אולי אפשר לומר שבר"ה זהו זמן דין לעולם גם אם העולם ניברא בניסן (כר"י) משום עניינו של קרבן, (כמו שמביא החיי אדם שבר"ה אנו כעין מקריבים עצמנו שנאמר "ועשיתם עולה") שהוא לקרב את העולם לה'. והנה יצחק נולד בניסן ובר"ה נפקדו האמהות ויוסף יצא מבית הסוהר ופסקה העבודה במצרים (ר"ה י,ב-יא,א) שבזה ר"א ור"י מסכימים, ויצחק נעקד בתשרי (ששרה מתה בעקבות העקידה -בתשרי). כך שתשרי מראה את היציאה מהעיכובים של השטן בעולם, שלכן ניפקדו בו האמהות ופסק העבדות (במצרים ומיוסף). והנה יצחק נולד בניסן כך שמחובר לזמן הבריאה ע"פ ר"י, ונעקד בתשרי כך שזהו כמו התיקון בעולם, שהועלה קרבן לה', ככה שתשרי זהו זמן תיקון העולם (ולכן בו חל יוה"כ) ולכן נאמר בו "ועשיתם עולה לריח ניחוח לה'" (במדבר כט,ב) שאנו עושים עצמנו כקרבן, ומקדשים את כל העולם איתנו. אולם גם אפשר שזהו על שם המדרש 'ולמה נאמר באברהם ויעקב זכירה, וביצחק לא נאמר זכירה?אלא רואין את אפרו כאילו הוא צבור על גבי המזבח' (ספרא ויקרא כו,מב) כך שיצחק נחשב כקרבן על המזבח, מימלא ניראה שכל קרבן שמקריבים זה מתקשר ליצחק כדי להעלות לה' כראוי, שהקרבן הוא כאילו אנו מוקרבים לה' ולכן ע"י יצחק הקרבן נחשב לנו כך בשלמות. ולכן מובן שאברהם מבקש "ה' יראה" ופרש רש"י 'פשוטו כתרגומו, ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות' (בראשית כב,יד) שההשראת שכינה והקרבנות קשורים לעקידת יצחק. לכן מובן שבר"ה כשמתחברים לעקידת יצחק זהו "ועשיתם עולה" אנו כמו מכשירים את המזבח להקריב בו עולה כמו יצחק שהיה עולה (בראשית כב,ב), שזהו קשר של תיקון העולם. לכן גם מובא 'מהו אחר? א"ר יודה בי ר' סימון: אחר כל הדורות עתידין בניך ליאחז בעונות ולהסתבך בצרות וסופן להגאל בקרניו של איל הזה, שנאמר "וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן". רבי חונה בשם ר' חנינה בר יצחק : כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתר ויוצא, נאחז בחורש זה וניתר ויוצא, נאחז בסבך זה וניתר, אמר לו הקב"ה אברהם כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכויות מבבל למדי ממדי ליון ומיון לאדום, אמר לפניו רבון העולמים יהיה כן לעולם? א"ל וסופן להגאל בקרניו של איל הזה "וה' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן' (יר' תענית ב,ד) שעקידת יצחק קשורה לתיקון העולם באחרית הימים, דרך כל הגילגולים שעוברים בעולם (שלאיל נעשו הסתבכויות כרמז לגלויות). לכן תשרי שהוא זמן שמצד תיקון העולם הוא הראוי לדון בו על מעלת העולם מה נעשה וע"פ זה דנים את העולם. רמז לכך אפשר למצוא בדברי המדרש שוחר טוב (פא) 'ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אמרין: מתכנסין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרין רבונו של עולם אימתי הוא ראש השנה? והוא אומר להם: לי אתם שואלים? אני ואתם נשאל לבי"ד של מטה, מה טעם? "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב"' וקודם לכן מובא בדומה ליר' (ר"ה א,ג) 'אמרו בי"ד היום ר"ה הקב"ה אומר למלאכי השרת העמידו בימה יעמדו סניגורין יעמדו קטיגורין שאמרו בני היום ר"ה, נמלכו ב"ד לעברה למחר הקב"ה אומר למלאכי השרת העבירו בימה יעברו סניגורין יעברו קטיגורין שנמלכו בני לעברה למחר, מ"ט? "כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב" אם אינו חק לישראל כביכול אינו משפט לאלקי יעקב' שלא מובן מה זה החשיבות היתרה שניתנת לישראל לקבוע מתי הדין?