רָפִי, עובדים עליך!

   כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים, עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: (ויקרא כ"ה נ"ה).

   יום (גדול?!) עבר עלינו, יום הולדת למדינתנו - ה' באייר. ברוך ה' "זכינו", יש לנו מדינה קטנה וחמודה, יש לנו אפילו "המנון" לא רע, אשר חלק ממילותיו "הכבירות" הם: עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנת 2000, להיות עם חופשי בארצנו.

   חגגנו את המעמד כמיטב המסורת, כפינו על כולם את סגירת העסקים, כמובן שעשינו זאת בשם "העצמאות והדמוקרטיה", הרי זה פסוק מפורש: וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' (ויקרא כ"ה ב'). ואם בשבת רגילה ובשנת השמיטה לא מקיימים זאת, לפחות ביום העצמאות צריך לתת לזה במה! כמובן שגם נפנפנו מנגלים ועמדנו דום בשעה 10:00 (בצפירה), ואלו שהיו יותר דתיים - גם קראו "הלל" בברכה.

  הרבה הרגישו שיש להם בָּמֶה להתגאות. הרי נהיינו עוצמה אדירה! עוצמה שאפילו הגויים מודים לה. הנה כמה ראיות  לעוצמתנו הכבירה, לה זכינו לאחר למעלה משישים שנה:

   יש לנו היום את כל העמותות. להורים מוכים, מורים מוכים, ילדים מוכים, כלבים מוכים, זכויות הגבר, זכויות האשה, (לצערנו עדיין אין עמותה "לזכויות התורה"...), יש לנו מרכזי גמילה מסמים, זכינו לראשי ממשלות ונשיאי מדינה שנחשדו (וחלקם הורשעו) בעבירות מרמה ושוחד והפרת אמונים... הנוער שלנו כל כך מרוסן ומושלם, עד כדי כך שבהרבה פארקים החלו להתקין מצלמות במעגל סגור - מפני חוסר שליטה על מעשה שוד וונדליזים, יש לנו "קטינים" שמסובכים ברצח ושוד ואלימות וסחטנות וכל מרעין בישין...

   אכן אין מה לומר, מאז הקמת המדינה - הגענו להישגים רבים! אפילו בדו"ח הבנק העולמי (סקר כלל עולמי הנערך מידי שנה על כלל המדינות), נכתב כך: ישראל היא המדינה המושחתת ביותר במערב! השבועון הצבאי הבריטי גיינסי, כתב בכותרת ראשית, ישראל מדינת פשע ו... בדו"ח המשטרה דווח על 484,688 מקרי פשיעה בשנה אחת בישראל... האלימות בנוער רק גוברת... "שחיתויות" היום זה "להיט", וידי החוקרים עמוסות עבודה ברוך ה'.

   עשינו לנו שם ותהילה בכל העולם. יש לנו נציגים במזרח הרחוק - שלאחר הצבא ירדו מהארץ וכיום הם זרוקים במזרח הרחוק בכל מיני כתות או מסיבות שנמשכות כמה ימים רצוף ונגמרות באיבוד הדעת, וסיומם הוא במקומות סגורים לחולי נפש... ברוך ה' למדינה יש פירות טובים - והמוסריות של ראשי השלטון והנוער מרקיעה לשחקים...

   ובל נשכח את פרשיית "ילדי תימן החטופים" של עוזי משולם, פרשיית ילדי טהרן, את הטבעת המעפילים והסגרתם לידי הבריטים, הפרשייה המצמררת של "יואל ברד", את פינוי ההתנחלויות - בברבריות מושלמת, וזו עדיין לא כל רשימת ההישגים של מדינתנו.  נו, זו לא עוצמה?!

   כעת מישהו יכול לומר שלא מגיע לנו לשיר את "התקווה"? (האמת היא שזה מה שעדיין מחייה אותנו, התקווה שפעם אחת נשתנה).

   רבותי! על איזו "עצמאות" בדיוק מדברים? וכי נפנוף המנגלים ועמידת "דום", זה כל מה שיש לנו להציע אחרי 60 שנה?

