בס''ד                       פרשת כי תצא: האם מותר להלוות בריבית לגוי

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה (כג, כ) שבניגוד ליהודי לו אסור להלוות בריבית, אין איסור להלוות בריבית לגוי: ''לֹא־תַשִּׁ֣יךְ לְאָחִ֔יךָ נֶ֥שֶׁךְ כֶּ֖סֶף נֶ֣שֶׁךְ אֹ֑כֶל נֶ֕שֶׁךְ כָּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר יִשָּֽׁךְ. לַנָּכְרִ֣י תַשִּׁ֔יךְ וּלְאָחִ֖יךָ לֹ֣א תַשִּׁ֑יךְ''. בטעם שיש הבדל בין יהודי לגוי ביאר הרמב''ן (שם), שבניגוד לגנבה וגזלה הנעשית בעל כורחו של אחד הצדדים, הלוואה בריבית נעשית ברצון שניהם. משום כך, מעיקר הדין לא היה מקום לאסור הלוואה מעין זו, ורק ממידת החסד אסרה התורה להלוות לבני עמך.

ייתכן שהשלכה להבנה זו, יש בדברי התוספות (ב''מ ע ע''ב ד''ה תשיך) שדנו, האם מותר לגוי להלוות בריבית לגוי אחר. אם איסור ריבית דומה לאיסור גזל, אז ממילא גם לגוי אסור, כשם שאסור לו לגזול. אך אם הוא רק מטעם חסד שנצטוו היהודים לנהוג אחד לשני, ממילא ייתכן שהגויים לא נצטוו על כך. והסבירו שלפי הבנה זו, המדרש המתאר שבחזון יחזקאל לא קם אדם אחד שהלווה בריבית למרות שהיה גוי, לא היה זה עונש, אלא שלא זכה לחסד שזכו שאר המתים שהיו עימו בבקעה שלא הלוו. ובלשונם:

''ושמא בני נח היו מוזהרין על הריבית, כמו שהוזהרו על הגזל ואף על גב דרבית לא אתי מגזל .. ועוד יש לומר, דבני נח לא הוזהרו מן הריבית, וההוא גברא דלא קם בבקעת דורא זה לא היה עונש, שלא היה שעת תחיית כל המתים ולא נענש זה יותר משאר מתים שלא חיו באותה שעה, אלא חבריו זכו בשביל שנזהרו מן הריבית אף על פי שלא נצטוו, כמו שקיימו אבותינו את התורה אף על פי שלא ניתן להם.''

בעקבות התורה הכותבת על איסור ריבית, נעסוק השבוע בהלכות הלוואה בריבית לגוי. נראה תחילה את מחלוקת הפוסקים האם מצווה להלוות לגוי בריבית או רשות, מחלוקת המשפיעה על השאלה האם מותר להלוות לגוי בלי ריבית. לאחר מכן נראה כיצד למעשה כותבת הגמרא שיש לנהוג ביחס להלוואה בריבית לגוי, והסברות שנתנו הפוסקים להקל בזמן הזה. ולסיום, האם מותר להלוות בריבית ליהודי מומר.

הלוואה בריבית לגוי האם מצווה

האם יש מצווה או רק היתר להלוות בריבית לגוי? נחלקו הראשונים בעקבות פירוש הגמרא במסכת בבא מציעא (ע ע''ב), ונפקא מינה אפשרית תהיה, האם מותר ליהודי להלוות לגוי ללא ריבית. הסוברים שיש בכך מצווה, חובה להלוות בריבית שכן יש ביטול מצווה אם לא יעשו כך, ואילו לסוברים שיש רשות להלוות בריבית, ניתן להלוות גם ללא ריבית:

א. הרמב''ם (מלוה ולוה ה, א) והמהר''ם פדוואה (שם, השלמות) סברו, שמצווה להלוות בריבית לגוי. המהר''ם פדוואה הוכיח שיטתו מגמרא שראינו בעבר (בהר בחוקותי שנה ז') כאשר דנו, האם יש להעדיף קנייה מיהודי במחיר גבוה יותר ממחיר הגוי. המהר''ם הניח שיש להעדיף, ואפילו כאשר יש בכך הפסד, משום כך תמה מדוע הגמרא כותבת שיש להלוות ליהודי בחינם ולא לגוי בריבית הרי פשיטא שכך? אלא החידוש הוא שעל אף שיש מצווה להלוות בריבית לגוי, בכל זאת עדיף להלוות ליהודי ללא ריבית.

