"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם. ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן" וגו' (במדבר כ,א-ב). '"ולא היה מים לעדה" - מכאן שכל מ' שנה היה להם הבאר בזכות מרים' (רש"י). 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה ואהרן ומרים. וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ, א): "ותמת שם מרים”, וכתיב בתריה: "ולא היה מים לעדה", וחזרה בזכות שניהן' וכו' (תענית ט,א). למה הבאר היתה דווקא בזכות מרים? מסביר השפתי חכמים: 'הבאר בזכות מרים. שהרי מיד כשמתה מרים לא הי׳ להם עוד מים. וא״ת למה לא היה הבאר בזכות אהרן או משה? וי״ל בזכות שהמתינה למשה על המים לראות מה יעשה לו כשהושלך בתיבה, לכן נעשה לה זכות זה של באר, דהיינו מים שנתן הקב״ה מים לעדה בשבילה'. נראה שלכן צורת פעולת הבאר היתה מזכירה את מעשה מרים שהלכה ליאור וחיכתה שם לראות מה יקרה עם משה, ואח"כ כשבת פרעה באה הלכה אליה כדי לדאוג למשה, שכך גם הבאר הלכה אתם במדבר ונעצרה כשחנו: 'וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה". וְהֵיאַךְ הָיְתָה הַבְּאֵר עֲשׂוּיָה? כְּמִין סֶלַע כְּמִין כַּוֶּרֶת, אוֹ כַּדֹּרֶת, וְהָיְתָה מִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאָה עִמָּהֶן בַּמַּסָּעוֹת. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים חוֹנִין וְהַמִּשְׁכָּן עוֹמֵד, הָיָה אוֹתוֹ הַסֶּלַע בָּא וְיוֹשֵׁב לוֹ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וְהַנְּשִׂיאִים בָּאִין וְעוֹמְדִין עַל גַּבָּהּ וְאוֹמְרִים: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ" (במדבר כא, יז), וְהָיָה עוֹלֶה' (תנחומא "במדבר" סימן ב). שכך הבאר הולכת עמהן כמו שמרים הלכה אחר משה ליאור, ונעצרה כשחנה כביכול – כשהושם בסוף, ואז כשבת פרעה באה היא דברה אליה והצילה את משה, כמו שכאן בבאר היו הנשיאים אומרים "עלי באר" וגו', כעין דיבור ובגילוי של נשיאים כעין הדיבור עם בת פרעה שקשורה לשלטון, ואז היו יוצאים מים לשתיה להצלת ישראל, כמו שמשה ניצל בהקשר למים (שנעשה ההצלה במעשה ששמו אותו ביאור ונלקח ע"י בת פרעה). ובעקבות מעשה מרים משה ניתן ליוכבד שתניק אותו, שזהו גם גילוי כעין מים לשתיה, כעין התינוק שיונק חלב נוזלי (ובזה ניצול מהתייבשות, כמו ששתו מים מהבאר כדי שלא להתייבש). במדרש מובא טעם אחר: 'הַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה שִׁירָה עַל הַיָּם' (תנחומא שם). אמנם גם משה שר, אלא שהוא שר עם כולם יחד: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'” (שמות טו,א), לעומת זאת אצל מרים היא זו שהחלה בנשים ומשכה את כולם אחריה: “ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת. ותען להם מרים שירו לה'” וגו' (שם כ-כא); לכן אצלה מתגלה שירה על הים בצורה בולטת יותר. בנוסף, אצל מרים מודגשת השירה לה' בצורה חזקה וארוכה יותר, שכבר ביציאתם ממצרים פעלו הנשים הצדקניות לקחת תופים בשל ידיעתם שהם עתידים לומר שירה: '"בתופים ובמחולות" – מובטחות היו צדקניות שבדור שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים והוציאו תופים ממצרים' (רש"י), כך שבמרים (כחלק מאותן נשים צדקניות) מתגלה בחוזק השירה על הים ובגילוי של לאורך זמן, שהוציאו מראש בשביל ניסי העתיד, ולכן התגלה בבאר שזהו במים שהלך איתם לאורך זמן במדבר בנס. וכמו שהיא אמרה שירה, כך המים נבעו לאחר שאמרו הנשיאים שירה (כעין בדומה לה שהיא מעמד כעין נשיאה, שהיא משלושת פרנסי ישראל). אולי אפשר שגילוי מים חשוב לכולם בשביל שתיה, אולם לנשים יש גם צורך חובה מצד דיני נדה, שצריכות להיטהר לבעליהן, לכן לנשים היה גילוי חשוב במים בתוספת יתר מהגברים (אמנם גם לגברים היה דין להיטהר, אבל לנשים זו חובה שבלי זה לא יוכלו להיות עם בעליהן שזהו דבר חובה יומיומי; וכן בלי זה לא יוכלו בנ"י להתרבות שזו בעיה, וגם זה קשור למעלת קדושה תמידית, שחיבור תקין של איש ואשה יחד מביא כעין גילוי שם ה' ['דריש ר"ע: איש ואשה; זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א)], לכן היה בזה עניין של קדושה שבזכות זה ראוי שתתגלה הבאר הניסית). אולי גם זה קשור לגילוי של נשים, שניסי המדבר הם המשך של יציאת מצרים, ויציאת מצרים קשורה לנשים צדקניות: 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים' וכו' (שם יא,ב). לכן זה מתגלה בבאר מים אצל מרים, כגילוי של נשים צדקניות שבזכותן יצאו ממצרים, שזה בעקבות שהיו יוצאות לשאוב מים וכו', לכן זה מתגלה דרך באר מים. אולי אפשר שמרים דאגה למשה בהתחלת חייו (כשהלכה אחריו ליאור), וכן (למ"ד שהיא פועה [שם]) היתה מטפלת בלידת הילדים במצרים; לכן היה בה גילוי של דאגה להתחלה, ובפרט לגוף האדם. לכן זה מתחבר לזכות של אברהם שהביאה את הבאר: 'בשכר "יוקח נא מעט מים", זכו לבארה של מרים' (ב"מ פו,ב), שבזכות "יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם" (בראשית יח,ד), זכו לבאר. והזכות הזו צריכה דבר כדי שיחול בעולם ויצא לפועל בזכותו, ולכן זה התגלה בזכות מרים הצדיקה, שבה מתגלה מעלת זכות שנעשה בהתחלה (למשה ולשאר התינוקות שזהו התחלת חייהם), כמו שזה הדבר הראשון שאברהם אמר ועשה לאורחים, וזה רחיצת רגלים שזה לצורך הגוף, כמו שמרים פעלה לגופי התינוקות, ולגופו של משה (שלא יהרגוהו). לכן באר המים התגלה ובא בזכותה לעולם.