דברים שכתב תלמידו ומקורבו רבי שלמה שטנצל זצ"ל של המשגיח רבי שלמה וולבה
\

מפי המשגיח שליט"א בבאר יעקב

כשאנו מסתכלים על עצמנו והאלג נדמה שהכל קטן בזול, מעט שאר זמנים שאני חשים ברוממות, באמת זה לא צדיק להיות כך, הכל תלוי ומשקפיים צבע שחור מראה שחור ורוד מראה ורוד, אם היינו מסתכלים על העולם והחיים היינו מוציאים המון רוממות, אדם חי ויש לו את זה מהדברים הגדולים

במדרש בקהלת כתוב הבל הבלים הכל הבל תינוק בן שנה דומה למלך שהכל מנשאים של ג' יד הוליד בנים דומה לכל, הזדקן דומה לקוף במה ד"א בע"ב, אבל הת"ח אינו כן כמו בדוד המלך דוד זקן אע"פ שזקן דוד חינוך של סעב טעם חטאת באמת.

הוא מלך, רק בגיל ג' מאבד המלכות ודומה לחזיר. אבל דוד המלך ד זקנה נשאר במלכות של גיל שנה אחת. וכן ויתר הגיל אינו שווה לכולם, כשחז"ל מדברים על ת"ח אינו בגלל דפי גמרא יכול להיות ע"ה עד דפי גמרא, ת"ח הוא שאנו זופל מהרוממות שלו בכל מיני התחנות והניסיונות, אחד נשאר כשהוא בן 10 אחד בן 20 ואחד כשהוא מתחתן, איזה סכסוך ריבית עליו לאבד את צלם א' שלו. אמר לי אברך שעשה לו חוק, שאת הגבול הזה אינו עושה ואינו עושר כדי לא לאבד את צלם א', אם היינו יודעים לשמור על המלכות שלנו כי מציאותנו היא מלכות. ביתרו לפני מח' חשב שצריך לעשות הקדמה ואחד חברו לי ממלכת כהנים רש"י: שרים הרמב"ן חולק וסובר: כהנים של כל העם אחרי עשרת הדברות: למען נסות אתכם רש"י: לגדל ולרומם לנוסס ניסי, וג"ש ע"ז חולק הרמב"ם שהכוונה לנסיון לפני עשרת הדברות כהנים ואחרי מעמד הר סיני גדלות להרגיש שהוא שר, ע"י רוממותו שהוא מיניסטר במלכות התורה. כל ההכנה ועצם המעמד כדי לרומם, וכי זוהי הכוונה?

הסבא מקלם אומר שמלך אינו צריך ללמוד חוץ חיים כי יודע שאינו צריך להוציאו דבר מיותר עליו, המשך האומר איני סובל מישהו כבר המכלות רודפת אותו ואוסרהו בבית האסורים יורדים לחייו, ואומר הסבא מקלם לשון הרע שלנו בא מקטנות ברוממות א"א שיהי' לשון הרע, אנו לא מרגישים רוממותנו לכן אנו רומסים, הוא עבר ובינו באים מקטנות, אם היינו מתעלים למעלה מעצמנו לא היינו חוטאים.

חטעם המרגלים בא מקטנות, יהושע זכה החמישי היו ארגע גדולים מיהושע גדולי עולם, איך נכשלו, יגע אני ענק ראינו שם וכן היינו בעינינו נבואה היה להם רוח קודש, יתייאש, עמוד אש, ואחרי הכל כשראו ענקים נעשו חגבים, אע"פ שהענקים לא ידעו כלום ברוחניות מה התפליות מגלה, הם נפלו ממדרגתם, התרחקו ממשה רבנו לסל חגבים אינו בטוחים במעמד, ונפלג לכל מיני כישלונות כרוב יכלות לבני אדם, כרום גאה צלות נמוך, זהו תפילה, המרוממת איפוא צריכים להרגיש רוממות, יהא לבך שמח שאתה מדבר אל א' שאין כיוצא בטל, מה מאבד לנו רוממות של העמידה לפני ה' הקטנות אנו נתקעים בעניינים היומיים שמשתלטים עלינו, לכן הכל נמשך ונשאר קטן

יש דברים כאלה במידות, כשעושים חשבון, רואים פה יש קנאה תאווה וכבוד, אף אחד לא חושב שצריך להתוודות על קטנות, שנקודה זאת סיבה לכמה וכמה מדיות רעות, אדם ביקר לא יבין, שאינו חש בגדלו שלו, ממילא כדמהות דמות מתנהג כבהמה.

