מגילת אסתר היא האב טיפוס של חיי עם ישראל בגלותו. במכלול ההיסטוריה של העם היהודי, מגילת אסתר אינה מתארת רק את תקופת מרדכי ואסתר, אלא היא משקפת את חיי העם היהודי בכל שנות גלותו.

במשך 2500 השנים שחלפו מאז נס פורים, העם היהודי חווה "אחשוורושים" ו"המנים" שונים - נאצים, קומוניסטים, נוצרים ומוסלמים - בכל העולם כולו. בשינויים קלים כל המסופר במגילת אסתר, חזר והתרחש דור אחר דור במקומות שונים בעולם.

חג פורים מבשר לנו על עובדת הקיום הנצחי של עם ישראל - שבתוך ההסתר, בתוך החשכה, בתוך הגזירות והקשיים וחוסר הוודאות - גם שם נמצא ה'.

על המשנה (מגילה ב, א): "הקורא את המגילה למפרע, לא יצא", אומר הבעל שם טוב, שהקורא את המגילה וסבור שהסיפור התרחש "למפרע", רק בעבר והנס אינו מתרחש כעת, "לא יצא" ידי חובתו, שכן מטרת קריאת המגילה אינה לשם סיפור בעלמא. מגילת אסתר היא תמצית חיי ישראל בגלות, ושל האמונה כי מתחת לכל הסיבות החיצוניות מתגלה "שומר ישראל" ולהאמין כי תמיד (אסתר ד, יד): "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים".

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, מהספר: "חיי שנה"