איתא בתורה הקדושה: "שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ" (דברים כב, ז). "האם" ר"ת המן, אסתר, מרדכי. כשהקב"ה ראה שבני ישראל מתרחקים ממנו זה ציער אותו מאוד והטביל מהלך כולל שנועד לקרבם אליו חזרה, ולכן שלח אליהם מצד אחד את המן הרשע שהידק את הטבעת סביב צוארם, העמיד אותם בסכנה קיומית וגרם להם להרגיש שכלתה אליהם הרעה ואם יש מישהו שיכול להושיע אותם זה רק ד' יתברך, ובמקביל שם בתמונה את שליחיו הנאמנים מרדכי ואסתר שיושיעו את עמו הנבחר במהלך מדהים של השגחה פרטית כפי שמתואר במגילת אסתר, שגרם לעם ישראל להתחזק ביראת שמים, אהבה, דבקות אמונה ובטחון בבורא עולם, וזהו "וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ", שעשו תשובה וחזרו בסופו של דבר לחיקו החם והאוהב של אביהם שבשמים.

אחד הטעמים למצוה המיוחדת של שילוח הקן כפי שמוזכר בדברי המקובלים הוא שבזמן שאדם מישראל מבצע מצות שילוח הקן ובכך גורם לאם לעזוב את בניה ולהצטער שהרחיקו אותה מגוזליה, הדבר מעורר רחמי שמים מצד ד' יתברך כלפי בניו ובנותיו היקרים והאהובים, כשהוא נזכר בגלות השכינה וחורבן ביהמ"ק שגרמו לעמו הנבחר לשנים רבות של סבל ויסורים קשים, ומתוך כך הדבר מקרב בצורה משמעותית את זמן הגאולה, ביאת המשיח ובנין ביהמ"ק השלישי שיהיה בנין עדי עד בעה"י. וניתן לראות את הקשר הנפלא בין הטעם הזה לכל המהלך של מגילת אסתר שמסתים בישועה וגאולה להם זכו עם ישראל כפי שעתידים לזכות בקרוב בעה"י, שבדומה להרחקת האם מבניה שגרמה צער לכל הצדדים, גם ד' יצר מציאות בה העצים את הריחוק אותו התחיל ליצור עם ישראל בינו יתברך לבני עמו והראה להם בכך לאיזה שפל נוראי כל המציאות יכולה להתדרדר אם הקב"ה מתרחק ומסיר את השגחתו ולו במעט מעל בני ישראל ח"ו, אע"פ שמצד האמת בורא עולם מעולם לא עזב ולו אדם בודד רשע כל שיהיה אחרת הוא לא היה יכול להמשיך לחיות ולו למשך שניה אחת, כשהוא ממשיך לתת לכל הרשעים עוד ועוד הזדמנויות שישובו מדרכם הרעה היישר לזרועותיו הפתוחות, וכל שכן שמעולם לא עזב את כלל ישראל או חשב לעשות כן. נהפוך הוא, ד' יתברך מנסה לעזור לנו להתקרב אליו יותר ויותר בכל דרך אפשרית ונותן לנו את כל הסיבות והכלים לצורך כך.

ניתן ללמוד מכאן דבר חשוב מאוד שאם בני ישראל לא היה מתרחקים מ-ד' מלכתחילה לא היה לו יתברך כל צורך לשלוח להם את המן הרשע ולהעביר אותם בכל שלבי התהליך הזה, בדומה למציאות של עמלק שאף היא נוצרה כפועל יוצא של כפיות הטובה של עם ישראל והתרופפות אמונתם חרף כל הניסים והנפלאות שפקדו אותם זמן קצר לפני כן בין היתר במהלך עשר המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף. וכך כל יהודי ויהודיה צריכים לדעת שבזכות קרבתם לבורא עולם והמצאותם במגמה מתמדת של התחזקות והתעלות בעבודת ד', יראת שמים, אהבה, אמונה, בטחון ודבקות במי שאמר והיה העולם הם חוסכים מעצמם המון צרות ובעיות ושאר מרעין בישין שאלוקים שולח למי שזקוק לניעור וזעזוע כדי להשיבו למוטב ולדרך הישר ולטובתו, אך אם האדם כבר נמצא בתהליך הזה מעצמו אז אין לו יתברך כל צורך לעוררו לכך אלא רק לשמוח ולהתמלא אושר ונחת רוח עצומים, ולהמשיך לעזור לו ללכת מחיל אל חיל, לרוממו ממדרגה למדרגה ולהעניק לו עוד ועוד שפע וברכה ברוחניות ובגשמיות כדי לעזור לו להגיע אל התכלית לשמה נשלחה נשמתו לעולם בצורה שתועיל לא רק לו ולבני ביתו אלא לכלל ישראל ולתיקון המציאות כולה, כדברי רבי אליעזר במדרש תנחומא: "אם יש דין למטן אין דין למעלן. אם אין דין למטן יש דין למעלן. כיצד? אם יעשו התחתונים את הדין מלמטה אין הדין נעשה מלמעלן. לפיכך אמר הקב"ה: שמרו את המשפט, שלא תגרמו לי לעשות משפט מלמעלן, שנאמר: 'וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים' (שמות כא, א). אמר הקב"ה: כל מה שאני עושה בדין אני עושה, שאילו הייתי מבקש פעם אחת לעבור את הדין לא היה העולם יכול לעמוד".

מעניין לראות שאותו המן הרשע רמוז במקום נוסף בהמשך אותה פרשה בפסוק: "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע" (דברים כה, ב), בס"ת של "וְהָיָה אִם בִּן", כפי שמביא ספר "פניני הקדמונים" ומקשר לכך את פסיקת הש"ע בהלכות מגילה (תרצ, יז): "שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהן ולהכותן זה על זה כדי שיימחה שמו על דרך 'מחה תמחה את זכר עמלק', 'ושם רשעים ירקב'. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת", ומספר על הגאון יעב"ץ שכתב על אביו החכם צבי שהיה מכה ורוקע ברגלו וטופח בסנדלו כשהגיע לזכירת המן. עכ"ל.

דבר נוסף, האדם נדרש להבין דבר מתוך דבר מכח הבינה העליונה שהעניק לו בוראו כרמוז בהמשך הפסוק: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז) ממנו מתקבל בס"ת "בנתכם", היינו שכאשר האדם מפעיל את בינתו ומצליח למצוא באמצעותה בתוך כל ההעלם המצוי בעולם (עולם מלשון העלם) את ד' יתברך והאמת האלוקית, ומתוך זה דבק בו והולך בדרך המלך למרות כל הקשיים, הנסיונות, הסחות הדעת והספקות שנמצאים [כמעט] בכל מקום אפשרי, הוא זוכה לברכות ולטובות הגדולות מכולן ולאריכות ימים בעוה"ז וכמובן גם לחיי הנצח של העוה"ב כדברי הפסוק. אשריו ואשרי חלקו של אדם כזה, שכל עם ישראל יזכה לכך ברמת הפרט וברמת הכלל בעה"י.

המצוה השניה שגורמת לאיכות חיי האדם כמובא בתורה היא מצות כיבוד אב ואם, וגם זה מתקשר לכאן כדי ללמדנו על חשיבות הכבוד שהאדם מצווה להעניק למי שברא וילד אותו בצורה שעוזרת לו לתקן את כפיות הטובה בה נכשלנו בעבר ולהפכו להכרת הטוב.