נפלאות שמשון - ישועות גדולות - פרשת נצבים וילך
נכתב על ידי DL2000, 18/9/2014
כשיורדים עד לעפר
הרי זה סימן שמיד יתחילו לעלות
'אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך
ומשם יקחך' (לד): יש לדקדק שתבת משם מיותרת כי די
היה לכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים יקבצךוגו'. עוד
יש להבין מהוכפל הלשון בפסוק שסיים ומשם יקחך.
וי"ל עפ"י מה שמצינו בגמרא (מגילה טז.) 'כי נפול תפול
לפניו' שתי נפילות הללולמה, דרש ר"י בר אלעאי מלמד
שאמרה לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים,
כשהם יורדין, יורדין עד לעפר, וכשהם עולין, עולין
לרקיע. ועוד מצינו בגמרא (ברכות ד:) שדרשו את הפסוק
'נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל' דהכי קאמר נפלה
ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל. והיינו דחזינן
מדברי חז"ל אלו דכשישראל נופלים עד לעפר, בודאי
שלא יוסיפולנפול עוד ומיד מתחילים לעלות ולהתרומם
[וכן הכריח בפירוש הרי"ף שב'עין יעקב' לפרש את דברי
הגמרא מגילה שם שכוונת הגמרא לפרש את הפסוק
נפול תפול, נפול קאי על ישראל דכשהם נופלים היות
שבודאי מיד יקומו א"כזה סימן שעתה אתה תפול, והיינו
אם נפולישראל אזי בודאי תפול אתה]
ולפי"ז יש לפרש כוונת הכתוב לומר לישראל שאם
יהיו נידחים עד קצה השמים היינו שירדו ונידחו למקום
הרחוק ביותר שלא שייך להדיחם עוד כי כבר נמצאים
בדיוטא התחתונה, משם יקבצך היינו שזה עצמו שהם
נמצאים במקום רחוק כל כך שאי אפשר יותר להתרחק,
זה הסיבה שמעתה בודאי יתחילולעלות ויקבצם השי"ת
כי ישראל כשהם יורדין, יורדין עד לעפר, אמנם משם
בודאי שמיד מתחילים לעלות ועולין עד לרקיע, כי אחר
שנופלים כל כך אין הקב"ה משאירם שם אלא מקיים
בהם קום בתולת ישראל. [ולכך דקדק לכתוב משם דהא
גופא שנמצאים במקום רחוק כל כך, זה הסיבה שבטוח
מעתה יתחילולעלות]
ולפי שישראל גלו משום שנאת חנם ואי אפשר שיגאלו
אלא כשיהיה שלום ביניהם, לכך אמר הכתוב בתחילה
משם יקבצך היינושיברך את ישראל בשלום ויהיו ישראל
מקובצים יחדו כאיש אחד, ולאחר מכן משם יקחך היינו
שיקח ויוציא אותם מן הגלות.
('זרע שמשון' פרשת נצבים אות ב)
הלומד לשמה ניצול מיצר הרע
וזוכה לכל הטובות
'כי המצוה הזאת וגו' (ל יא): במדרש (דב"ר ח ב) רבנין
אמרי אם ברכת את התורה לעצמך את מברך שנאמר
כי בי ירבו ימיך וכו' ושמא תאמרו לרעתכם נתתי את
התורה, לא נתתי אלא לטובתכם שהרי מלאכי השרת
נתאוולה ונעלמה מהם. ויש לתמוה בדברי המדרש האיך
ניתןלחשוב חלילה שהקב"ה נתןלנו את התורה לרעתינו,
והלא בכל המצוות שבה אנו נוטלין עליהם שכר. [ועוד יש
להבין מה הראיה שהביא ללמוד מן המלאכים].
וי"ל עפ"י מה שהובא בגמרא (ב"מ פה.) על מה אבדה
הארץ דבר זה נשאל לחכמים ולא ידעו עד שפירשה
הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי אמר רב יהודה אמר
רב על שלא ברכו בתורה תחילה. וביארו המפרשים
הכוונה דהיות שלא ברכו על התורה גילו דעתם שלא
נתעסקו בתורה מפני חשיבותה והנאתה אלא עסקו בה
שלא לשמה, שהרי כל העושה דבר ונהנה בו מברך על
הנאתו ואם על חיי שעה מברך, על חיי העולם הבא על
אחת כמה וכמה. [כוונת רבנו נראה שהיות וע"י התורה
זוכים לחיי עולם אם כן צריך האדם לברך על הנאה זו כי
הלימוד לשם כך בודאי נקרא תורה לשמה, ומי שאינו
מברך הרי זה סימן שאינו לומד לשמה] והואיל שלא
עסקו בתורה לשמה משום כך לא יכלה התורה להצילם
מיצר הרע כפי סגולתה שהתורה מגנא ומצלא, ומצינו
בחז"ל (יומא עב:) זכה נעשית לו סם חיים ולא זכה נעשית
לו סם מיתה.
