"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז,ט) 'ת"ר למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו? שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? ואומר (שמואל א יב, ו) "ויאמר שמואל אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן" ואומר (שמואל א יב, יא) "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל", ירובעל זה גדעון, ולמה נקרא שמו ירובעל? שעשה מריבה עם הבעל. בדן זה שמשון, ולמה נקרא שמו בדן? דאתי מדן. יפתח כמשמעו. ואומר (תהלים צט, ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו" שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם. לומר לך: ירובעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר (דברים יז, ט) "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר (קהלת ז, י) "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאל"' (ר"ה כה,א-ב) 'אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה - כי לא מחכמה שאלת על זה, לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה, שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים' (רש"י). 'שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מן האחרונים, אל תאמר כך, דאין לך אלא שופט שהיה בימיו' (תוס'). מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (במאמר 'אהבת ישראל' ב'משנת הגורן) [ע"פ המהרש"א] שפרש"י קשה כיון שע"פ זה יוצא שצודק זה שכופר בסמכות האחרונים, כי יוצא שהקודמים היו טובים יותר, ולכן פרש התוס' אחרת. אולם ניראה שאין זו קושיא על רש"י, כי לא בא לומר בכך שלכן אין לשמוע לאחרונים, אלא ודאי שצריך לשמוע לשופט שבימיך (שזהו דברי הגמ') וכמו שפרש"י בתורה על הפס' 'ואפי' אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך' שודאי שהקודמים היו טובים יותר, אלא שבכ"ז הסמכות נתונה לבי"ד של אותו הדור, ולכן אע"פ שהקודמים ודאי שהיו טובים יותר, בכ"ז כיון שאי אפשר שהאחרונים יהיו כראשונים, לכן התורה נתנה סמכות לאחרונים, וסמכות זו מחייבת כאילו זה נאמר ע"י הראשונים. או שבאמת אם ידוע לך שהראשונים אמרו אחרת אז דברי האחרונים אינם מחייבים אותך (אלא להיפך מחייבת את הבי"ד לומר שלא כדבריהם) ולא על זה דיברה התורה והגמ', אלא על עצם סמכות האחרונים, שיש להם סמכות מחייבת כיון שכל דור יש לו את סמכותו כי אי אפשר שיהיו כראשונים, ולכן כל זמן שלא הוכח מהראשונים אחרת, עליך לישמע לבי"ד שבימיך. והנה מביא מרן הגאון כמה מקורות על ירידת הדורות, ובין השאר מביא את היר': 'ר' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן: הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו, ואנו אין לנו מה לאכול. ר' אבא בר זמינא בשם ר' זעירא: אין הוון קדמאין מלאכין, אנן בני אנש. ואין הוון בני אנש, אנן חמרין' (שקלים ה,א) והוסיף לגלות סוד שביר' מופיעים ט"ו מלאכות להעשות בשביל אכילת פת, ולכן נאמר “בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג,יט) ב-ט"ו אותיות. וניראה שאולי אפשר להוסיף ש"לחם" זה גם אותיות של לחימה (לחם) שנילחמים בטומאה בעולם, ולכן בשם שה' נישבע להשמיד את עמלק נאמר "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז) ששם זה (י-ה) הגימטריה היא ט"ו. שבו נילחמים בטומאה בעולם, וזהו אחרי החטא שהתקלקל העולם ע"י אכילה מעץ הדעת, יש צורך לילחם בטומאה לתקן את העולם, וזהו ה"לחם" שלכן נאמר "אפיך" שמעבר לפשט שמזיעים ונירטב האף, יש בזה רמז ל"ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז) שצריך לתקן את העולם ע"י כח הנשמה שבנו. לכן 'אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח' (אבות ג,יז) שקשור תורה בלחם, ששניהם מיועדים לתיקון העולם. וכן '"כל משען לחם" אלו בעלי תלמוד, שנאמר (משלי ט, ה) "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי"' (חגיגה יד,א). שהלחם רומז לתיקון העולם, שזהו תלמוד- הלכות, 'שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם' (רש"י). זהו תיקון לעץ הדעת שנעשה בו תאות היצר (שגילו שהם ערומים). וכן גם עונשו בלחם, שרומז לאשה: "כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט,ו) 'היא אשתו אלא שדבר בלשון נקיה' (רש"י). שלחם רומז לאשה שזה בצורה נקיה, כרמז לתיקון ע"י הלחם, לתיקון הקשר הקדוש לאשה (ולא בתאות היצרים). והלחם מביא לדעת 'שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א), ולכן בו משתמשים לחיבור לתורה ע"י הדעת (בלימוד תורה) שקשורה לנשמה (הדעת), ומשפיע לעולם הגשמי (שממנו השפיע לדעת) לתקנו. [והנה גם מובא בהלכה שמברכים על הלחם עם תפיסתו בעשרה אצבעות: 'יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות התלויות בפת' וכו' (שו"ע קסז,ד [ע”פ היר']) ניראה שע"י עשיית המצוות בחיבור לעשיה בעולם של ט"ו המלאכות, נעשה שלמות אחדותית בעולם, וכך ה' ראוי להתגלות בעולם, שכך יהיה לעתיד, שאז יהיה שמו שלם בעולם, ויקרא ככתבו, שכך יוצא טו (מלאכות)+י (מצות)+1 (שיהיה גילוי שה' אחד בעולם, בסוף התיקון כולו, שכל העולם יהיה מאוחד בקדושה) =כו (י,ה,ו,ה)]. לכן כשרשב"נ בא להראות את מעלת הראשונים אמר בהקשר לעשיית הלחם, שבו ניראה צדקותם, מעבר לצד המעשי, שזכו לתורה ולגשמי, יש בזה עניין של רמז לתיקון העולם על ידם, שיכלו לתקנו בעשיית מעשיהם, בעשיית הלחם ביחד עם תורה, שתיקנו את העולם במעשיהם, דבר שאנו מתקשים בו בשל ירידת הדורות. וזהו שהם כמלאכים שדבוקים בקדושה, ולכן מקדשים ומתקנים את העולם הרבה יותר מאיתנו. ואף בבבלי משמע כך: 'אמר רבי יוחנן: טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים. א"ל ריש לקיש: אדרבה, אחרונים עדיפי אף על גב דאיכא שעבוד מלכיות, קא עסקי בתורה! אמר ליה: בירה תוכיח, שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים. שאלו את רבי אלעזר: ראשונים גדולים או אחרונים גדולים? אמר להם: תנו עיניכם בבירה' (יומא ט,ב) שר"ל אמר שמצד המעשים יש דברים שאנו עושים יותר ממה שעשו דורות לפנינו, וענה לו ר"י שבכ"ז הם היו גדולים מאיתנו, שעובדה שהמקדש היה אצלם ולא אצלנו. הרי שההוכחה היא מהמקדש, והנה מה המיוחד במקדש?- הקדושה שבאה ממנו בעולם, שכינת ה' הגלויה בו. מימלא מוכח שהראשונים היו גדולים יותר בשל מעלת קדושתם, מה שאין בדרגתנו, שזהו כוחם בקדושתם ומימלא גם בתיקון העולם שלהם. ומימלא ע"פ זה אפשר לומר שאין הוכחה מזה שבבית ראשון עשו את שלושת העברות החמורות, ובבית שני לא, שמשמע שהראשונים היו פחותים (מעבר להסבר של מרן הגאון שאין משם הוכחה כי ביטלו את יצה"ר, ראה שם) משום שגם אם בעברות מסויימות אנו לא חוטאים, בכ"ז בסה"כ הראשונים היו מחוברים יותר לקדושה, כמו שבבית ראשון היה ארון וכו' שמייצגים את גילוי השכינה בעולם, מה שלא היה בבית שני. מעבר לכך, שע"פ הגמ' 'אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע"ז גלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא שם) משמע שבא לומר שאע"פ שמהצד החיצוני ניראה שבבית שני היו טובים מבית ראשון, מלמדים אותנו חז"ל שמעשיהם הרעים היו שקולים לחטאי בית ראשון, ומימלא לא היו טובים יותר, אלא פחותים, כמו שמובא בהמשך 'ר' יוחנן ור"א, דאמרי תרווייהו: ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם'. 'שנתגלה עונם - לא היו מכסין פשעיהם.. אחרונים לא נתגלה עונם - בני מקדש שני רשעים היו בסתר' (רש"י). כך שבבית שני היו גרועים יותר מבית ראשון, שזהו ירידת הדורות. (אם כי מעניין שמי שאומרים זאת אלו ר"י ור"א, שהם אלו שאומרים שהראשונים טובים מהאחרונים ע"פ ההוכחה של ביהמק"ד, שלא כר"ל. כך שר”ל חולק על זה. או שמודה לזה, אלא שסובר שאין לקבוע שהראשונים היו טובים מאחרונים, אלא יש צדדים לכאן ולכאן, שבדברים מסויימים היו טובים יותר ובדברים אחרים אנו יותר, ולא התעסק בצורך לחפש שהאחרונים פחותים מהראשונים). והנה הניסוח הוא: 'טובה צפורנן של ראשונים מכריסו של אחרונים' מה המיוחד בכרס?- אולי בא לרמז כמו שנאמר ביר' בהקשר של הלחם, שסופו הוא באכילתו ע"י האדם, וזהו כרסו. ומימלא בא לומר שהכרס של האחרונים שמרמז על תיקונם, ברמז ללחם, לא כמו הציפורן של הראשונים, שהציפורן רומז לדבר שאינו משתמש באוכל, כי הוא כעין מת (לא כמו הבשר שצריך חיות של חמצן וכדו' כל רגע). אולם גם רומז בזה לכך ש'מה היה לבושו של אדם הראשון? עור, צפורן וענן כבוד המכסה עליו. וכיון שאכל מפירות האילן נפשט עורו וצפורן מעליו, ונסתלקה ענן כבוד מעליו וראה עצמו ערום' וכו' (פרקי דר"א, יד) ורש"י על הפס' “ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (בראשית ג,כא) מפרש: 'כתנות עור- יש דברי אגדה אומרים חלקים כצפורן היו מדובקים על עורן' וכו'. כך שהציפורן מרמזת על לפני החטא וכתיקון לחטא (שלכן ה' נתן להם את זה במקום זה שאבד). ולכן מובן '"ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב: כתנות אור... ר' יצחק רביא אומר: חלקים היו כצפורן, ונאים כמרגליות' (בראשית רבה כ,יב) שלרי"ב הם כתנות אור כמרגלית (כעין צוהר התיבה- מרגלית מאירה. ב"ר לא,יא) שבזה רומז על האור שה' נתן להאיר בעולם אחרי שחטאו, שמרומז בציפורן, כך הראשונים קדושים ומתקנים יותר.