נחם ה' אלהינו

כתב הטור בסי' תקנז' שצריך להזכיר מעין המאורע בתשעה באב -"נחם ה' אלהינו את אבלי ציון". והיכן אומרה ?

איתא בגמרא בירושלמי בתענית אמר רב ירמיה כל דבר שהוא להבא (היינו תפלה ובקשה שהוא על העתיד) - אומרו בעבודה (בברכת רצה). וכל שהוא לשעבר (היינו שבח למקום יתברך על מה שכבר היטיב עימנו) - אומרו בהודאה (בברכת מודים). ואעפ"כ כתבו הרי"ף והרא"ש שנהגו לאומרו בבונה ירושלים מפני שסמכו על הגמרא בע"ז ח. דאמר רב יהודה בר שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה, אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר.ולכן תיקנו לאומרה בבונה ירושלים שהיא מעין אותה ברכה (בית יוסף).

הרוקח כתב שאין אומרים נחם בברכה ירושלים אלא במנחה בלבד. אבל הכלבו חולק ואומר שצריך לומר נחם בכל התפילות.

הרא"ש כתב שכל ימיו תמה על המנהג שאומרים את נחם רק במנחה ?!  שהרי כתבו שיחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע. ומסתמא בכל תפילותיו קאמר, כמו שבר"ח, חנוכה ופורים אומרים מעין המאורע בכל התפילות. 

הרד"א מסביר בשם רבינו סעדיה שמשום שלעת ערב הציתו בבית המקדש אש, הלכך באותה שעה (במנחה) מזכירים שפלות ירושלים ואבליה ומתפללים על תנחומיה.

הריטב"א בתשובותיו כתב שמכיוון שצריך להזכיר מעין המאורע לפי הירושלמי, לכן אומר נחם בכל התפילות, אלא שבערבית ושחרית הוא דומה כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה, לכן בערבית ושחרית אומר "רחם", ובמנחה אומר "נחם" שדומה למי שנקבר מיתו[1]. ומ"מ ש"צ אינו אומרה אלא במנחה כמו שנהגו.

השו"ע כתב שבתשעה באב אומר בבונה ירושלים נחם וכו' ועננו בשומע תפילה (בכל התפילות[2] כמו הרי"ף והרא"ש לפי הגמרא בע"ז). ואם לא אמר לא זה ולא זה אין מחזירין אותו. רמ"א - והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפילת מנחה של ת"ב לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה (לפי הרוקח ואבודרהם), מי שאכל בת"ב יאמר נחם בברכת המזון.

כתב הרד"א בשם ה"ר גרשום בר' שלמה שאם טעה ולא הזכיר נחם בבונה ירושלים, יכול לאומרו בהודאה שהוא מקומו המיוחד לו מן הדין (לפי הירושלמי לעי"ל). ואם לא נזכר עד שסיים תפילתו אינו חוזר ומתפלל משום שקיי"ל בב"מ דף כד. כי בימים שאין בהן קרבן מוסף, אם טעה ולא אמר מעין המאורע- אין מחזירין אותו.

האם משנים מסדר התפילה הרגילה (פרשת הקורבנות ועוד)?

הטור בסי' תקנד בשם הרמב"ן אומר שנהגו קצת שלא לקרות פרשת הקורבנות ומשנת איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל בבית הכנסת לפי שאסור לקרות בתורה, ואינו נראה לפי שאין לנו איסור בסדר היום שהרי קוראים ק"ש ומברכין לפניה ולאחריה, קוראים בתורה ומפטירין בנביא, ופרשת הקורבנות ואיזהו מקומן תיקנו אותם כנגד קורבן התמיד, לכן אומר כדרכו ואינו חושש. וכ"כ השו"ע בס' ד.

הרמ"א בסי' תקנט בס' ד כתב שאין אומרים פטום הקטורת. והמשנה ברורה בס"ק כ מסביר לפי המרדכי דלא מיקרי סדר היום שאין כל אדם אומר אותו. ילקוט יוסף בס"ק יא כתב שאומרים בסוף התפילה שיר של יום ואין כאלוהינו ופטום הקטורת כמו בכל יום.

הטור בסי' תקנט כתב שבשחרית מסדרין הברכות והזמירות כמו בשאר הימים ויש מקומות שנוהגין שלא לומר שירת הים אלא האזינו (לפי הכלבו שהסביר משום דאין לומר שירה לעת כזאת). הבית יוסף ודרכי משה אומרים שהמנהג לומר את שירת הים כמו בשאר הימים.