כיצד יישבו דברי הגמרא במסכת מכות (כד ע''א), המציינת לשבח מי ש'כספו לא נתן בנשך', ומבארת שמדובר במי שלא הלווה בריבית לגוי? בניגוד לר''ן (שו''ת סי' נו) ניתן ליישב, שאמנם המלווה לגוי בריבית מקיים מצווה, אך לא מדובר במצווה קיומית שיש להשתדל לקיימה (וכמו לדוגמא מצוות קריאת שמע), אלא שמי שבכל זאת מלווה לגוי, מצווה שיעשה כך רק בריבית. בדומה לכך כתב השל''ה (הקדמה) שהשווה דין זה למצוות ציצית, שאין חובה ללבוש ד' כנפות, אלא שהלובש חייב להטיל בהן ציצית. ובלשונו:

''והיינו טעמא, דהלוואה בעצמה אינה מצות עשה שיכריח את עצמו להלוות לגוי כדי שיקח ריבית, רק אם לוה לגוי אז חל עליו מצות עשה שיקח ריבית. הא למה זה דומה למצות עשה דציצית, דמן התורה אינו מחויב לעשות טלית של ארבע כנפות כדי להטיל בו ציצית, רק אם יזדמן שיהיה לו טלית של ארבע כנפות אזי מצות עשה שיטיל ציצית. כן הוא בנידון דידן, אינו מחוייב להלוות דווקא לגוים כדי שיקח ריבית מהם, רק אם הלוה להם מצות עשה הוא שיקח הריבית.''

ב.  הראב''ד (רמב''ם שם) והרשב''א (ב''מ ע ע''ב, ד''ה לעבור) חלקו וסברו שאין מצווה להלוות בריבית אלא רשות, ולכן הרוצה לוותר על הריבית לגוי יכול לעשות כך. להבנתם, על אף שהספרי כותב שיש מצוות עשה להלוות לגוי בריבית, כוונתו להורות שהמלווה ליהודי עובר הן בלאו והן בעשה. דהיינו, בפסוק כתוב במפורש שהמלווה ליהודי בריבית עובר בלאו, אך יש בנוסף גם איסור עשה (אליו מתכוון הספרי), איסור הנלמד שמתוך כך שניתן להלוות לגוי בריבית, משמע שליהודי אסור (ולאו הבא מכלל עשה, הוא עשה).

עם זאת, לפי הביאור שראינו לעיל בדברי המהר''ם פדוואה והשל''ה, אין קושיה על שיטת הרמב''ם, וראייה לדבריהם כיצד הגמרא במסכת בבא מציעא (ע ע''א) כותבת שחכמים אסרו להלוות בריבית לגוי. שכן אם הייתה מצווה מדאורייתא ליזום הלוואה בריבית לגוי, הרי שישנו קושי מסויים לדברי הרמב''ם, כיצד חכמים ביטלו מצוות עשה. אך אם אין עניין ליזום הלוואה, אלא שמצווה על המלווה להלוות בריבית, ייתכן שחכמים אסרו ליזום מצב זה. ובלשון הרשב''א שכאמור חלק על הרמב''ם:

''לעבור עליו בעשה ולא תעשה. כלומר לנכרי תשיך ולא לישראל ולאו הבא מכלל עשה עשה, וזו היא שאמרו בספרי לנכרי תשיך זו מצות עשה, לומר מצות עשה שלא להשיך לישראל, ולא כמו שפירש הרמב"ם ז"ל שהיא מצות עשה להלוות את הנכרי בריבית דבר תורה, ולמאן דאמר נמי מאי לאו תשוך, לאו למימרא שיזהיר הכתוב להלוות לנכרי, אלא להתיר להלוות לו ברבית, וכמו שפירש רש"י ז"ל, והוא העיקר.''

ג. הרלב''ג (כי תצא כג, כא) בגישת ביניים סבר, שיש מצוות עשה להלוות בריבית לגוי כאשר הגוי מעוניין בהלוואה, אך זאת רק כאשר מדובר בגוי עובד עבודה זרה. לפי פירוש זה כתב המהר''ם פדוואה (פירוש הרמב''ם שם) שאפשר לפרש, שכאשר הגמרא במסכת מכות (כד ע''א) מציינת לשבח מי ש'כספו לא נתן בנשך', ומבארת שמדובר במי שלא הלווה בריבית לגוי, כוונתה רק לגוי רגיל שאינו עובד עבודה זרה, לו מותר להלוות בריבית אך אין מצווה, ולכן יש להימנע מלהלוות לו.