- אלא שזהו עניינו של ר"ה לברר את הנעשה בתיקון העולם ולכן יש חשיבות גדולה לבנ"י, שאנו אחראים על תיקון העולם ולכן זהו כמו מלך שנתן לבנו לסדר דברי הממלכה באזור מסויים, כשהבן קורא לו לבא לראות את התוצאות של מעשיו אז הוא בא, כך כביכול ה' בא ע"פ קביעתנו שעכשיו זהו הזמן שאפשר לבא לברר את מעשינו, לבחון את פעולותינו. וזהו כמו יצחק שנולד בניסן זמן הבריאה שה' ברא (ע"פ ר"י) ובתשרי הועלה לקרבן והעלה איתו את העולם לקדושה גדולה ולכן זהו הזמן הראוי לשבת עלינו בדין של רחמים, כמו שאומר היר' 'רבי ביבי אבא בשם ר' יוחנן: אמר אברהם לפני הקב"ה: רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני.. אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך כן יהי רצון מלפניך ה' אלקי שבשעה שיהיו בניו של יצחק בני נכנסים לידי צרה ואין להם מי ילמד עליהם סנגוריא אתה תהא מלמד עליהם סנגוריא' וכו' (יר' תענית ב,ד) לכן ראוי בו לדון את עם ישראל, על קידושתנו את העולם יחד עם רחמים. ניראה שהקרבנות של היום מרמזות על זה: "ועשיתם עלה לריח ניחוח לה' פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים, ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרונים לפר שני עשרונים לאיל ועשרון אחד לכבש האחד לשבעת הכבשים ושעיר עזים אחד חטאת לכפר עליכם" (במדבר כט, ב-ה) שכשהמלאכים הודיעו על הולדת יצחק (בתשרי או בניסן- ראה ר"ה יא,א.תוס' ד"ה 'אלא') הגישו לפניהם "בן בקר" (בראשית יח,ז) ואברהם אמר לשרה להכין "שלש סאים קמח סולת" (ו) ולכן כנגדו זה בקרבן ר"ה "פר בן בקר" עם "שלשה עשרנים לפר", ובעקידה היה איל ולכן כנגדו "איל אחד" והנסיון בעקידה היה לאברהם וליצחק (שלשניהם זה היה נסיון קשה) ולכן "שני עשרנים לאיל", וכל זה מקדש את העולם ולכן כנגד העולם שניברא בשבוע שבעה כבשים עשרון לכבש כיון שכל יום היה לעצמו ועוד שהעולם ניברא בעשרה מאמרות ולכן בעשרון שכל יום קשור לעשרון למאמרות שמתגלות בו (כל יום וכמות המאמרות שלו, אבל לא חולק אלא הכל בריאה אחת ולכן כל יום קשור בכלל העשרה מאמרות של כל הבריאה). ושעיר עזים כנגד שאנו ההמשך של יצחק שזה בא לידי ביטוי שיא בברכות שניטלו ע"י שיעקב שם על עצמו עורות עיזים (בראשית כז,טז) וזה היה מקרבן הפסח של יצחק (שלזה יצחק ביקש לאכול..) כך שמרמז על המשכו בתיקון העולם. והנה אולי אפשר גם שלכן מקדימים האשכנזים שלשה ימים לפני ר"ה כנגד העקידה, שנאמר לאברהם יום לפני שיצא, והלך בדרך שלשה ימים (בראשית כב,ד) כך שסה"כ יוצא ארבע ימים לפני ר"ה שיצאו לעשיית העקידה, לכן ארבע ימים קודם לר"ה מתחילים סליחות שכבר מאז מתחיל הקשר לעקידה ולר"ה.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הריני כפרת משכבו.