מחקרים סטטיסטיים מצביעים על ירידה הולכת ופוחתת של אחוז המעשנים בישראל. ב-2009 דווח על מעט יותר מ20%, ובהתייחס רק לאוכלוסיה היהודית -פחות מ20%. הסיבה העיקרית לכך היא ההכרה ההולכת ומתבהרת בנזק שבעישון, ובחוק המגביל זאת במקומות ציבוריים. בשל כך, רבים מגדולי התורה המפורסמים בני זמננו הסתייגו ביותר מהעישון, וחלקם אף סברו שיש בכך איסור תורה משום "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", ויתכן אף חשש חילול ה' שכן העישון נשלל ע"י משרד הבריאות. כבר בעל החפץ חיים" התייחס לעישון בביקורת וכתב: "מי התיר לכם להרגיל עצמכם כל-כך?!" [ליקוטי אמרים,י"ג].

הבעיה ההלכתית מחריפה עוד יותר ביום-טוב, שכן האפשרות לראות את הבערת הסיגריה כצורך אוכל נפש מותנית בכך שיהיה זה דבר השווה לכל נפש [שו"ע,תקי"א,ד] וזאת גם ע"פ העיקרון הידוע: "מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה גם שלא לצורך", כי פעולה שיש בה הבערה ומורגלים בה רק "קבוצות מיעוט" כגון מעונגים –אסור. לכן ברור שההיתר של ה"פני יהושע" לעשן ביו"ט [שבת,לט,ב] והמתבסס על ההנחה שעישון הטבק "טוב לבריאות הגוף ולעיכול המזון" אינו רלוונטי שכן המציאות התהפכה. לפיכך נראה שהעישון ביו"ט בעייתי, ובוודאי מידי "ספק דאורייתא"לחומרא לא יצא. ההיתר יכול לבוא בחשבון רק לכאלה שממש אינם מסוגלים לתפקד ללא עישון, וכפי שכתב בעל ציץ אליעזר [י"ז,כ"א]: "קלקלתם-תקנתם".

יהודים רבים נוהגים להישאר ערים בליל חג מתן תורה, ועוסקים בלימוד ובאמירת תיקונים. הצורך להיעזר באמצעים מונעי שינה מובן אך אינו מצדיק היתר עישון [-..."והר סיני עשן כולו"?] ואם-כן אין להשאיר אש בבית הכנסת בפרהסיה לצורך כזה, והנצרכים לכך [ומסתמכים על מתירים] ידאגו לעצמם. כידוע, אין כל בעיה לשתות קפה או תה ללא הגבלה...