הלוואה בריבית בזמן הזה

למרות שכאמור לכולי עלמא אין איסור להלוות בריבית לגוי, הגמרא במסכת בבא מציעא (עא ע''א) כותבת שחכמים אסרו שמא בעקבות המגע הממושך עימו ילמד ממעשיו. עם זאת צמצמו את האיסור וקבעו, שכאשר מדובר בתלמיד חכם, או לחלופין אדם מהשורה שמלווה רק בריבית רק בכדי פרנסתו הבסיסית, אין חשש שימשכו אחרי הגוי, והותר להם להלוות לו בריבית.

בעקבות דברי הגמרא השיב הר''ן (שו''ת נו), במענה לשאלת עשיר שלא רצה להלוות לגויים בגלל דברי הגמרא במסכת מכות שראינו לעיל, המציינת לגנאי את המלווה בריבית, שאין לו לחשוש שמא הוא מבטל מצוות עשה לדעת הרמב''ם. שכן מעבר לכך שראשונים רבים חלקו על דברי הרמב''ם וסברו שאין בהלוואה בריבית לגוי מצוות עשה אלא היתר, הרי הגמרא כותבת (ופסק הרמב''ם) שההיתר להלוות בריבית שייך רק לתלמיד חכם או לאדם הזקוק לכך בכדי פרנסתו. ובלשונו:

''כתבת הגביר שנסתפקת בעניין הלוואת הגוי בריבית, מפני שראית להרמב"ם שמנה לנכרי תשיך מצות עשה, ואתה חושש בעצמך שלא לעקור מצוה אחת מן התורה, ומצד אחר לבך נוקפך שהרי שלמה צווח הרבה (משלי כח, ח) מרבה הונו בנשך ותרבית וכו'... תשובה: אין לו לחוש, שהרי אף הרמב''ם מודה שאף על פי שדין תורה כך הוא, אסרו חכמים שיהא ישראל מלווה את הגוי בריבית אלא בכדי חייו אלא אם כן הוא תלמיד חכם... וכל שכן שכבר נחלקו עליו גדולי הדורות.''

עם זאת מציין הר''ן, בפועל, רבים נוהגים להלוות בריבית ללא הגבלה, גם אם הם לא תלמידי חכמים. בעוד שהוא נשאר בקושיה, כפי שראינו בעבר (עקב שנה ח') התוספות טורחים ליישב מנהגים הסותרים בפשטות את דין הגמרא. הם יישבו את המנהג לסחור עם גויים בימי ראשון (למרות החשש שיודו לאלוהיהם), השכרת בתים לגויים (למרות החשש שיכניסו עבודה זרה), ושותפות עימם (למרות החשש שישבעו בשם אלוהיהם). גם במקרה זה התוספות (בבא מציעא שם, ד''ה תשיך) העלו מספר תירוצים ליישוב המנהג:  

אפשרות ראשונה, אמנם בלישנא קמא כותבת הגמרא שרק לתלמיד חכם וכדי פרנסתו מותר להלוות בריבית, אבל בלישנא בתרא למדים שיש להקדים הלוואה ליהודי ללא ריבית מהלוואה לגוי בריבית. וכיוון שמדובר באיסור דרבנן, ניתן לפסוק כלישנא בתרא ולהתיר הלוואה לגוי בריבית. אפשרות שניה, גם אם הלכה כלישנא קמא, בעקבות המס הכבד שמטילים המלכים, נחשבת כל הלוואה בריבית כהלוואה בכדי פרנסתו המותרת. אפשרות שלישית, כיוון שהחלופה להלוואה בריבית בגויים היא מסחר עם הגויים, ממילא אין חסרון בהלוואה בריבית על פני שאר העיסוקים, בין כך ובין כך יתערבב עם הגויים[1].