   סליחה! שכחתי - ואני מתוודה: באמת היו אנשים אחרים שניצלו את היום הזה כראוי, אנשים שקרובים לערכים אמיתיים יותר - ומכונים "שומרי מצוות", ולאלו שעדיין לא מכירים אותם מקרוב, נעשה להם "היכרות קצרה" עם שומרי המצוות:

   מדובר במערכת ש99.9% ממנה נקייה מפשע ואלימות וסמים ואלכוהול וסחטנות ומתירנות, ברוך ה' בתי כלא לא מלאים באברכים, הם גם לא מסתובבים בבתי גמילה - ולא משתכרים ונזרקים בפארקים בשעות הקטנות של הלילה, מעולם לא התקבלה תלונה "אחת" במשטרה על מורים שהוכו על ידי תלמידים, רכוש בית ספר שהושחת, לא עליהם נאמר בסקר "שהמורה מלמד רבע שעה" - ושאר השיעור מוקדש לבעיות משמעת...

   האמת היא שלא רק שבני התורה לא מזיקים, אלא הם גם מועילים לאנושות! נכון, אין להם עמותות להורים מוכים ותנו לחיות לחיות ומרכזי גמילה מסמים, להם יש "עמותות חסד" אחרות. חסדי נעמי, עזר מציון, יד אליעזר, רגל אהרון, אוזן המן... וכשיש חס ושלום איזה אסון, האנשים הללו יודעים לסייע - מבלי להיכנס לגזע וצבע ודת ולאום, (עיין ערך ארגון הצלה, זק"א, עזר מציון ועוד).

   בקיצור, הציבור הזה ביום העצמאות סגר את העסקים כמו כולם, ובמקום לבוא לפארק דרום ולנפנף או לגלוש על כבלים, הוא בא לבית הכנסת, ומהבוקר עד הערב למד תורה, שמע הרצאות, והכל במסגרת "יום שכולו תורה".

   ברוך ה' כמו בכל שנה - לא דווח מהמשטרה על אלימות או נפגעים פיזית או מילולית מאף בית כנסת, לא הוזמן אף שוטר להשליט סדר, ובסוף היום זכו אותם נפשות לסחוב איתם הביתה רבבות רבבות של מלאכים קדושים שיגנו עליהם ועל כלל עם ישראל בעזרת ה'. וכל זה בזכות "שביום העצמאות", צריכים לסגור את העסקים. נו, לפחות זה מנחם קצת. גם אם אין לנו סיבה לחגוג, הגם שהנתונים הקשים של הפשע וכו' בעוכרינו, מכל מקום היום הזה מועיל לעם ישראל - לאותם עמלי כפיים, לזכות לרכוש עוד קצת רוחניות.

   עד כאן הכל בסדר. אלא שהיה אחד שקראו לו רפי. רפי היה מאלו שחגגו את היום בפיקניק גדול. אלא שאחר שאכל ואכל ואכל, הוא הגיע למצב של "עומס מוחלט". הוא ניסה לדחוף עוד, אך ההצלחה לא האירה לו פנים.  בצר לו, העסיקה אותו השאלה כיצד הוא יעביר הלאה את היום - אם העיסוק העיקרי (אוכל) כבר לא בר ביצוע? עברו עשר דקות, בינתיים הוא הספיק לריב עם אשתו, להתקוטט עם הילדים, והשעה רק 11:00. בצר לו הוא הסתובב באפס מעש. והנה הוא פוגש בחבר שהתחזק בשנה האחרונה, אשר מציע לו לבוא להרצאה מעניינת. רפי הסכים. וכי יש לו אלטרנטיבה?

   הרצאה, ועוד אחת, ואחר כך מנחה, ושוב שיעור, הדברים מצאו חן בעיניו, היתה בהם מתיקות, הוא לא האמין שזה עד כדי כך, בסוף היום הוא החליט כבר שאת השבת הקרובה הוא שומר - בכל מחיר.

   כבר ביום שישי בבוקר הוא העמיד פלטה, קנה ארגז חלות וחבית יין, הוא לא שכח לפסוח על חנות תשמישי קדושה - ולקנות שם טלית גדול, טלית קטן, כיפה נאה, לאחר מכן הוא שלף מהארון חולצה חגיגית, התארגן, ו... הלך לבית הכנסת.

   ליל שבת עבר בקדושה והתרוממות, לאחר מכן הוא עלה על יצועו, הוא התעורר בארבע והצליח לתפוס את "הנץ", החזן כבר סיים "שחרית", הנה מוציאים את ספר התורה - "והבעל קורא" מתחיל לקרא בפרשת בהר: צריך להשבית את האדמה כל שנה שביעית - במשך שנה שלמה (שמיטה)! כל ארבעים ותשע שנה, יש להשבית את האדמה שנה נוספת (יובל)! יש חוב לשחרר עבדים ביובל! אסור להלוות בריבית ליהודי! חובה לשמור את השבת - אסור לפתוח את העסק!

   רפי עומד המום! מעולם לא הורידו בפניו כל כך הרבה גזרות בפעם אחת. הוא עושה חישוב מהיר, והוא מגלה שבורא עולם כביכול נכנס לו לארנק ומתנהג שם כבעל הבית. הוא מכתיב לו מה כן ומה לו - למרות שמדובר כאן "בביזנס" שלו, במילים אחרות "בכל עולמו".

   שאגת מרמור פרצה מפיו הטהור של רפי: בורא עולם! הרי אני בעשרים אצבעתי (של הידים והרגלים) הפרחתי את השממה, יבשתי ביצות - ונטעתי מטעי בננות מפוארות אשר הרואה אותם אומר "ברקאי", ברוב תושייתי הצלחתי להשיג עבד טוב עם ראש פורה (ראש יהודי), אני המוצלח הקמתי את בנק "העיניים של המדינה", ופתאום אני מגלה שאתה מתערב לי בכל המערכת הזו ומצווה אותי מה כן לעשות ומה לא? האומנם?!

   ובפרט שלא מזמן (כולנו) שרנו את ההמנון "עוד לא אבדה תקוותנו, התקווה בת שנת 2000, להיות עם חופשי בארצנו", אם כן בורא עולם חסיד עליון, הסבר לי בבקשה בהיגיון, כיצד מצוותיך עולות בקנה אחד עם זה ההמנון?

   וכך ניגש רפי המבולבל לרב, וביקש תשובה למצוקתו. שמע הרב את דבריו - ואמר: רפי היקר! שאלת שאלה כבידת משקל. התשובה לשאלתך מאוד עמוקה ודקה, אך אם הנך אדם אמיתי והנך מתעקש לדעת את האמת, אני מוכן לנתח אתך את העניין. רפי הנהן - והרב התחיל:

   דע לך שאם ההמנון הנ"ל נכון, אזי אין תשובה לשאלתך. שהרי להיות עם חופשי בארצנו ותורת משה - זה שתי הפכים. אך אל תתייאש, אני רוצה לעדכן אותך שפשוט "עבדו עליך"! מעולם זו לא הייתה תקוותנו, ובטח שלא במשך 2000 שנה! וכי רבי שמעון בר יוחאי הייתה תקוותו להיות "עם חופשי בארצו"? אולי רבי מאיר בעל הנס חשב כך? או שמא היה זה חלומו של רבי עקיבא?

   שקר וכזב! יהודי של פעם שאף לעלות לארץ - רק בכדי לעבוד את ה' ולקיים את המצוות התלויות בארץ (שמיטה, יובל, מעשרות, ישוב הארץ). הם הקריבו עבור כך את כל רכושם, הוכו ואוימו, ובמסירות עלו ארצה. ומיד עם הגיעם, הם לא שרו "להיות עם חופשי בארצנו", אלא הם נפלו על האדמה, נישקו וחיבקו אותה ובכו כמו תינוקות - על הזכות להיות בארץ. משה רבנו התפלל לה' 515 תפילות בכדי לזכות להיכנס לארץ. וכי עלה על דעתו של מישהו שמשה שאף לעלות לארץ בכדי לנפנף בה' באייר ולעמוד דקה דומיה? האם משה כַּמָהּ לעלות לארץ בכדי להיות "עם חופשי" בארצו? הרי התורה מעידה עליו שהיה "עבד נאמן" לבורא (במדבר י"ב ז').

   רפי היקר! צריך לברר אצל המשורר, למה הוא מתכוון בהמנונו "שכבר 2000 שנה אנו שואפים להיות עם חופשי". בינתיים בא נעזוב אותו.

   ואל תחשוב רפיל'ה שהיהדות היא "אנטי ציונות". אדרבה! היהדות היא שיא הציונות! הנה, כך דוגמא ממני: בבית שלי שברתי חלק בקיר - זכר לחורבן בית המקדש, בתור אות אבל על החורבן. שלוש פעמים ביום אני מבקש "ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" (בברכת המזון). שלוש פעמים ביום אני מתפלל ומבקש: תשכון בתוך ירושלים וכו' (בתפילת שמונה עשרה). אני מתאבל כמה ימים כל שנה על החורבן והגלות והרציחות שעם ישראל ספג בשנות גלותו (ג' באלול, י' בטבת, י"ז בתמוז, ט' באב), ומדובר באבל כבד הכולל צום מוחלט מאוכל ושתיה - ואיני מסתפק בצפירה ועמידת דום. אני מצווה לא לרדת מהארץ, והרשימה עוד ארוכה.

