לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

יחזקאל מ"ד (ט"ו-ל"א) וְהַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם בְּנֵ֣י צָד֗וֹק אֲשֶׁ֨ר שָׁמְר֜וּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת מִקְדָּשִׁי֙ בִּתְע֤וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽעָלַ֔י הֵ֛מָּה יִקְרְב֥וּ אֵלַ֖י לְשָֽׁרְתֵ֑נִי וְעָמְד֣וּ לְפָנַ֗י לְהַקְרִ֥יב לִי֙ חֵ֣לֶב וָדָ֔ם נְאֻ֖ם [ה' אלקים].

הרקע להפטרה וקישרה לפרשתנו[1]

בראשית דברינו ידיעה משמחת, כפי הנראה (ליתר ממה שלא נראה...) הפטרה זו של הפרשה אשר במרכזה פרשת המועדות, בהם ישראל עולים לרגל למקדש אחד, הפטרה אחת לכל העדות ולכל המנהגים. (לכן לא נראה בראשית הגליון את חילוקי המנהגים בין העדות). ההפטרה הינה המשך תיאור הנביא יחזקאל את ביהמ"ק העתיד, הבית השלישי שיבב"א, ובפרקנו זה כבר תיאור העבודה עצמה בביהמ"ק. לאחר תיאור שיבת כבוד ה' לנצח, מכח גדולת קדושת הבית משני הבתים שנחרבו, ישנה גם תביעה גדולה יותר לעובדים בו. לכן לא יעבדו בו צאצאיהם של אלו שעבדו עבודה זרה, ובכך מתיחסת משפחת הכהנים הלויים בני צדוק, כמוזכר בתחילת ההפטרה. ענין נוסף מכח מעלתו של הבית השלישי הינה התדמות בפרטים שונים של כלל הכהנים לכהן הגדול, ביניהם למשל, לבישת בגדי פשתים בלבד בבואם אל החצר הפנימית, ולא כנאמר בתורה (שמות פרשת תצוה) שילבשו בגדים העשויים מצמר ופשתים (האבנט ראה יומא ע"א ע"ב), ובכך יתדמו לכהן גדול שבעבודות יום הכפורים המיוחדות בלבישת בגדי לבן שהיו מפשתן.

בפרשתנו למדים אנו על שמירת מעלת הכהונה בהנהגותיה המיוחדות, וכך גם בהפטרה. הקשר מוסרי חשוב לפרשה למדים אנו בסדר ההפטרות לרב מנדל הירש (בנו  של ר' שמשון רפאל הירש) וכך הוא כותב בהפטרתנו: הפרשה הביאה מצוות שבקיומן יוכיחו הכהנים שהם ראויים להיות מיועדים לתת לחיי העם את הבסיס הבנוי על תורת ה', ולתת את הכוון שתורת ה' מכוונתו...עליהם לאמת מחוץ למקדש בעצוב מופתי של חייהם האישיים והמשפחתיים בנושאם את דגל הדרישות של תורת ה', לכך דרושים אומץ ורמה מוסרית עילאית ללא פניות...עכ"ל. יסוד זה ממשיך בצורה מעמיקה ומיוחדת בן דורנו, הרב משה ליכטנשטיין שליט"א וכך כותב בספרו נתיבי נבואה...יחזקאל מעמיד את חזון הגאולה על העבודה ה'אפורה' היום-יומית שבמקדש ועל פרטים הלכתיים 'יבשים', ולא על חזון נשגב ומרומם המפליג לעולמות פיוטיים ותיאורים חגיגיים של גאולה, כפי המתואר בספר ישעיהו[2]... העולם הפרטני של עבודת המקדש המוצג בפנינו ממקד את הגאולה במחויבתו של האדם לקב"ה, בנכונותו לשמוע בקולו, ומדגיש את מורא  המקדש המחייב כללים קפדניים. הדגשת הפן ההלכתי של המקדש חשובה ביותר, היות וישראל עלולים להיתפס למחשבה על קדושה שכל כולה רוחנית ואין לה עסק בפרטים ההלכתיים ה'טכניים', הנטיה הכללית של האדם באשר הוא לראות את הקדושה ברוחני ובנשגב, ולזלזל בעולם החומרי והטכני כ'ערוץ' לקדושה, מחייבת קריאה נבואית המדגישה את קידוש החומר. [וכאן מוסיף הקשר מעניין מאוד לסמיכות ההפטרה לסיומה של הפרשה:] מלבד זאת יש לראות קריאת נבואה זו כהפטרה לפרשת אמור גם משום תגובה לעלילת המגדף...לאחר כל הפרטים ההלכתיים המרובים של דיני הכהנים והקרבנות, ובפרט לאחר דין לחם הפנים. לאור סמיכות הפרשיות שהגידוף היה מכוון כלפי הלחם, וכפי אחת הדעות במדרש רבה (אמור ל"ב ג') ויצא בן אשה ישראלית - ...רבי ברכיה אמר מפרשה של מעלן יצא. אמר כתיב (ויקרא כ"ד ה') ולקחת סלת ואפית אותה, דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה, שמא צוננת?...[עכ"ל המדרש] המגדף התכחש לקדושה המתמקדת בפרטים ושוכנת בחפצים. זהו תוכן גדופו ומלחמתו בתורה, וכפי שטען בשעתו, כן נטענו טענות אלו ומעין אלו לאורך הדורות. ההפטרה שלנו עם התמקדותה בקדושה ההלכתית, באה להוציא מסברה זו ולאשש את משמעות ההלכה במקדש... עכ"ל.

