"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה" וגו' (במדבר ה,יא-יד). 'אמר חזקיה בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו, שנאמר (במדבר ה, י) "ואיש את קדשיו לו יהיו", וסמיך ליה "איש איש כי תשטה אשתו", וכתיב "והביא האיש את אשתו" וגו'. ולא עוד אלא סוף שנצרך להן, שנאמר "ואיש את קדשיו לו יהיו". אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן סוף מתעשר, שנאמר (במדבר ה, י) "איש אשר יתן לכהן לו", יהיה לו יהיה ממון הרבה' (ברכות סג,א). בפשטות משמע שזה כעונש שכיון שלא הביא תרו"מ לכהן שנצרך לזה (כיון שחי מזה) אז נענש כמידה כנגד מידה שהוא יצטרך לכהן. במ"ר נאמר: 'אמר רשב"ל: כתיב (במדבר ה, י): "ואיש את קדשיו לו יהיו" מה כתיב בתריה (יב): "איש כי תשטה אשתו". וכי מה ענין זה לזה? אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי תן מתנתך לכהן ולא עשית כן, חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן, שנאמר (טו): "והביא האיש את אשתו אל הכהן"' (ויק"ר טו,ו). מנוסח זה (של רשב"ל, שלא כבגמ' שמביאים בשם ר"י) משמע שזה כעונש מידה כנגד מידה, כיון שלא הביא לכהן את מתנותיו אז נענש שכעין יביא לכהן את אשתו. קודם לדרשה זו במדרש נאמר: 'אמר ר"א (משלי ו, כו): "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם" מי גרם לו שנכשל באשה זונה? על ידי שאכל את ככרה שאינו מעושר' (שם). 'שאכל את ככרה שאינו מעושר. כלומר שאוכל אצל אשה ככר שאינו מעושר גורם לו להכשל בה אח"כ' (חידושי הרד"ל). אמנם הכוונה לחלה (שעל זה מדובר שם) אולם אפשר שזה דוגמה לכלל המתנות שניתנות לכהן, ולכן נוקט בלשון 'שאינו מעושר' ולא 'שלא הופרשה חלה', כרמז שזה חל בכל ענייני הנתינה, וכן כאן תרו"מ הכוונה לכל הנתינות לכהן; לפי זה אפשר שכיון שהבעל לא מעשר אז כשאשתו תאכיל את האדם האחר ככר שאינה מעושרת אז יגרם שיכשלו, וממילא בכך יגיע הבעל לידי סוטה על שלא נתן תרו”מ לכהן. מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הסביר ('בארץ לא זרועה' עמ' 115): 'הימנעות מהפרשת תרומות ומעשרות לכהן כפי שציווה ה' מבטאת תפיסת עולם חומרית-נהנתנית שאיננה מוכנה ליתן דריסת רגל לרוחניות בבית. כשהבית מעורטל מערכי קדושה, וחומריות ונהנתנות עומדים ביסודותיו, אין להתפלא אם תתחולל בו הידרדרות מוסרית חריפה, השחתה והרס של הבית. כשאין "שכינה ביניהם" לא רחוק היום ש"אש אוכלתם"'. אולי אפשר שעניין סוטה בעקבות אי נתינת תרו"מ קשור למצב הכלכלי בבית, שלכן נאמר בהמשך הגמ' שאם לא נותן תרו"מ אז נעשה עני, ואם נותן אז מתעשר; ממילא אם לא נותן ונעשה עני ואז יתכן שאשתו תלך לאחרים שתרגיש אצלם שפע ונוחות, וכך תתקרב בדעתה אליהם עד שתגיע לידי חטא. אולי אפשר שנאמר קודם בגמ': 'תניא ר' אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין'. היין מביא לידי חטא ערווה, ולכן מי שראה סוטה בקלקולה יש לו לגדור את עצמו ולהתרחק כדי שלא יושפע ממה שראה ואולי עורר בו רצון, לכן שיזיר עצמו כדי להתרחק מערווה. והנה נזיר וכהן גדול דומים: '"כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה'” וגו' (במדבר ו, ו), בֹּא וּרְאֵה שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, זֶה לְפִי שֶׁמַּזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן וְנוֹהֵג צַעַר בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹא יְגַלֵּחַ רֹאשׁוֹ כְּדֵי לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי הוּא חָשׁוּב לְפָנַי כְּכֹהֵן גָדוֹל, מַה כֹּהֵן אָסוּר לִטַּמָּא לְכָל הַמֵּתִים, אַף נָזִיר אָסוּר לִטַּמָּא לְכָל הַמֵּתִים. מַה בְּכֹהֵן גָּדוֹל כְּתִיב (ויקרא כא, יב): ”כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אלקיו עָלָיו”, אַף בַּנָּזִיר הוּא אוֹמֵר (במדבר ו, ז): "כִּי נֵזֶר אֱלֹקיו עַל רֹאשׁוֹ”. מַה בְּכֹהֵן כְּתִיב (דברי הימים א כג, יג): "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים”, אַף נָזִיר נִקְרָא קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, ח): "כָּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדשׁ הוּא לַה'”' (במדבר רבה י,יא). לכן העונש על הריחוק מהכהן, שלא נותן לו תרו"מ, מתגלה בצורה של סוטה וגילוי ערווה, כעין שהתרחק מנזירות ובכך מתרחק מהתנתקות מגילוי ערווה בעולם; ולכן דווקא בצורה זו נענש שיבוא אל הכהן. אולי גם כיון שמתרחק מהכהן שנאמר עליו שהוא כעין מלאך (כיון שמייצג את ה'): “כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" (מלאכי ב,ז), אז בזה מתגלה אצלו גילוי של ריחוק מהצד הרוחני שיש באדם, ומתגלה אצלו הצד הבהמי שבאדם (כעין שביטל את גילוי הרוחניות שבאדם), ולכן אז נעשה גילוי בהמיות בביתו, וכך מתדרדרים לידי ניאוף כעין בהמה. אולי כיון שהוא מתרגל להיות צר עין, שלכן לא נותן לכהן, זה משפיע על כלל התנהגותו ומעשיו, וכך אינו מכבד את אשתו, וכך נעשה מריבה; שלא חל בו: 'האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו … עליו הכתוב אומר: (איוב ה, כד) "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא"' (סנהדרין עו,ב). 'והמכבדה - בתכשיטין נאין' (רש"י). שכיון שיש לו צרות עין הוא לא קונה לאשתו וכך באים מריבה ומשם מחמיר עד שנעשית סוטה. על הסוטה נאמר: 'דָּבָר אַחֵר: "אִישׁ אִישׁ”, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁמּוֹעֶלֶת וְכוֹפֶרֶת בִּשְׁנַיִם, בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעֲלָן, וּבְאִישָׁהּ שֶׁלְּמַטָּן' (תנחומא “נשא” סימן ה), אולי לכן כשלא נותן תרו”מ לכהן יש בזה פגיעה באדם – בכהן, אבל גם כעין פגיעה בקב”ה כיון שפוגע בשליחיו בעולם, ולכן עונשו זה סוטה שהיא מועלת באדם – בו, ובקב”ה. אולי גם הכהן מיועד ללימוד תורה בישראל, והתורה היא דעת ה', כך שמתקנת את הדעת המעוותת של עץ הדעת, שממנה היצרים הגסים שמושכים את האדם. לכן כיון שמתרחק מגילוי תורה שמתגלה בכהן, אז מתגלה בביתם רוח שטות של עץ הדעת, ולכן כך מגיעים לידי סוטה, כמו שדרשו חז”ל: 'ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא' (במדבר ה, יב) "איש איש כי תשטה אשתו", תשטה כתיב' (סוטה ג,א). אולי לכן נאמר "ועבר עליו רוח קנאה”, כרמז שיש כאן גילוי של רוחות, שאצלה פעלה בה רוח השטות שיש בבית, ואצלו זה משפיע ההרגשה של רוח השטות שלכן מרגיש חשד (שמרגיש רוח שטות בביתו), וכך מתקנא ברוח קנאה. אולי אפשר שתרו”מ נתנות לכהן כדי שיוכל לעבוד במקדש, ולכן כיון שלא נותן יש בזה כעין פגיעה בגילוי בית המקדש, בית ה', ולכן זה משפיע כעונש שיתגלה אצלו גילוי של פגיעה בבית שלו, שזהו שנעשה הרס הבית בסוטה; אולי לכן הסוטה נאמרה בפרשת נשא שיש בה (בחלק גדול של הפרשה) קרבנות הנשיאים; וכן הוסמך לסוטה נזיר לומר שהרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהיין, ואז הובא ברכת כהנים כעין גילוי שהכהנים מברכים את העם בשם ה' בשל היותם עובדי ה', ולכן ההמשך הוא בקרבנות הנשיאים שזה חנוכת המזבח, כרמז שאם לא יעזור בתרו"מ לכהנים שהם קשורים לעבודת ה' שמתגלה במקדש, אז יענש בסוטה כגילוי לקללת הבית שלו (היפך מברכה, כברכת כהנים, וגילוי של קדושת המקדש). [ואשה נקראת בית (שבת קיח,ב), ולכן בה במיוחד מתגלה העונש על הפגיעה בגילוי של בית ה', בפגיעה בגילוי של האדם – הכהן, שכך העונש נעשה ע”י האשה שהיא אדם ומתגלה כבית].