בהוצאה הישנות של תומר דבורה שהסבא מקלם כנראה כתב הערה איך שצריך ללמוד מוסר, וכותב: שלמוד המוסר תלוי במצבו הנפשי של האדם פעמים הכל הולך לו בעסק בחנות יש לו גאוה, אז צריך ללמוד ענוה כשאדם במצב שלא הולך בעסק בבית וצרות אז ילמד מוסר שירבא אז צריך ללמוד רוממות גדלות האדם שעצמו ועצם הבריאה הבורא משגיח עליו ורוצה טובתו זה מרוממותו, נדמה שבדורנו צריך בעיקר ללמוד מור של רוממות לא לתת לקטנות להשתלט עליו, כ"א בלי יוצא מהכלל ימצא בחייו בנפשו בביתו בעשתו רוממות, אם לא נהיה כפויי טובה היינו צריכים להרגיש ברוממות אע"פ שיש קשיים צרה אנחנו אמר ר' ירוחם אם רואים חסרון מיד מבטלים גשטוקלוג, ראש הקהל כל אחד היה אצלו מלא חסרון, כשיש השגיח ב"ה שאינך הבורא שאז היית הורס עולם, המשגיח אמר תתארו לכם יהלומן שיש לו כספת עם יהלומים וגם תפוחי עץ מסריח, האם היינו אומרים שצריך לדחוק את הכספת בגלל תסמן אחד צריך לזרוק את האדם ולבטלו לגמרי, איננו יודע ממה זה מתחיל קודם רואים גדולת רק חסרונות ולבסוף אנו רואים גם בעצמנו רק חסרון, נכון יש דברים שמרגיזים אם איננו רוצים לשקוע בעולם מזולזל מלא כעס ומרירות, דחוק לראות בטלה בילדים בסביבה רוממות משזה היה לנוטעם אחר בחיים בריאה שיוצאת מידו של הקב"ה אינה יכולה להיות קטנות וזולה.

לפני 50 שנה העולם היהודי מלא גדולים והיום יש לנו 5 או ששה גדולי עום גם זה מדכא, בכ"ז צריך למצוא מהלך כשתגדל האדם את פרנסתו וחייו מידי הקב"ה, איך מתיקים מאמר ביוקר ואינפלד כ"כ את יש מספיק מקום להתיר רוממות בחיים.

עלינו לשאת לאדון הכל לתת גדולה אינה גדולה הגדולה שלנו אני מכיר האדם את ההשגחה המנהלת אותו ומכיר גדולה זה אפשר לתת לבורא, החנות לשאת בימנה מג את כל העבודה, כשהאדם מכיר את האמלות ובזה זה מחייבו עבודה, ס"ד שהייתה לו, בלי הכרה של מעלה לא יוצא עבודת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו אינו דוקא בת"ח אפילו בעם הארץ יש גדולה מעלות בלב אלוקים, העושים מלא זה לא הזולת אלא הוא עצמו, זה לא סיסמא.

רק רוממות ובעיקר צריך לפגוש בתפילה, הרי בין כה מתפללים ייקח עוד כמה דקות, מדברים עם הבורא עולם כאשר ידבר איש אל רעהו, אין רוממות עליונה מזה. מה צריך להשאר מתפילה אחרי שמוריד תפילין, הרוממות, צריך להישאר גלה חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם מתי יגיעו מעשי לאברהם וכו' זה דרבנן או דאורייתא זה חיוב דאורייתא הראה לי ר"י בחזו"א מהספרי בכל לבבך זה אברהם בכל נפשך -  יצחק בכל מאדך לא לגאל – יעקב אבינו חייב לומר שכל העולם כולו נברא בשבילו, אע"פ שנברא גם בשביל אחרים ע"ז אומר הסברא מסלבודקא במצרים יש דם גבידי המצרים ובידי יהודי אם ישתו מספר אחד היהודי שותה מים והמצרי דם מזה רואים ששניהם חיים בשני עולמות, הדלא הוא ששניהם עומדים במקום אחד לי יש שמש אחרת ולשמחן לענה אחרת ומצרים אחרים וזה חיוב למשש ר"א באשר הוא שם את רוממות עצמו ואז היו חייב אחרים לכ"א הרמבן שואל בבנין המשכן כ' כל חכם לב ידע המקצוע צורפות דוגמה ומציג אומר הרמב"ן כי ויגה לכא' בדרכי ה' והרגום בנפשו שיכול הרוממות מגלים כשרונות חדשים ובפרטנות הא נרצמיד. שהבל יהי' בגובה לב.