ליקוטי - אור - בפרשה – האזינו - שבת תשובה
בס"ד בברכת גמר חתימה טובה! ליקוטי - אור - בפרשה – האזינו - שבת שובה " הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי "(לב, א) בפרשה הקודמת דיברנו בעניין ברית הערבות הדדית בקיום התורה, ולכן כמו שבכל ערבות צריך להביא עדים לקיומה, כך משה רבינו ע"ה ביום מיתתו ראה לנכון דייקא שיעידו השמים והארץ כי הם היו הראשונים שנבראו ע"י דבר ה' והם מקיימים את העולם על ידי שעם ישראל עושים את רצון ה', ואם לאו חס ושלום, כמו שכתוב (ירמיה לג): "אם לא בריתי יומם ולילה חֻקּוֹת שמים וארץ לא שׂמתי". ורש"י ז"ל פירש: ולמה העיד בהם שמים וארץ, אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם. לפיכך, העיד בהם שמים וארץ - עדים שהם קיימים לעולם, ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם - הגפן תיתן פריה והארץ תיתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה - ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה. ומובא במדרש(דב"ר פ"י, ג): שמכאן אתה למד שיש לשמים פה, לב, אוזן ופה מנין? דכתיב(תהלים יט): "השמים מספרים כבוד אל". ולב מניין? דכתיב(דברים ה): וההר בוער באש עד לב השמים. ואוזן מנלן? דכתיב האזינו. ונראה לומר עוד שבחר בשמים ובארץ כי השמים יהוו כמעין גבול עליון והארץ כמעין גבול תחתון, וע"י כך יכלול את כל הברואים שבין השמים ובין הארץ. ומובא בספרי(כאן) שבזמן שהעדים מעידים אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד - עדותן קיימת ואם לאו - אין עדותן קיימת. וע"פ זה אפשר לומר אולי שבחר בשמים והארץ דווקא כי זה תלוי בזה היינו בשביל שירד מטר מן השמים והאדמה תיתן את פריהּ, כנ"ל, צריך שיעלה אד מן הארץ, שנאמר(בראשית ב): "ואד יעלה מן־הארץ" והשקה את כל פני האדמה וע"י כך הם מכוונים כאחד ועדותן קיימת. ובזה רמז להם שהכול תלוי בעם ישראל אם יעשו רצון ה' או לאו, חס ושלום. כי על פי זה יושפע כל העולם בארץ כי אין העולם מתקיים ללא המטר. ורצון ה' הוא שיעסקו בתורה ובמצוות וע"י כך יקיימו את העולם, כי כמו שהמטר מקיים את העולם כך גם דברי התורה שאנחנו אומרים בפינו כי התורה בנויה מצירוף אותיות הקודש שבהם נברא העולם, כמובא בגמרא (ברכות נה): כי יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמיים וארץ. ומכאן ניתן ללמוד שכל דבר בבריאה נברא מהרכבת צירופי אותיות הקודש שכידוע כלולים מ- כ"ב אותיות ועוד חמש אותיות סופיות שנקראות מנצפ"ך, סה"כ: ז"ך אותיות. דוגמא לדבר, התיבה 'שמים' שהיו עדים במעשה בראשית מורכבת מהאותיות אש מים(ש' בתנועה גדולה - קמץ - מביא א'). וע"פ זה אפשר להבין אולי בסייעתא דשמיא את האריכות במה שנאמר: האזינו השמים וַאֲדַבֵּרָה ותשמע הארץ היינו ראשי תיבות שעולה כמניין ז"ך אותיות כנ"ל, רמז לכך שצירף את כל האותיות יחדיו בעבור ששערי השמים יהיו פתוחים לבני האדם שבארץ כי האותיות הם בחינת שערי השמים, כידוע. וע"י כך יש לאדם אפשרות לשוב עד ה' יתברך כמו שדרשו חז"ל: ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם, אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות, ששערי שמים פתוחין ואשמע תפילתכם וכו', עד שלא אחתום גזר דין ביום הכיפורים, לכך נאמר: דרשו ה' בהימצאו (תנחומא ד). לכן, ע"י לימוד התורה שבנויה מז"ך אותיות, כנ"ל, יכול האדם להזדכך עד שיעשה כבריה חדשה בחינת פנים חדשות באו לכאן. וזה שחזר ואמר בסוף הפסוק 'אמרי פי' להזכירם שהעולם נברא ע"י מאמריו של הקב"ה בייחוד שמות הקודש הוי"ה(=26) אדנ"י(=65) שעולים כמניין 'פי'(=91) עם הכולל. כי בייחוד שני שמות קדושים אלו מקיימים את העולם ומשפיעים שפע טובה וברכה בשמים ובארץ כפי מידת עשות רצונו יתברך ע"י לימוד התורה בפיו אשר בנויה מז"ך אותיות כנ"ל(עיין בזה בהרחבה בפרשת כי תבוא). האדם מורכב מגוף ונשמה. דידוע, שהשמים דומים לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד(מנחות מג:), והנשמות חצובות מתחת לכיסא הכבוד. ורצה הקב"ה להשפיע עליהם מהטוב הנצחי בעוה"ז ובעוה"ב בחינת: 'וירא אלוקים את האור כי טוב'(בראשית, ד:), ואין טוב אלא תורה(ברכות ח:). וכדי לקיימה בעולם הזה יצר הבורא יתברך את האדם, שנאמר: "וייצר ה' אלוקיכם את האדם עפר מן האדמה"(שם ב, ז:). באופן טבעי יש לגוף נטייה לחומריות כי הוא נוצר מעפר הארץ ולהפך לנשמה יש נטייה לרוחניות כי היא באה מתחת לכיסא הכבוד בחינת שמים כנ"ל. ולעולם לא יהיה ברית השלום בין הגוף לנשמה אלא על ידי קיום התורה שהיא היחידה שיכולה להצמיח באדם פרי טוב כמטר על הארץ וזהו תכלית האדם בעוה"ז לעשות רצון קונו – קיום התורה, ורק כך יהיה שלום בין הגוף והנשמה, ובעזר ה' הטוב והמטיב לכל יושפע עלינו שפע טוב כמטר שהוא חיים לעולם. יהי רצון שנזכה לעשות תשובה על תשובה ולעסוק בתורה שהיא בנויה מז"ך אותיות, כאמור. וע"י זה זוכרנו לחיים למענך אלוקים חיים. גמר חתימה טובה, אמן ואמן. פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב דע, כי תשובה היא להשיב הדבר למקום שניטל משם, דהיינו להשיב ולהחזיר הדבר לשורשו; ושורש כל הדברים היא חכמה; לכן צריך כל אחד לשמור את חכמתו ושכלו משכליות חיצוניות וממחשבות זרות, ומכל שכן מהרהורים רעים, כי כל הפגמים וכל החטאים והעונות, כולם באים מפגם המחשבה שאינו נזהר לשמרה כראוי שלא תצא חוץ מגבול הקדושה; וכשנזהר ושומר המחשבה היטב, שהיא החכמה שבמוח, זהו עיקר תיקונו ותשובתו(סימן תשובה, אות יז). מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה