רבי שניאור זלמן מליאדי זצ"ל, בעל התניא, מתאר את עם ישראל כנשמה אחת עם גופים מחולקים (ליקוטי אמרים, פרק לב): "ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים".

בברכות התורה אנחנו מציינים את העובדה שבחירת עם ישראל קדמה לנתינת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו". אי אפשר להיות קשורים לקב"ה מבלי להיות מחוברים ראשית כל לאומה. אין מסלול "עוקף" עם ישראל.

הבנה זו חשובה לכל עובד ה' בכל ימות השנה, אך בימי הדין - ראש השנה ויום הכיפורים - חשובה היא במיוחד. התודעה הנפשית של המתפלל חייבת לנבוע מתחושת שיתוף וחיבור פנימי לעמו. היחיד בישראל יונק את כוחו מהיותו חלק אחד מאומה גדולה ומפוארת. מכוח בחירת ה' בעם ישראל נבחר גם האדם הפרטי, ועליו לזכור תמיד שהוא חלק ממשהו גדול ונשגב עד מאוד.

כתב הרב שמואל בורנשטיין זצ"ל (האדמו"ר מסוכצ'וב, מחבר הספר ה"שם משמואל"):

"ראש השנה הוא התאספות הכלל כולו, כמו שאמרו חז"ל (ראש השנה טז, א): 'אמרו לפני בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם'.. וזה זירוז לכל איש ואיש שיכוון לבבו להיות ראוי להתאחד בכלל ישראל ולקיים (מלכים ב, ד, יג): 'בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת' כבזוהר הקדוש" ("שם משמואל" נצבים שנת תרע"א)

בספר מלכים מסופר על האישה השונמית, שעשתה חסד גדול עם הנביא אלישע. כאשר רצה אלישע לגמול לה על חסדה, שאל את השונמית (מלכים ב, ד, יג): "מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ", והיא עונה: "וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת". אומר הזוהר הקדוש (פרשת נח, סט ב) שדו שיח זה התקיים בראש השנה, ולמעשה אלישע שואל את האשה השונמית שהיטיבה עימו, האם יש משהו שניתן לבקש עבורה מהמלך - הקב"ה.

באופן מפתיע האישה השונמית מסרבת והיא עונה: "וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת"! היא אינה רוצה להיזכר לבדה כדי שלא ימצאו עוונותיה, ומלמדת אותנו בכך יסוד גדול - שיש לאדם להכליל עצמו עם כלל ישראל.

הרב אלי שיינפלד, מהספר: "לאור השם" הארות רוחניות בעבודת ה' לאור דברי ה"שם משמואל" על פרשיות השבוע