איתא במדרש תנחומא:

"אמר רבי יהושע דסכנין, משל למלך שקידש ועשה לבתו קדושין ושלטה בה עין הרע. עמד המלך להשיא בתו, מה עשה. נתן לה קמיע ואמר לה, הקמיע זה יהא עליך, שלא תשלוט בך עין הרע. כך כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל, עשה להם פומבי, שנאמר, וכל העם רואים את הקולות (שמות כ יח). ולא היו אלא קדושין, שנאמר, ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם וגו' (שם יט י). ושלטה בהם עין הרע ונשתברו הלוחות, שנאמר, ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אותם תחת ההר (שם לב יט). (לכן לוחות שניות נתנו בצינעא) כיון שבאו ועשו להם משכן (שהוא בפרהסיא), נתן להם הקדוש ברוך הוא הברכות תחלה, שלא תשלוט בהם עין רעה. לכך כתיב יברכך ה' וישמרך תחלה, ואחר ברכת כהנים, ויהי ביום כלות משה".

וצריך להבין: שהרי הילקוט שמעוני שיר השירים ג' כותב: "ד"א ביום חתונתו בסיני, וביום שמחת לבו באהל מועד". א"כ הקידושין היו במתן תורה, והנישואין בהשרת השכינה באהל מועד. זה מובן בלוחות שניות, אבל בלוחות ראשונות, היכן היו הנישואין, הרי אלו לא חטאו בחטא העגל לא היו בונים את המשכן, שהרי בנית המשכן באה לכפר על חטא העגל. (לחלק מהראשונים).

ונראה: שבלוחות ראשונים, הקידושין היו קבלת התורה, שהוא מסירות הקב"ה בעצמו למשה, שהרי אורייתא וקב"ה חד הוא, ומשה היה שליח לקבלה עבור כל עם ישראל, והנישואין היו, נתינת התורה בפועל לעם ישראל. נתינת התורה בפועל לפני החטא היתה פועלת בעם ישראל אור כזה גדול, וגילוי שכינה כזה גדול, שהוא אמור היה להיות הנישואין.

אבל אחרי החטא, עם ישראל ירד בדרגה, ונתינת התורה בפועל לה היתה פועלת אצלם אור כזה גדול, לא היה כח לעם ישראל להכיל אחרי החטא אור כזה גדול, ורק במשכן שם הקב"ה יכל לשרות ע"י הקרבת הקרבנות, והעבודות שהכהנים היו עושים. ורק שם כל אחד יכל לקבל את האור לפי דרגתו.

ועדיין צ"ע: אם עם ישראל לא היו חוטאים בעגל, האם כשהיו נכנסים לארץ, לא היו צריכים לבנות את בית המקדש, כיון שהם היו בדרגה, שקבלת התורה בפועל פעלה את מה שבית המקדש פועל?