בע"ה

דבר תורה  לאור המקדש

פרשת תזריע - פרשת המקדש

מצוות המשפחה – לתוספת קדושה

הרב ישראל אריאל שליט"א

רש"י בפירושו לפסוק "אשה כי תזריע וילדה זכר", מסביר את הקשר בין פרשתנו לפרשה הקודמת. שכן, שם מובא איסור אכילת חיות ועופות שקצים ורמשים, ולכאורה, מה ענין זה אצל אשה יולדת? ומביא רש"י את דברי המדרש בויקרא רבה שם נאמר: 'אמר רבי שמלאי: כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית - כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף'. הווה אומר, יש סדר הגיוני בכתיבת הפרשיות זו אחר זו; תחילה מסיימת התורה את ההלכות הנוגעות לבעלי החיים, ומשם פונה להרצות את ענינו של האדם.

על יסוד ההנחה שקיים סדר בפרשיות, יש מקום לשאול, לכאורה, שאף הסידור הנוכחי יש בו בעיה. שכן, מאחר שבהמשך הפרשיות שבספר ויקרא מובאות מצוות רבות הנוגעות להקמת משפחה בישראל, דומה, שהסדר מחייב להקדים אותן למצות היולדת.

אולם דומה, שבאופן מכוון פתחה התורה במצוה זו, שכן, רצתה  ללמדנו כבר בפתיחת הפרשיות העוסקות במצוות הקשורות למשפחה, שיש לכולן יעד ומטרה, וכולן נועדו לקדש את האדם. לפיכך הביאה התורה מצוה המתארת נקודת פסגה בחיי הנישואין, היינו, כיצד אשה הנישאת כדת משה וישראל מביאה בנים לעולם, ומתייצבת בפני בוראה במקום השראת השכינה במקדש. 

הבאת קרבן היולדת במקדש הוא ההיפך הגמור מכל מה שידעו ישראל עד כה; המשפחה אינה החלטה של שנים להתחתן, המשפחה היא עוד מוסד של קדושה בעם ישראל. יתירה מזו, המשפחה היא תנאי להשראת שכינה, שכן, כהן גדול המתכונן להכנס ביום הכפורים לקודש הקדשים תנאי הכרחי הוא שיהא בעל משפחה.

נמצא שסידרת המצוות המסדירה את הקמת המשפחה בישראל מוסיפה קדושה. אכן, כך אמרו חז"ל בכמה מקומות: 'כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה - אתה מוצא קדושה!', שכן, כלל הוא בעולם, כמובא בחגיגה (יא, ב) ש'עריות - נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להם', לפיכך מול חמדת האדם לעריות, קבעה התורה סייגים וגדרים כדי לשמור על קדושת כל אדם מישראל, ועל קדושת האומה בכלל.

הלידה היא תמצית כל חיי הנישואין, לפיכך פתח בה הכתוב, בהציבו את היעד ואת המטרה: 'ובמלאת ימי טהרה תביא כבש בן שנה לעולה… אל פתח אהל מועד אל הכהן'. הווה אומר, כל מערכת המצוות הנוגעת להקמת משפחה בישראל לא באה, אלא כדי להביא לרגע הקדוש הזה שהאשה מתייצבת לפני בוראה במקדש.

לו היתה התורה פותחת ברשימה הארוכה של שלושים ושבע המצוות  והאיסורים הכרוכים בהקמת משפחה בישראל, היה העם 'בוכה למשפחותיו'. אולם מששמעו, שהיעד הוא כדי להביא לכך, שכל אשה בישראל תבוא לפני ה' אל חצרות הקודש, ושיש למצוות אלה מטרה - להפוך את עם ישראל לממלכת כהנים וגוי קדוש, בכך הבינו את עומק הכוונה שבמצוות אלה, שענינן – קדושת עם ישראל.

מכאן מובנת הברכה שתיקנו חז"ל לאומרה תחת החופה: 'אשר קדשנו במצוותיו, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין, ברוך… המקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין', כלומר, דווקא מערכת האיסורים וההגבלות שלפני החתונה, היא היוצקת את התוכן של הקדושה בנישואין ובחיי המשפחה בכלל.

שבת שלום