ליקוט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לפרשת עקב

ז,טו: ונתנם בכל שונאיך: שונאים את העם או את ה'? יש"ר: "שונאי ישראל הם שונאי המקום". אנטישמיות היא גם שנאה לה'. מעניין.

ז,כ: וגם את הצרעה ישלח ה' מאלוהיך בם: מה משימתה של הצרעה? יש"ר: "גם תעמוד המכה במקומה ותשמש עֵד אחר המלחמה להרוג פליטי חרב הנסתרים במקומות אין רואה שאין ביד ישראל להחרימם, ואלה מתו מן הצרעה". העקיצה משמשת גם לגילוי מסתתרים מכוחות האויב. מעניין.

ט,ט: ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי: כיצד יתכן שגוף אדם לא יאכל ולא ישתה ארבעים יום? יש"ר: "והגיע אז (כשישב בהר) למדרגת הנבואה היותר שלימה, כי אין בכוח שום נביא אחר לקבל אור התורה בנבואה, לכן נשתנה טבע גופו הטהור ... ואמר משה כן – לא להתפאר חלילה, אלא ללמדם יקר ותפארת קדושת התורה, כדי שינהגו בה כבוד וישמרו מצוותיה". אכן, לא ניתן לצום כך, רק בהשתנות טבע הגוף, על ידי ה"יצרן", ה'.

יא,ו: לדתן ואבירם ... פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם: מהם ה'בתים', וכי היו להם בתים, ואם כך כבר נזכרו האוהלים? יש"ר: "נשיהם ובניהם". מכאן כבר הבינו כי 'אשתו היא ביתו', ומוסיף יש"ר, שלא רק אשתו, אלא גם הבנים.

יא,י: כי הארץ ... לא כארץ מצרים: במה ייחודה של ארץ ישראל? יש"ר: "הארץ טובה מכל הארצות לשומרי מצוותיו, ורעה מכל הארצות ללא שומרם". מי שרע לו בארץ – שיבדוק את יחסיו עם אלוהים.

יא,יט: ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם: מדוע 'לדבר בם' ולא 'לדבר אתם'? יש"ר: "תלמוד אותם לבניך כדי שיהיה מקום גם לבניך לדבר בם, ובדרך הזה לא ימושו מפיך ומפי זרעך עד עולם". כוונת התורה לאפשר לכל אדם ללמוד את התורה בדרכו, וללַמד הלאה לבניו, שגם הם יוכלו ללמדה בדרכם, וכן הלאה, לקיום נצח התורה. מעניין.

יא,כב: ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו: כיצד ניתן לדבוק בה'? יש"ר: "שתהיה זוכר אהבתו וחסדו וגדולתו תמיד, ותכין עצמך כל עת להידבק באור העליון הנאצל על יראי ה' וחושבי שמו". הדבקות בה' היא תכונה של מוכנות נפשית בכל עת, ולאו דווקא מעשים עכשוויים.