הכהן צריך שתהיה לו אשה, כיוון שבלעדיה הוא כבעל מום

וְאַלְמָנָה֙ וּגְרוּשָׁ֔ה לֹֽא־יִקְח֥וּ לָהֶ֖ם לְנָשִׁ֑ים...כתב באהבת יהונתן לרב יהונתן אייבשיץ: הטעם דכתיב [ויקרא ט"ז ו'] וכיפר בעדו ובעד ביתו, זו אשתו [יומא ב' ע"א] נמצא צריך להיות לו אשה, והיינו דאיתא בגמרא [ברכות ס"א ע"א] אדם הראשון דו פרצופין נבראו, נמצא שהיה הבריאה כך איש ואשתו, וכשהאדם שורה בלא אשה, לא נקרא אדם שהוא מחוסר איבר לכך אסור לעבוד עבודה בלא אשה עד שיהיה כל הגוף שלם...

תפקיד הכהן כמלמדי תורה לישראל

וְאֶת־עַמִּ֣י יוֹר֔וּ בֵּ֥ין קֹ֖דֶשׁ לְחֹ֑ל וּבֵין־טָמֵ֥א לְטָה֖וֹר יוֹדִעֻֽם. וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ לשפט [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י ושפטהו [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ (יחזקאל שם כ"ג-כ"ד). מבאר האברנאל שהכהנים יהיו מורי התורה ומיישרים לכל אדם לעבודת הא-ל, ושג"כ ישבו הכהנים בתוך הסנהדרין. וכן כתב המלבים (ד"ה ועל ריב) שהם יהיו בין הסנהדרין לדון דיני ממונות ונפשות, ובמשפטי ישפטוהו ר"ל עפ"י ד"ת [דין תורה ומוסיף שאר חלקי התורה עפ"י הגמרא שבת ל"א ע"א[3]], והנה כבר חשב ישועות חכמה ודעת, שהם נזיקין קדשים טהרות, ומוסיף שגם ואת תורתי ואת חקותי שהם הלכות של סדר זרעים ונשים, שיש בהם חקים כמו העריות וכלאים וכדו', ותורות, וכן בכל מועדי שהוא סדר מועד ישמרו, ואת שבתותי יקדשו, להזהיר על השבת הגם שהותר אצלם אצל עבודה.

ביאור ההבדל בין סמיכות איסור שתיית יין והוראה בין התורה לנביא

משיבת נפש לרב יוחנן לוריא (מגדולי הראשונים אשכנז נדפס לראשונה מכת"י מכון ירושלים תשנ"ג)...גם יש ליתן על לב שביחזקאל והיא הפטרת [אמור] אמר שם, ויין לא ישתו כל כהן הפסיק ולא סמך לו, ואת עמי יורו בין קדש לחול כמו שסומך בתורה יין ושכר אל תשת וכו' ואח"כ ולהורות וכו'. וי"ל שבפרשת שמיני סומך הוראה לשתיית יין, אינו ר"ל רק הוראה באיסור והיתר טומאה וטהרה לאפוקי דיני ממונות, ולכך סמך לו איסורי חיות ועופות, ושרצים, ודגים, וטומאת מצורע ונידה וכו' שאינו בא לאסור שתיית יין אלא להוראה ולא לדיני ממונות, כי סברא נכונה היא כי הטועה בהוראה אי אפשר בחזרה, ומעוות לא יוכל לתקון, אמנם אם יטעה בדיני ממונות אפשר בחזרה שיחזור הדין או ישלם מכיסו. ע"כ יחזקאל הבא להטיל הוראות על הכהנים וגם דיני ממונות לא רצה להסמיך לאיסור שתיית יין שלא נטעה לאסור שתיית יין לדיינין והבן. וצריך שאילות רבותינו אם הדין כן כי לא נתברר לי מכל אשר למדתי. [ומוסיף מיד] בשנת ער"א הייתי בק"ק ווירמ"ש ווירש, מצאתי בסנהדרין בפרק היו בודקין, מתניתין [דף מ' ע"א המשנה עוסקת בגמר דין בדיני נפשות] היו [הדיינים מזדווגין] זוגות זוגות היו ממעטין במאכל ולא שותין יין כל אותו היום, עכ"ל המשנה. ובגמרא אמר מאי טעמא, אמר רב חמא בר חנינא אמר קרא ולרוזנים אי שכר העסוקים ברזי של עולם אל ישתכרו עכ"ל הגמרא. פירוש העסוקים ברזי של עולם היינו דיני נפשות אבל לא דיני ממונות, והא דאמרינן המורים אין שותין יין, היינו הוראות איסור והיתר עכ"ל. ושמחתי שכוונתי יפה...וברוך אשר הגיה חשכי כן יוסיף להאיר עיני בתורתו. עכ"ל הרב יוחנן לוריא.