הדין בארץ ישראל

להלכה פסק השולחן ערוך (יו''ד קנט, א) כדעת התוספות, שבזמן הזה ניתן להלוות לגויים בריבית ללא הגבלה. מה הדין בארץ ישראל? לכאורה, למעט הטעם הראשון שהביאו התוספות (שרוב הראשונים לא קיבלו), שאר הטעמים לא שייכים, שהרי המס אינו כבד בצורה יוצאת דופן וכן ניתן לסחור עם יהודים, ונמצא שאין להלוות לגוי בריבית. אולם מובא בשם הרב עובדיה (הליכות עולם), שלמעשה כיוון שפשט המנהג להקל, אין להחזיר את הגלגל אחורה, בפרט שהגויים היום אינם עובדי עבודה זרה.

טעם נוסף להקל כתב בספר מלכי צדק (עמ' יד), שבעוד שבעבר המלווה בריבית היה בממשק ישיר איתם, נפגש עם הגויים והתרועע עמהם, בזמן הזה המסחר מתמקד לרוב באינטרנט, ומשום כך אין חשש שהיהודי ילמד ממעשי הגויים. סברא דומה ראינו בעבר (דברים שנה ד') בפסיקת הרב עובדיה (יביע אומר יו''ד ח, יג), שהתיר ליהודי לנהל בית מלון בחוץ לארץ למרות שמוגש בו אוכל לא כשר (ויש איסור לסחור במאכלים לא כשרים), שכן הוא לא בא במגע עם האוכל ואין חשש שיבוא לאוכלו.

הלוואה למומר

נחלקו הראשונים, האם יש איסור להלוות בריבית לישראל מומר:

א. רש''י (סי' קעה) סבר שאין להלוות לו בריבית, וראייה לכך הביא מהגמרא במסכת סנהדרין (מד ע''א) הכותבת, שישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא, ואם כן הפסוק בפרשת בהר (כה, לו) ''אַל־תִּקַּ֤ח מֵֽאִתּוֹ֙ נֶ֣שֶׁךְ וְתַרְבִּ֔ית וְיָרֵ֖אתָ מֵֽאֱ-לֹהֶ֑יךָ וְחֵ֥י אָחִ֖יךָ עִמָּֽךְ'' ממנו לומדת הגמרא במסכת בבא מציעא (עא ע''א) שאין להלוות בריבית ליהודי, עדיין רלוונטי, שהרי עדיין יהודי מומר נחשב אחיך.

ב. ר''י (מובא במרדכי שלה) חלק וסבר, שכאשר מדובר במומר עובד עבודה זרה, מותר להלוות לו בריבית, שהרי הגמרא במסכת עבודה זרה (כו ע''ב) כותבת, שאת המינים מורידים ולא מעלים, ואם הורגים אותם, קל וחומר שאין לחוס על ממונם. והוסיף, שעל אף שבמקרים מסוימים יש לחוש שמא ייצא ממנו זרע כשר, חשש זה אינו קיים ביהודי שנטמע לחלוטין בין הגויים.

ג. התוספות (עבודה זרה כו ע''ב) והרא''ש (ה, נב) נראה שצעדו בגישה שלישית ונקטו, שאין צורך שהיהודי ייטמע בין הגויים כדי שלא יחשב כאחיך וניתן יהיה להלוות לו בריבית, אלא די בכך שאוכל נבלות להכעיס. ולראייה, הגמרא במסכת עבודה זרה (שם) המחלקת בין ישראל אוכל נבלות לתיאבון, לו משיבים אבדה, לבין ישראל האוכל נבלות להכעיס, לו אין משיבים. ובלשונם:

'' ומיהו מומרים של זמניהם להכעיס הן, דשבקי התירא ואכלי איסורא ומטמעי בין העובדי כוכבים, וכל להכעיס אי אתה מצווה להחיותו, כדמשמע מההיא דגיטין דלא מחייב למפרקיה. ומותר ליקח מהם ריבית, ואף על פי שאסור ליתן להם ריבית משום לא תשיך ומשום לפני עור... כיון דאין אתה מצווה להחיותו אינך מצווה להלוותו בלא ריבית.''

להלכה פסק השולחן ערוך (יו''ד קנט, א) כדעת הראשונים הסוברים שניתן להלוות למומר בריבית, ואילו הרמ''א (שם) חשש לדעת רש''י, וכתב שבמקום האפשר יש להתחמק מלהלוות להם. עם זאת ולמעשה, נראה שאין כל כך נפקא מינה במחלוקת זו, שכן כפי שראינו בעבר, מסתבר שחילוני ממוצע בזמנינו נחשב 'תינוק שנשבה', ולכן אסור להלוות לו בריבית.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[2]...