"כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא" (דברים יז,יד-טו). בגמ' מובאת מחלוקת: '… וכן היה רבי יהודה אומר: ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר (דברים יז,יד) "ואמרת אשימה עלי מלך" וגו'' (סנהדרין כ,ב). יוצא שיש מחלוקת האם העמדת מלך זה לכתחילה או בדיעבד, האם יש מצוה למנות מלך או שלא. כידוע גם בהמשך הדורות נחלקו בזה, האם יש מצוה או שזה רק רשות. אולם נראה שאפשר לומר שבחז"ל אין זה ממש מחלוקת גמורה, שאמנם חלקו על מלך, אבל זה בשל עניינו של המלך, מה רוצים בזה, שזהו דעתו של ר"א שמובאת מיד: 'תניא, ר"א אומר: זקנים שבדור כהוגן שאלו, שנאמר (שמואל א ח, ו) "תנה לנו מלך לשפטנו". אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר (שמואל א ח, כ) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא"' (שם). שמלך זה דבר חיובי או שלילי, השאלה היא מה העם רוצה בזה, האם ללכת בדרכי ה' או ח"ו לריחוק מה'. לכן השתמש ר' נהוראי בלשון 'תרעומתן' ולא סתם בלשון רשות, לומר שהבעיה היא כשרוצים מלך ככל הגוים, שזה תרעומת מול הקב"ה. בזה מובן דברי הספרי על הפס': 'ואמרת אשימה עלי מלך ככל וגו'. ר' נהוראי אומר: הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר (שמואל א ח) "כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם". אמר ר' יהודה: והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר "שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו". ולמה נענשו בימי שמואל? מפני שהקדימו על ידם. "ככל הגוים אשר סביבותי". ר' נהוראי אומר: לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודת כוכבים, שנאמר (שמואל א ח) "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו"'. ר' נהוראי אומר שעשו שלא כהוגן כי יוצא שמאסו בקב"ה, ואח"כ אומר שהתכוונו לעבודת כוכבים. יוצא שזה מסביר מדוע עשו שלא כהוגן, שזה משום שהתכוונו לע"ז ונגד ה', ולכן נחשב שמאסו בו, ולא בעצם זה שביקשו מלך. לכן קודם מובא: '"כי תבוא אל הארץ” עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ'. משמע שזה בלי מחלוקת, שלא חלקו על מלך, אלא רק על צורת בקשת המלך. אולי גם אפשר שחלקו על סוג המלך, שיש מצוה לרצות מלך, אבל זה דווקא במלך שאינו כשאר הגוים שמלכם הוא כאל. אלא צריך שהמלך יכוון לה', שלא כסתם מלך שיש לו מורא מלכות ולכן זה כעין מקלקל קצת את יראת ה' לבדו. לכן חלקו האם מלך מפחית את יראת ה' או מחזקו כנציג ה' בארץ. נראה שזהו שבחלק מהמדרשים משה מוזכר כמלך: '… ומנין שנעשה מלך? דכתיב: "ויהי בישורון מלך" (דברים לג ה). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מלך עשיתיך' (תנחומא "בהעלותך" סימן ט). ומצד שני שאול מוזכר כמלך הראשון: 'והראהו שאול ובניו נופלים בחרב. אמר לפניו: מלך ראשון שיעמוד על בניך ידקר בחרב?!' (ויק"ר כו,ז). (גם מכך שהמצוה להעמיד מלך היא מהכניסה לארץ, משמע שמשה לא היה מלך). שמשה היה מלך מצד שלטונו על כלל ישראל, שלא כשופטים שהיו על שבטים מסויימים (לכן גם יהושע ששלט על כלל ישראל, נקרא מלך במדרשים). אולם הוא היה לגמרי מייצג את ה', ולכן אצלו זה לא כסתם מלך אחר, ועליו אין מחלוקת שזהו המלך הרצוי (רק שאינו כמלך הנאמר בפרשת המלך). לכן הוא נקרא מלך, אבל לא רגיל. נראה שלכן גם המשיח נקרא 'מלך המשיח' (ב"ר א,ו). הרי שהוא נקרא מלך, אבל בנביא הוא נקרא "נשיא" (יחזקאל לד,כד). שגם ראש שבט נקרא נשיא (במדבר ז,ב), כך שכעין בא לבטא שהוא מלך אבל כל הדגש הוא על מלכות ה' בלבד, וכזה מלך כולם מודים שהוא ראוי (שאינו כמלך, אלא כעין נשיא כמו מלך, שהוא כנשיא אבל על כלל בנ”י). נראה שבמלך יש חשיבות עליונה, כיון שהוא מאחד את כלל בנ"י, וכיון שבכל יהודי יש קדושה, אז בשלטון מרכזי יש אחדות עליונה של קדושה (פי כמה יותר ממניין שבו יש קשר לקדושה שלכן יכולים לומר קדושה). לכן הגאולה קשורה באחדות, שלכן לזה בא אליהו: "וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג) "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא" וגו' "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם”' (משנה עדיות ח,ז). כשמתאחדים יש שלום בעולם, ושם ה' הוא שלום (ספרי במדבר ו,כו), כך שנראה שמביאים את שם ה' לעולם, ע"י הקדושה שבאחדות בנ"י. לכן זהו מעלת המלכות (הנשיאות) שמביאה את שם ה' להתגלות בעולם. יהי רצון שנזכה שהשלטון בארץ, שהוא שלטון של כלל בנ"י, יעשה לשלטון ההולך כולו בדרכי ה' ונזכה להשלמת גאולתנו בבי"א.