ובזה יתבאר דברי המדרש שאמרו אם ברכת ברכת
התורה לעצמך את מברך, היינו דכשאתה מברך על
התורה, מוכח שיש לך הנאה ממנה, ואם יש לך הנאה
מהתורה סימן שאתה עוסק בה לשמה וכשאתה מתעסק
בה לשמה אזי יש לך את כלכוחה וסגולתה שתהיה מגנא
ומצלא ובודאי שהיא תציל אותך מהיצר הרע וע"יכךלא
תבוא לידי חטא ועון, ואם לא תחטא תבוא עליך הטובה
והברכה וא"כלעצמך את מברך.
ומעתה בא מקום לחשוב שלרעתנו נתן לנו את התורה
שהרי אף שהתורה ניתנה לתבלין כנגד היצה"ר אבל
צריך לעסוק בה דוקא לשמה, ומי שאינו עוסק לשמה
אז ח"ו נעשית לו התורה סם מוות אם כך אפשר שיותר
טוב היה לנו שלא ינתן לנו התורה ואז לא היינו מצווים
וכשאין ציווי אין יצר הרע כמו שמצינו בגמרא (ב"ק פז.)
גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. וביארו
המפרשים הטעם משום שמי שאינו מצווה אין לו יצר
הרע המכשילו. ואף שאם לא היינו מצווים לא היה לנו
כ"כ שכר, לא איכפת לנו בכך היות וכנגד זה אנו מרויחים
שלא יהיה לנו עונש.
על כך מתרץ המדרש שלא יאמרו ישראל כך שהרי
אפילו מלאכי השרת נתאוו לקבל את התורה, ומתוך כך
אנו למדים שאין טענה זו טענה ואין בכך סברה, שהרי
מלאכי השרת איןלהם יצר הרע ואפילו הכירצולקבל את
התורה והיינו שהם בקשו שהקב"ה יצווה עליהם לקיים
את התורה ולהיות בכלל המצווים ועושים. ואי נאמר
שהציווי גורם ליצר הרע שיבוא לכאורה גם למלאכים
היה נעשה כן ומדוע נתאוו לכך, אלא בודאי נלמד מכך
שגדול השכר שבא מכח הציווי יותר מן ההפסד שיכול
להיגרם ע"י.
ואם תאמרו דאפשרשלמלאכי השרת אף אם היו מצווים
על התורה לא היה להם יצר הרע היות ולאשייך מושגשל
יצר הרע אצל המלאכים, י"ל דאם כן אף שום שכר לא
יהיה להם, ונהיה מוכרחים לומר שהטעם שנתאוו לקבל
את התורה, מפני חשיבותה והנאתה, ואם כן אף אתם יש
לכם לעסוק בתורה מחמת חשיבותה והנאתה וכשיש
לכם הנאה זו מהתורה הרי זה נחשב כלימוד לשמה,
ומעתה מה איכפת לכם להיות מצווים על התורה הרי מי
שעוסק בתורה לשמה אין לו לחשוש כלל מפני היצר הרע
כי התורה הרי היא תבלין מפני היצר הרע ותורה מגנא
ומצלא ואם כן בודאי יהיה לכם טובה כפולה ומכופלת
ורק לטובתכם נתתי את התורה ואין לכם כלל לחשוש
מפני הרע שיכוללהיות.
ובזה יש לפרש עלנכון את הכתוב 'כילקח טוב נתתילכם
תורתי אל תעזובו' שהכוונה שאמר הקב"ה לישראל אני
נתתילכם מקח טוב, ואם אם אתם אומרים שזה מקח רע
כי לרעתכם ננתי את התורה הרי סופה להיות טובה לכם
כי אתם תעסקו בה לשמה, ומבואר בשו"ע (חו"מ רלג
סעיף א) דמי שמכר לחברו מקח רע ונמצא יפה אפילו
באופן דאין בו הונאה, מוכר יכול לחזור בו ולא הלוקח.
ולכך סיים הכתוב 'תורתי אל תעזובו' שהיות ולבסוף
המקח בודאי יהיה טוב אם כן אינכם יכולים לחזור בכם
ולעזוב את התורה כי מקח רע ונמצא טוב אין הלוקח יכול
לחזור בו.
