"כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלקינו" (לב,ג) 'כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה, מה כתיב בה לפניה "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו". כתיב במזון ברכה לאחריו ואין כתיב לפניו, מה כתיב לאחריו "ואכלת ושבעת וברכת". מניין ליתן את האמור בזה בזה, ואת האמור בזה בזה?- ר' ישמעאל בר נחמני בשם ר' יונתן אתיא שם שם לג"ז, מה שם שנאמר בתורה ברכה לפניו אף שם שנאמר במזון ברכה לפניו, ומה שם שנאמר במזון ברכה לאחריו אף שם שנאמר בתורה לאחריו' (יר' ברכות ז,א). ראה בת"ת שהאריך בזה. ולכאורה תמוה כיצד למדו משם ה' לג"ז, לא מצאנו דבר כזה (וזה תמוה גם בעיקרו)?-וניראה שכאן זה ג"ש שעיקרה כעין גילוי מילתא, שמצאנו שהתורה חשובה שלכן יש לברך עליה לפניה, ומצאנו ברהמ"ז שהיא חשובה שלכן יש לברך עליה לאחריה, ולכן לומדים ג"ש על שם ה' שיש להזכירו על דברים חשובים ומימלא זה תורה וברהמ"ז ולמדים זה מזה שיש חשיבות של ברכה לפניה ולאחריה. ומה ההבדל בין ברכת לימוד תורה שלפניה שיש מחלוקת בין החכמים האם צריך לברך רק על מקרא או גם על מדרש ומשנה ותלמוד (ברכות יא,ב) ואילו ברכה שלאחר התורה משמע כאן שזה רק על מקרא, שלא מצאנו ברכה אחרי לימוד חוץ מקריאת התורה?- וראה בת"ת שתרץ יפה. ואולי אפשר להוסיף שיש הבדל בין הברכות, שהמחלוקת בגמ' בברכות זה על ברכה שהיא להתיר ללמוד אותו היום, וזה יכול לחול על כל סוגי הלימוד ולכן חלקו על מה חל, שהבסיס הוא מקרא וחלקו עד כמה להמשיכו. אבל בברכה שבקריאת התורה זה ברכה כשלעצמה שאע"פ שמותר לך ללמוד, יש לך חובה לברך לפני קריאת התורה ולאחריה. שיש 2 עניינים ב"כי שם ה' אקרא", האחד זה "שם ה'" כללי, שמזכיר את שם ה' בברכה לפני שבא ללמוד תורה, ולכן פותח ב"האזינו" וגו' שמכריז שבא ללמד תורה, ולכן "כי שם ה' אקרא" שמברך קודם לכן. ודברי משה אלו כתובים בתורה כך שזה מקרא, אולם קודם לכן נאמר "וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם" (לא,א) כך שנירמז כאן על תורה שבע"פ (ובפרט לשיטת מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שחידש שבהאזינו יש גם דין תושב"ע שמותר לקרוא שלא מהכתב [מהנאמר "שימה בפיהם"]), ולכן חלקו עד כמה להוסיף על המקרא או אפילו רק מקרא (שעליו נאמר שדיבר לכל ישראל, או שלא מחשיבים את זה כדי ללמוד לברך כי זה נאמר בפרשיה קודם). ויש עניין שני שזה לימוד מברהמ"ז בג"ש ה', ומימלא כמו שבברהמ"ז מברכים כאשר "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך" (דברים ח,י) שמגלים את ה' בעולם, שמודים לו על האוכל שהכל ממנו, ומודים על הארץ הטובה שמעלתה זה בקדושתה שפירותיה נישפעים מקדושה (ב"ח או"ח רח') שה' קרוב יותר בא"י "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה.." (דברים יא,יב). שכך גם בתורה הברכה שלאחריה זה כעין שנאמר "כי שם ה' אקרא" כאשר אני קורא את שם ה' שזהו מקרא שבו יש את שמות ה' מוחבאים בפסוקים, וכאילו נאמר שכאשר אקרא את שם ה' ע"י המקרא, אז "הבו גדל לאלקינו" אחרי שתשמעו את שמות ה' תנו לו גדולה, וזהו שהמברך אחר הקריאה מברך ועונים אמן, ומימלא זה שייך רק במקרא ולא בשאר ד"ת שהם רצון ה' אבל לא קריאת שמות ה', ולכן מובן מדוע אומר היר' 'שם שם לג"ש' שמדגיש שזה שם ה', שיש כאן עניין עמוק של שם ה'.

לע"נ אברהם בן יהושע צבי הריני כפרת משכבו.