהיות בטוח שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם" (אורות התשובה ז, ו).

לפני למעלה משבעים שנה הרב כבר חזה את מהלכי הלב של האדם המצוי. רגילים אנו לזלזל בהשפעה של התשובה שאנו עושים, וקל וחומר בהרהור תשובה שעוד לא יצא לפועל. לכן מזהיר הרב שיש 'להעמיק מאוד', להרחיב ולתקוע במחשבה ובלב שכל הרהור של תשובה הוא משמעותי מאוד. כל הרהור פועל לא רק על האדם אלא גם על המציאות העולמית: רוח התשובה יותר נוכחת ונמצאת בעולם בזכות ההרהור הקטן שלי.

כמובן שאינו דומה הרהור רגעי להרהור חוזר ונשנה, ואינו דומה מחשבה גרידא למחשבה קבועה של תשובה שיש עמה תכנון, כמו שממשיך הרב וכותב: "ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח  ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחילה, וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה (הפנמה ורצון חזק)...".

ככל שהרצון הקטן יגדל וישתלהב בלבנו, עד כדי הסכמה בלב ורצון המקיף את החיים, כך גודל השפעתו של אותו רצון על האדם ועל העולם, וגם האדם עצמו יהיה יותר שמח ומאושר.