המצווה העיקרית בראש השנה, יום הדין, היא תקיעת השופר. איזו ברכה תיקנו חז"ל על תקיעת השופר?

האם - "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על תקיעת שופר"? לא.

הברכה שתיקנו חז"ל היא "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר".

בעולם מוחצן ששבוי בקסמם המתעתע של הפוזה והשואו, אנו נקראים למבט פנימי. מבט שיודע לחדור לעומק ולשים לב אל התוכן והנשמה ולא רק אל המעטפת והגוף. מצוות היום בראש-השנה מיוחדת בכך שכדי לקיים אותה אינך צריך לעשות דבר, מלבד... להקשיב! "לשמוע קול שופר".

בעולם שבו כמויות המלל והקשקשת הגיעו לשיאים בלתי נתפסים, בחברה שבה לא צריך שיהיה לך משהו חכם באמת לומר רק בשביל להעלות אותו כסטטוס בפייסבוק לעיני אלפים אלא 'סתם, כי בא לי לדבר' - מעניק לנו השופר את מתנת ההקשבה. הבשורה המדהימה שאם רק נעצור את מטחי המילים ונהיה מוכנים להקשיב באמת, נצליח להאזין לקולות עמוקים ולגלות דברים נסתרים. ייתכן שהם היו קיימים שם כל הזמן, אבל בתוך כל רעש הרקע האופף אותנו, לא היה סיכוי שנשמע אותם. את הקולות העדינים שמגיעים אלינו מבפנים, את קול ה' הדובר אלינו ללא הרף, אם רק נדע להיות מכוונים אל התדר הנכון.

מכאן ניתן ללמוד מוסר נפלא ועמוק, שעל האדם מוטלת החובה לדעת "לשמוע". מה לשמוע? לשמוע את חבריו, הוריו, אשתו, ילדיו. האדם צריך לדעת שלא הוא העיקר, והוא לא נמצא במרכז העניינים, והוא מחויב "לשמוע" לאחרים. אם זה הבעל את אשתו, אם זה מנהל העבודה את עובדיו וכו'.
אי היכולת "לשמוע" לאחרים עלולה לגרום להתפרצויות שווא, לאי נעימויות, לקבלת החלטות שגויות, וכל זה למה? כי לא "שמעת" לאחרים.

בפרשת "כי תצא" מסופר על בן סורר ומורה, ואיך כתוב בפרשה? "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (דברים כא, יח). וכל זה למה? כי אותו בן לא ידע "לשמוע" בקול אביו ואימו, על כן נהפך הוא לבן סורר ומורה.

אם נדע "לשמוע" את קול השופר (ש.פ.ר), נוכל להשתפר (ש.פ.ר).

הרב יוני לביא שליט"א, מתוך העלון "שבת בשבתו" - www.zomet.org.il

הרב אופיר ט'נגי שליט"א