('זרע שמשון' פרשת נצבים אות ג)
גדלותו של משה בשביל ישראל
'ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום וגו' (לא ב):
מצינו מדרש פליאה 'ביום הזה נולדתי וביום הזה אמות
הדא הוא דכתיב ולא קם נביא עוד בישראלכמשה'. ודברי
המדרש צריך פשר להבין מה נלמד מקרא דולא קם עוד
נביא וגו'.
ויש לפרש עפ"י מה דאי' בזוה"ק (ח"ג קנה:) דמשה
רבנו מסר נפשו כמה פעמים עבור ישראל ולא נתקבלו
דבריו לפני השי"ת, ופעם אחת מסר עצמו למיתה מתוך
רוגזו ועשה פירות, והיה זה בענין פרשת המתאוננים
שאמר משה (במדבר יא טו) הרגני נא, ומיד לאחר מכן
היה אסיפת שבעים זקנים והתנבאו אלדד ומידד שימות
משה.
ולפי"ז היה אפשר לומר שמשה מת מפני שקילל את
עצמו ומסר עצמו למיתה, וזה הוא גנאי למשה לומר
שמת מפני כך, לכך בא המדרש להוציא מחשבה זו ולומר
שמשה מת משום שנתמלאו ימיו ואין סיבת מיתתו
משום כעס וקללה חלילה, והראיה הוא מכך שביום
זה נולד וביום זה מת ואי נימא דנתקצרו שנותיו מחמת
הקללה שקילל את עצמו בודאי לא היה צריך להשלים
ימיו אחר שכבר נתקצרו שנותיו.
ועל כך מסיים המדרש מקרא ולא קם נביא וגו' שצריך
להבין מה בא ללמדנו בפסוק זה, ועוד שהרי זה דבר שנוכל
לראות בעינינו אם יקום נביא אחר כמוהו או לא ומדוע
צריךלהודיע זאת בפסוק, ואם הכוונה להרבות בשבחו של
משה, הלא גם זה ללא צורך שהריכולם יודעים שרק משה
עלה למרום, ועוד שכברכתבה התורה שאין בכל הנביאים
גדולכמשה בפסוק (במדבריב ו) אם יהיה נביאכם וגו' לא
כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. ועוד יש לדקדק שהיה
לולומרולא יקום עוד נביא כמשה, ומה זה שהדגיש לומר
בישראל.
וליישב כל זה נראה שכוונת הכתוב להשמיע לנו שכל
הזכות הגדול שהיה למשה לא היה אלא בשביל ישראל
וכדאי' בחז"ל (ברכות לא.) כלום נתתי לך גדולה אלא
בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו למה לך גדולה.
ועוד מצינו במדרש (ילקוט חבקוק רמז תקסג) מדד
הקב"ה כל הדורות ולא מצא דור ראוי לקבל את התורה
אלא דור המדבר. וזה מה שאמר הכתוב ולא קם נביא עוד
בישראל כמשה שאף שזמן נתינת התורה התחיל בימי
אברהם כדאי' בגמרא (ע"ז ט.) מכל מקום לא היה יכול
הקב"ה ליתנה אז משום שעדיין הדור לא היה ראוי לכך
וכשהגיע הדור הראוי בזכות זה הדור נולד משה, ולכן גם
כשמת אותו הדור מן הראוי שימות אף משה. וזה מה
שמשמיע לנו הפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה,
שכלכוחו של משה היה בשבילישראלועכשיו שמתו בני
אותו הדור היה ראוי שימות אף הוא, ולכך כתבה התורה
פסוק זה בשעת מיתת משה להודיע לנו טעם מתתו של
משה שאין זה ח"ו משום הקללה אלא משום שכלגדלותו
הייתה עבור ישראל וכפי שנתבאר ובכך מובן מה שסיים
המדרשהדא הוא דכתיב ולא קם נביא עוד בישראלכמשה
שמכך אנו למדים את טעם מיתת משה דוקא בזמן זה.
[ומתיישב בכךכל הדקדוקים שאכןלא בא הכתוב להודיע
שבחו של משה, ובאמת זה דבר שיכולים לראות ולא צריך
להודיע, אלא רצה הכתוב להדגיש שלא קם משה רק מפני
ישראל ולכך עשכיו שמתו כל אותו דור בא גם זמנו של
משה למות]
('זרע שמשון' פרשת וילך אות א)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
