'עונה של תלמידי חכמים אימת? אמר רב יהודה אמר שמואל: מע"ש לע"ש. (תהלים א, ג) "אשר פריו יתן בעתו", אמר רב יהודה ואיתימא רב הונא ואיתימא רב נחמן: זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש' (נדרים סב,ב). 'תלמידי חכמים, עונתם פעם אחת בשבת; ודרך תלמידי חכמים לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת' (שו"ע; אבן העזר עו,ב). 'שבת. וסימן: "ושמרו ב'ני י'שראל א'ת ה'שבת", ר"ת ביאה' (באר היטב). 'ועונת ת"ח מליל שבת לליל שבת' (שו"ע; או"ח רמ,א). 'ת"ח. שבחול צריכים לעסוק בתורה בלילה, שתורתן אומנתן; וה"ה בר"ח וי"ט' (מג"א). מה מיוחד שעונתם של ת"ח הוא דווקא בשבתות (וחגים ור"ח)? מסביר המג"א שזה מטעם מציאותי, שביום חול הת"ח יותר עוסק ועמל בתורה ולכן קשה לו יותר למצוא אז זמן למצוות עונה, אבל בשבת יש לו יותר זמן להתפנות לזה. אולי אפשר שיש בזה עניין שבשבת החול מתקדש, כל המציאות מתעלה לקודש; לכן חשוב להראות זאת בקשר למצוות עונה, שדווקא הדבר שיכול להיות הנמוך והשפל ביותר אנו מעלים אותו לקדושה גדולה (וזה במיוחד בת”ח שמראים לעם את הדרך לתיקון העולם). אולי גם זה קשור לשבת שאז נתנה תורה ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל. כתיב הכא (שמות כ, ז): "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג): "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' [שבת פו,ב. אמנם יש מקורות בחז”ל שחולקים על כך]), שהתורה באה לתקן את העולם מהגשמיות והתאוות היצרית ולהחזיר את האדם לרצון ה' כמו שהיה לפני החטא, והתאווה החזקה ביותר זה הערווה, שלכן זה מה שנאמר מיד לאחר החטא, שהתגלה בהם: “ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם" (בראשית ג,ז). לכן בעונה בשבת מתקנים תיקון גדול בכך שנעשה בשבת כגילוי תיקון לעולם (מעבר לקדושת השבת מצד עצמה). וכן בחיבור איש ואשה יש השראת שכינה, ואז (במצוות עונה) בא השיא של חיבור איש ואשתו ואז חל בהם: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' (סוטה יז,א); ולכן ראוי לעשות זאת בזמנים של גילוי קדושה בעולם, של השראת שכינה (וכן בפרט בשבת בו נתנה תורה, שבמעמד מתן תורה היה גילוי שכינה גדול בעולם, וכך הם מתגלים כנגד זה). אולי גם שבת חג ור"ח מזכיר את הנאמר באשה השונמית שבעלה אמר לה: “ויאמר מדוע את הלכת אליו היום לא חדש ולא שבת” (מלכים ב ד,כג), ומזה למדו: 'והאמר ר' יצחק: מניין שחייב אדם להקביל פני רבו ברגל? שנא' (מלכים ב ד, כג): "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת", מכלל דבחדש ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה' (סוכה כז,ב). הרי שיש עניין של הקבלת פני רבו, של דבקות ברבו, בת”ח, בשבת ר”ח וחג; כך נראה שבמצוות עונה של ת"ח בזמנים אלו מראים כעין גילוי חיבור לת”ח, שזהו החיבור ביניהם, שהבעל הוא ת”ח ואשתו מתחברת אליו, וכך מתגלה כעין כנגד מצוות חיבור לת”ח שמביא לקדושה גדולה בעולם. ואף נראה שכמו שמקביל פני רבו, כך הם מכוונים להביא לעולם נשמה גדול של ת”ח שירד לעולם, להיות יחד איתם כעין שבהקבלת פני רבו נמצאים יחד. אולי גם יש בזה עניין שמתן תורה היה בשבת, וחיבור איש ואשה כעין גילוי של מתן תורה, שכך מתגלה בחתונה, שהמשמח חתן וכלה זוכה לתורה, כנגד חמשה קולות שנאמרו במתן תורה: 'ואם משמחו מה שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי: זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות' וכו' (ברכות ו,ב), לכן מחברים ביניהם ע”י עונה בשבת. אולי אפשר שנאמר בבריאת העולם על שבת: “ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות” (בראשית ב,ג). ודרשו חז"ל: 'ד"א: "ותשלם כל המלאכה", "המלאכה" אין כתיב כאן, אלא "כל המלאכה”, מלאכת ששת ימי בראשית. "מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב ג), "עשה" אין כתיב כאן, אלא "לעשות" עדיין יש מלאכה אחרת. כיון שבא שלמה ובנה בית המקדש, אמר הקדוש ברוך הוא: עכשיו שלמה מלאכת השמים וארץ: "ותשלם כל המלאכה". לכך נקרא שלמה, שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשי ידיו' (פסיקתא רבתי, ו). והנה על המשמח חתן וכלה בחתונה נאמר: 'רבי אבהו אמר: כאילו הקריב תודה, שנאמר (ירמיהו לג, יא): "מביאים תודה בית ה'”. רב נחמן בר יצחק אמר: כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיהו לג, יא): "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'” (ברכות שם). כך שבחיבור של איש ואשתו יש כח שקשור לקרבנות שבמקדש, וכן להקמת ירושלים ששלמותה זה כשיש בה את המקדש; שבחיבור איש ואשתו יש השראת שכינה (סוטה שם), שזהו גילוי מעט כמו של הקרבנות וירושלים והמקדש שהם קשורים בהשראת השכינה. לכן מכוונים ומקשרים לשבת כעין גילוי שבשבת יש קשר להמשך בבניין המקדש (“לעשות”), וכך בחיבורם יש כהשלמה של הדבר, להשלמת תיקון העולם שנברא בבריאה, כעין חיזוק גילוי המקדש. (ולעומת זאת בגילוי לרעה יש גילוי של תשעה דברים [נדרים כ,ב], כעין כנגד חודשי לידה, שזה טבע זמני הלידה, כעין שמראים במעשיהם שזה רק עניין טבעי גשמי ולא קשור לרוחני, ולכן עושים זאת בצורה מקולקלת ומדורדרת).