אלי שמע
**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדורפי ראש ישיבת ישועת מרדכי**
כח האחדות של עם ישראל יש בכוחו להעלות את מעשנו למדרגה גבוהה יותר. ה'
נותן לנו דוגמא בכך שהוא בעצמו מקיים את דברי חכמים.
נשאלת השאלה, מדוע הנשיאים הקריבו את קורבנם גם בשבת, הרי ידוע שאין
קורבן יחיד דוחה שבת? זאת ועוד, מדוע כל אחד מהנשיאים הקריב בדיוק את אותו הקרבן?
גדולה מזו, מדוע התורה משנה מדרכה, ומתארת שוב ושוב את הקרבנות שלכאורה אין ביניהם
שום הבדל?
לפני שהגיע זמנם של הנשיאים להקריב היה חשש שמא תהיה תחרות או קנאה בין
השבטים, ואם תהיה ח"ו מחלוקת הדבר בוודאי יפגע במעמד ויסב צער לה' שהאחדות
והשלום, כל כך חשובים לו, כפי שיעקב אבינו אומר לפני פטירתו, "וַיְהִי בִֽישֻׁרוּן
מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵֽל" (דברים
ל"ג ה').
קורבן ציבור – בזכות האחדות
כדי למנוע את המצב הזה מציע נשיא שבט יששכר שכל אחד מהנשיאים יקריב את
אותו הקורבן בדיוק אבל עם כוונה מיוחדת לשבטו. לכאורה יש בכך וויתור על הייחודיות
של כל אחד וגם חשש שהקרבן לא ייכתב בפירוש בתורה, ותהיה בכך פגיעה בכבודו של השבט.
אבל כל השבטים הסכימו להצעתה זו והסכימו להקריב את הייחודיות החיצונית והכבוד שלהם
בלבד שהשלום לא יופר. בזכות האחדות שנוצרה בעקבות הסכמתם, עלה קרבנם ממעמד של
"קרבן יחיד" למעמד של "קרבן ציבור", בדומה לקורבן פסח
שמקריבים אותו בשבת מפני שהקרבתו נעשית בהתאספות של כל עם ישראל, "קרי לה קרבן
ציבור.. משום דאתי בכנופיא" (יומא נ"א.).
זאת ועוד, כלל נקוט בידינו "לעולם לא מפסידים מוויתור", בסופו
של דבר כל שבט קיבל את הכבוד המגיע לו ונכתבו בתורתנו הקדושה קרבנות כל הנשיאים
למרות החזרה על אותם מילים, כך נשמרה "המיוחדות שבתוך האחדות".
ה' יתברך סומך על חכמי ישראל
הנשיאים הקריבו את קרבנם יום אחרי יום, כפי שחז"ל למדו מפסוקים. כך
ביום השביעי, שהיה שבת, הקריב אלישמע בן עמיהוד משבט אפרים, "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרָיִם אֱלִֽישָׁמָע בֶּן עַמִּיהֽוּד"
(במדבר ז' מ"ח). כאן נשאלת שאלה נוספת, גם אם קרבן ציבור דוחה
שבת מדוע דווקא שבט אפרים יהיה זה שמקריב באותו היום, הרי לפי סדר ההולדה מנשה היה
השביעי מבניו של יעקב אבינו? יש להדגיש שלא מדובר כאן בשאלה רעיונית בעלמא אלא ספק
חילול שבת (אם יקריב שבט אחר שלא בתורו).
בזמן מסעות בני ישראל במדבר, ה' מצווה את משה רבינו באיזה סדר הם צריכים
לחנות ובאיזה לנסוע. כבר אז הוא מקדים את אפרים למנשה למרות שמנשה נולד לפניו,
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת
לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ... דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם... וְעָלָיו
מַטֵּה מְנַשֶּׁה... וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת
מֹשֶׁה כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל
בֵּית אֲבֹתָיו" (במדבר א' א'). אמנם על-פי דרך
הטבע, "מדאוריתא", אכן מנשה היה צריך להיות לפני אפרים, אבל בעקבות
ברכותיו של יעקב אבינו ששם את אפרים להיות בכור, "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל
אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם... וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא...
וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה" (בראשית מ"ח
י"ד). ה' משנה את סדר המסעות, אפרים הולך לפני מנשה. אמנם היה אפשר לחשוב שזה
רק עניין של כבוד כלפי יעקב אבינו, אבל גם כאשר העניין מגיע לשאלה של חילול שבת -
גם במקרה הזה ה' מצווה את משה רבינו שסדר קרבנות הנשיאים בחנוכת המשכן יהיה לפי
סדר המסעות, כפי שאומר רש"י, "יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח - ועדין לא
היה יודע משה היאך יקריבו, אם כסדר תולדותם, אם כסדר המסעות, עד שנאמר לו מפי
הקדוש ברוך הוא יקריבו למסעות, איש יומו" (במדבר ז'
י"א), וכפי שנאמר במדרש, "בָּא רְאוּבֵן וְעִרְעֵר, אָמַר דַּיִּי
שֶׁקְּדָמַנִי יְהוּדָה לַמַּסָּעוֹת אַקְרִיב אֲנִי לַתּוֹלָדוֹת, נָזַף בּוֹ
משֶׁה וְאָמַר לוֹ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר לִי הַקְרֵב
לַמַּסָּעוֹת" (במדבר רבה י"ז ט"ו). אמנם, מנשה היה
צריך להיות המקריב השביעי וקרבנו הוא שהיה צריך לדחות את השבת. אבל בעקבות ברכותיו
של יעקב, ה' קבע שעכשיו הקורבן שידחה שבת הוא דווקא הקרבן של אפרים. ה' כביכול
נותן לעם ישראל "דוגמא אישית" ומקיים את דברי חכמים (יעקב אבינו). בכך
הוא מחזק את דברי הפסוק שמחייב אותנו לציית לדברי חכמים, "וְשָֽׁמַרְתָּ לַֽעֲשׂוֹת
כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרֽוּךָ... אֲשֶׁר יֹֽאמְרוּ לְךָ תַּֽעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר
אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹֽאל" (דברים י"ז י'). עכשיו אדם כבר לא
יכול לומר לעצמו, "אמנם אעשה את מה שאלוקים מצווה אותי אבל אני לא מחויב להקשיב
לבשר ודם" לאותו אדם אפשר לענות, שה' בעצמו מקיים את דברי החכמים, אם כן גם
אתה יכול, כפי שאומר המדרש, "לֹא יֹאמַר אָדָם, אֵינִי מְקַיֵּם מִצְוֹת זְקֵנִים
הוֹאִיל וְאֵינָן מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנַי, אֵין
אַתֶּם רַשָּׁאִין לוֹמַר כָּךְ. אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁגּוֹזְרִים עֲלֵיכֶם, תִּהְיוּ
מְקַיְּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר, וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ (דברים
יז י, יא). לָמָּה, שֶׁאַף עַל דִּבְרֵיהֶם אֲנִי מַסְכִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּגְזֹר
אֹמֶר וַיָּקָם לָךְ (איוב כב, כח). תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי
יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּשֵׂם
אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה (בראשית מח, כ), עָשָׂה הַקָּטָן קֹדֶם
לַגָּדוֹל. וְקִיֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּזֵרָתוֹ. אֵימָתַי? בְּקָרְבְּנוֹת
הַנְּשִׂיאִים שֶׁהִקְרִיב שֵׁבֶט אֶפְרַיִם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, וְאַחַר כָּךְ מְנַשֶּׁה" (תנחומא נשא
כ"ט).
עמי הוד
בכך התגלה לעיני כל חשיבותם של עם ישראל בעיני ה', כפי מרמז שמו של נשיא
אפרים, "אלישמע בן אמיהוד", בכך שאלי-שמע, ליעקב ועשה לפי קביעתו
שהחליט שדווקא אפרים יהיה הבכור, התגלה ה"הוד" של עמי.
*** ישיבת ישועת מרדכי היא ישיבה לבחורים אוהבי תורה ועשייה.
ישיבה תורנית ומשפחתית עם חיבור לתורת ארץ ישראל.
- מסגרת שהיא מחוץ למסגרת
סרטון תדמית:
https://www.youtube.com/watch?v=UO3xCgBUOEY
טלפון לפרטים מזכיר הישיבה :
פינחס בן חמו - 0545770853
