הרצון להשמיד את ישראל לא התחיל בדורות האחרונים, אלא הגוים תמיד שאפו להשמיד את ישראל, כמו שמובא כבר בתהלים: “שיר מזמור לאסף. אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט א'ל. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש. על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. כי נועצו לב יחדו עליך ברית יכרתו. אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים. גבל ועמון ועמלק פלשת עם ישבי צור. גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה" וגו' (תהלים פג,א-ט). הגוים תמיד רוצים להשמיד את ישראל. מדוע? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'לזמן הזה' ניסן 'אמרו לכו ונכחידם מגוי!') שלגוים מפריע שבנ"י מייצגים את ה' (ראה שם). דבר זה מפורש בפס' אלו, שאומר "עליך ברית יכרותו", מה הקשר לה' הרי קודם אמר שזה נגד בנ”י? אלא הכוונה בזה: "עליך ברית יכרותו" - ברית זו אינה אלא עליך, להשכיח את שמך, שאין אתה קרוי אלקים אלא לנו, אלקי ישראל, ומאחר שלא יזכר שם ישראל אף שמך הגדול אינו נזכר' (רש"י). זהו הסיבה האמיתית שבגללה רוצים להכחיד את ישראל. אמנם יש להם תרוצים שונים, אבל הסיבה האמיתית היא שנאת ישראל מעצם מהותנו כישראל. פעם זה מסיבה שאנחנו כאילו מפיצי מחלות ורוע בעולם (הנאצים ימ"ש), ופעם זה משום שלקחנו כביכול את ארצם (האויב בימנו), אולם אלו אינם הסיבות האמיתיות, אלא האמת היא שנאת ישראל. לכן מובן שנקט שאומרים "ולא יזכר שם ישראל עוד", שמדוע לא אמר 'ולא יזכר שמם עוד', למה להדגיש שזה ישראל? מסביר המלבי"ם: '"אמרו" זה לזה, לכו "ונכחידם מגוי" כדי "שלא יזכר שם ישראל עוד", שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא"כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלקותך הנודע בעולם ע"י ישראל'. נראה גם שיש בזה רמז, שלא נקרא בשם יעקב, כמו שהרבה פעמים בנ"י נקראים, אלא דווקא ישראל, לומר שמפריע להם הישרות של ישראל לה', של 'ישר-א'ל', שבנ"י בישרותם באים לתקן את העולם, וזה מפריע לגוים הרשעים שדבוקים ברעה. כמו שמסופר על היהודי הקדוש שפעם ישב במקום אחד עם עוד שני צדיקים, וסיפרו סיפורי צדיקים, והיה שם גוי שיכור שישן, וכמה פעמים התעורר בצרחות וברח החוצה, אולם בחוץ היה שלג, אז כשנרגע נכנס מהקור וחזר לישון ושוב התעורר כנ"ל, ושאלו אותו מה קרה אז סיפר שחולם ששניהם תופסים אותו בידים וברגלים, והשלישי חותך אותו. אז אמר הרב מלעלוב שזה לא סתם, אלא יש בזה אמת במה שחלם, כי כשמספרים סיפורי צדיקים פוגעים במרכבת הטומאה שמשם הכוח של חיות הגוים, ולכן הרגיש שנשחט. אולי אפשר ללמוד מסיפור זה שמעשי הצדיק בעולם מביא קדושה לעולם החומרי, כיון שבחיי היהודים יש קדושה שהיא פוגעת במרכבת הטומאה, ולכן גם בסיפור הדבר מתחברים לזה וכך נעשה תיקון בעולם, ולכן הגוי מרגיש התנגדות כעין להציל את חייו ולכן מכאן שנאתם הרבה, שרוצים להרוג כעין הרגשתם כאילו באים להרגם.. נראה שלכן מובא כאן שם ישראל ולא יעקב, כיון שיעקב מתפרש אצל הגוים כדברי עשו: “ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (בראשית כז,לו). לכן היה נשמע כאילו הסיבה זה מריבה עם ישראל על דברים (גם אם זה בהקשר של קדושה כמו הסיבה של קניית הבכורה בשל הקרבת הפסח [ראה ב'תורת המקרא' "תולדות" (ב) למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א] ולקיחת הברכות שלא יגיעו לשימוש הטומאה, אלא לשימוש הקדושה) לכן מודגש שם ישראל, שאין זה על הדברים שטוענים כלפי חוץ כדי לתרץ את מעשיהם, אלא הסיבה האמיתית היא נגד ה', גם אם בפיהם טוענים שזה כביכול למען ה' (שצועקים אללה אכבר). לכן גם, זה נגד השם ישראל, שזה השם שניתן ע"י הקב"ה (בראשית לה,י) ולא ע"י יצחק ורבקה. שזהו נגד התגלות רצון ה' בעולם (שה' אמר שיקרא ישראל, והם באים לבטל שם זה מהעולם, מרצונם לבטל רצון ה'). נראה שבשואה רצו להשמידנו בשל קיומנו, וכיום רוצים להרגנו ע"י טענת הארץ, ששניהם נאמרו בהקשר לשם ישראל: “ויאמר לו אלקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל. ויאמר לו אלקים אני א'ל שדי פרה ורבה גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ" (שם, י-יב) שנאמר כאן ריבוי ישראל וקבלת הארץ. נראה שהאויב רוצה להשמידנו ולגרשנו מהארץ ולבטל את היהדות מהעולם (שחושבים שהאסלם הוא האמת), כמו שלושת הדברים של הגלויות (ראה ב'לזמן הזה' 'השואה -ביטוי שיא לנצח ישראל'), כי רוצה לעכב את גאולת העולם בקדושה, שנעשית ע"י גאולתנו השלמה. נראה רמז בגימטריה בשם ישראל: י' כעשרת הדברות-זהו רמז ליהדות, ת' רמז לא”י (400 פרסאות [מגילה ג,א]), וק' רמז לגיל אברהם בהולדת יצחק, שמרמז על בנ"י. (הת' התחלק לש' ו-ק' שהתחבר עם הק', ל-ר', כרמז שהארץ שלנו מירושת אבות, לכן נשאר ש' כרמז לשלושת אבות). וכל זה קשור לשם ה' ל-'א'ל' שהוא השם שבו נגלה ה' לאבות (שמות ו,ג) שהם הנבחרים-הבסיס לתיקון העולם. (שלכן גם השם הזה של 'א'ל שד'י' קשור לבריאת העולם [חגיגיה יב,א]). לכן כשהגוים רוצים להזיק לנו, שזה בעצם נגד גילוי שם ה' בעולם, הם פוגעים בתורה בנ"י וא"י, כיון שהם פועלים בחיבורם יחד להבאת הקדושה בעולם ולתיקונו, לגילוי שלם של שם ה' בעולם. נראה שזהו גם שמתנגדים שבנ"י יהיו ראש בעולם, שיש מלחמה בין הקדושה והטומאה בעולם, ולכן עולה זה או זה, שהם שני הפכים (כמו שמובא בהקשר לאדום [מגילה ו,א]). לכן הגוים מתנגדים לעליית ישראל (ולכן טוענים נגד ישראל גם כשהם נהנים מזה, כמו הערבים בארץ, שחיים טוב, אבל מתנגדים לשליטת ישראל בארץ, כאילו בשל שאנו מעליהם). לכן רוצים להשמיד את שם ישראל, שהוא מרמז ל'ראש מ [ל+י]', שאנו 'ראש' בעולם כיון שאנו מייצגים את ה' והקדושה בעולם, שזה מתגלה במעשינו ע"י התורה שקיבלנו בסיני, כשמשה עלה להר 'מ' יום, ושם ירדה שנאה נגד ישראל (שבת פט,א- כהסבר שהשנאה נגד ישראל [שלא כרש"י]). שם גם התחדד עליתנו בעולם, שזה בנפילת הגוים, שזהו: 'דא"ר אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לעכו"ם עליו' (שם,ב). שבעלייתנו בעולם אנו מעלים את הקדושה שירדה לעולם בסיני לתקנו. לצערנו זה בא דרך יסורים ומסירות נפש, אולם בזה חל קידוש השם בעולם, שמחזק את הקדושה. כך מהנפילה הקשה של השואה, עלינו לקבלת הארץ והקמת שלטון יהודי בא"י, ובזכות מסירות הנפש של החיילים (וכן של האזרחים שנפגעו בפעולות האיבה) אנו מחזיקים ב"ה בארץ. יהי רצון שתגיע הגאולה השלמה, שאז לא יתנגדו לבנ"י, אלא ילכו אחרינו: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם" (ישעיהו ב,ג). [נאמר כאן "יעקב" כיון שהוא קרא לירושלים בית ה', וזה היה לפני שהוחלף לשם ישראל (ולכן נאמר בשם יעקב שהיה אז שמו): 'ואמר ר' אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו ב, ג) "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב" וגו', אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק? אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר (בראשית כב, יד) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה". אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר (בראשית כח, יט) "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל"' (פסחים פח,א). אולם נראה גם שקשור למה שאמרנו קודם, וזה מרומז שמיד מובא בגמ': 'א"ר יוחנן: גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר (הושע ב, ב) "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל" וכתיב (בראשית א, ה) "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"' (שם). שאולי באו לסמוך את הדרשות אחד לשני כדי לרמז שלעתיד לא ילחמו בישראל, אלא יהיו בעד ישראל, שיבינו שאנחנו מתקני העולם, ולכן קיבוץ גלויות הוא כמו יום שנבראו בו שמים וארץ, כי הוא חלק מתהליך הגאולה שהיא תיקון העולם. לכן אז-בגאולה יקראו בשם יעקב, שמרמז על שמעכב כביכול את הגוים, כיון שזה נועד להורדת הטומאה, ולעליית הקדושה. לכן כשיבינו את זה ירצו להתחבר לקדושה ולמעלת ישראל, ולכן יעלו לבית ה' דרך חיבור לבנ"י. לכן אז לא יראו בנו רעה, אלא יראו שהכל לטובה, גם בשבילם, שזה בשלטון הקדושה בעולם. לכן אז יקראו בשם יעקב שמרמז על כביכול עיכוב להם, כיון שמבינים שבאמת זה אינו עיכוב אלא עליה לטובה לכל העולם].