   לסיכום: רפי היקר! פשוט עבדו עליך. סיפרו לך שיהודי אמתי זה "יהודי חופשי בארצו". כביכול זו הייתה תקוותנו כבר 2000 שנה. היום עמדת על הטעות, וכעת גם נביא לך מקור מהחומש, מלפני למעלה משלושת אלפים שנה, ובו נראה ביחד מה זה יהודי אמיתי.

   לפני אלפי שנים, סבא של סבא... שלך היה במצרים משועבד לפרעה. השעבוד היה קשה ונוראי, והסבא היקר צעק לבורא עולם שיושיעו (שמות ב' כ"ג), ואכן בורא עולם נקם את נקמתו, הוא הכה את המצריים בעשר מכות (אשר היו 250, ויש אומרים 500 - כמו שאנו אומרים בהגדה בפסח), ובסופו של דבר בורא עולם הוציא את סבא שלך לחירות. אלא שבשעה שהוציאו ה' ממצריים, הוא הודיע לו במילים ברורות: כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם:

   בורא עולם ביציאת מצרים חתם ברית עם בני ישראל, והוציא אותם בכדי שיקבלו את מרותו וישתעבדו לתורתו. ואכן אנו אומרים כל יום בתפילה, ברוך אלוהינו שבראנו "לכבודו". זו כל מטרתנו, ולא חס ושלום - בכדי להיות עם חופשי בארצנו!

   וכיוון שידעה התורה שלאחר שהיא תצווה על מצוות שמיטה, יובל, ריבית וכו', רפי עלול להתמרמר ולשאול: מדוע בורא עולם מגביל אותי? לכן היא סיימה במילים כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים... אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. בכדי להזכיר לרפי שאנו מצווים להיות עבדים נאמנים לבורא. וזה בעצם הדיבור מס' 2 "בעשרת הדיברות". אחרי אנכי ה' אלוקיך, דבר ראשון - זה הידיעה שבורא עולם הוציאנו ממצרים - וזה מחייב אותנו להיות עבדיו הנאמנים.

   ואדרבה! בתורה נאמר: וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי - וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם - וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: (ויקרא כ"ה י"ח). הבנת רפי? רק אחרי שנקיים את חוקי הבורא ונשמור מצוותיו, רק אז מזמינה אותנו התורה "וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח". ללמדך, שמי שחושב שאפשר להפריד בין השניים, מי שמדמיין ששייך להפריד בין "דת ומדינה", אינו אלא טועה ושוטה!

   עד כאן רפי התשובה "הקרה", בבחינת "יקוב הדין את ההר". כעת נעבור לתשובה "החמה", שבטוחני שתגרם לך שמחה ותמרח את פניך בחיוך.

  רפי היקר! אתה לא מבין מדוע ה' מגביל את הכנסותיך ומסחרך? לדעתך הנך מפסיד כאן "כסף בטוח"? אני רוצה לגלות לך שאתה טועה! כיוון שמי שחי כרצון התורה, בורא עולם מפנק אותו! מי שלא מלווה בריבית יש לו ברכה בפרנסה! מי ששומר שמיטה ויובל, לא רק שהוא לא מפסיד, הוא גם מרוויח הרבה. התורה מבטיחה לו: וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח... וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית... וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה... עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת... בנוסף לכל החקלאי מרוויח שנה שלמה חופש מעבודה, שנה שיהיה פנוי בה לשקוד על התורה, ולהרוויח גם עולם הזה - וגם עולם הבא.

   ושוב חוזרת התורה על הרעיון הזה ומסיימת את הפרשה במילים אֲנִי ה', ומבאר רש"י, אֲנִי ה' - נאמן לשלם שכר. וזאת בכדי להכניס ליהודי לראש, שעבודת ה' אינה "בית סוהר", אלא הכל נועד לטובתו, בכדי לתגמלו ולהטיב עמו בעולם הזה ובעולם הבא. ומי שבדק את זה - יודע שזה כך. אולי מבחוץ זה נשמע אחרת. אך דע לך רפי שזה בדיוק כמו "קולה". מבחוץ זה נראה נורא! שחור, תוסס, דביק, אך מי שטועם, רואה שזה טעם החיים (הלוואי). אותו דבר בעבודת ה'. מבחוץ זה נראה כבד וקשה. עול שאי אפשר לעמוד בו. אך מי שטועם מעט, רואה שזה "טעם החיים", שנאמר (תהילים ל"ד ט') טַעֲמוּ - וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'! מי שטועם - מתמגנט למתיקות! הבנת רפי?