"בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו" (אסתר א,ב-ג). '"בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"? אמר רבא: מאי "כשבת", לאחר שנתיישבה דעתו' וכו' (מגילה יא,ב). 'כשבת המלך - משמע בתחילת מלכותו והדר כתיב בשנת שלש. כשנתיישבה דעתו - שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו נתיישבה' (רש"י). אחשוורוש עשה משתה בשנת שלוש למלכותו כביטוי שמחה על שבנ"י לא יגאלו. מדוע (אם אפשר לשאול) יצא שזה יהיה בשנת שלוש שלו? אמנם אז יצא ע"פ חשבונו שעברו שבעים שנה, אבל למה זה התגלגל כך שיצא בשנת שלוש למלכותו? אולי משמים נעשה כך כדי לרמז על מה שעכשיו עומד להתגלגל בעקבות המשתה, שזהו מעשה פורים, וזה מרמז על כך שייעשה בעקבות זה מחיית עמלק בהריגת המן (ואף כל האויבים שהרגו היו מעמלק; ראה ב'מועדי ישראל', 'קיום מצות מחית עמלק בדרמה של פורים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ואז יכתב זאת במגילה כזכרון מחיית עמלק. שעד אז היה גילוי של שלוש כתיבות ובפורים התחדש גילוי של כתיבה רביעית: 'שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות. שלחו לה: (משלי כב, כ) "הלא כתבתי לך שלישים", שלישים ולא רבעים! עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה: (שמות יז, יד) "כתב זאת זכרון בספר", "כתב זאת" מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, "זכרון" מה שכתוב בנביאים, "בספר" מה שכתוב במגלה' (מגילה ז,א). לכן נעשה בשנת שלוש כרמז שעכשיו עומדים בשלוש ומכאן זה יתקדם יותר. אולי אפשר שבא כגילוי שבשמים ראו את המשתה כגילוי של חורבן הבית, שמה שחגגו אצל אחשוורוש דנו זאת בשמים כאילו שמחו על שלא נגאלו לאחר שבעים שנה (לפי חשבונם), שלא נחשב שרק אחשוורוש חשב כך ולא הם או שסה"כ עשה חגיגה למלכותו ולא שהכריז על שלא נגאלו ישראל, אלא בכ"ז היה זה נחשב בשמים כגילוי ששמחו בחורבן הבית. לכן זה בשנה השלישית כרמז לגילוי חורבן הבית שנחרב על שלושת החטאים החמורים ('מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז, וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' [יומא ט,א]), כרמז לחומרת העניין בשמים. אולי משמים רמזו שעכשיו הגיע הזמן להשלים את מתן תורה שהיה חסר בשל שקיבלו בכפיה: '"ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ, הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). שעניין הכפיה זהו שהיה גילוי ה' גדול בניסי יציאת מצרים ומה שראו בסיני את גילוי ה', ולכן לא יכלו לסרב לקבלת התורה, לכן ההשלמה של זה היה בפורים שלא היתה התגלות ה' לעיני כל (ראה 'לזמן הזה', אדר, 'שמחת פורים – שמחת תורה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). לכן נרמז משמים בשנה השלישית כרמז לחודש השלישי מיציאת ממצרים בו באו לקבל את התורה בסיני: "בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א), כעין הדגשה שביאתם לסיני זהו המשך ליציאתם ממצרים, בגילוי יד ה' (וממילא גם קיבלו בסיני בכפיה – בקבלה בהכרה ברורה ביד ה'), וזה בחודש השלישי, ולכן כנגדו המשתה נעשה בגילוי שלישי כרמז למתן תורה בחודש השלישי, שכאן באו להמשיך אותו, כמו שיתגלגל הלאה מכאן מעשה פורים. לכן זה נעשה תוך שאחשוורוש מראה את מעלת מלכותו: "בהראתו את עשר כבוד מלכותו" (אסתר א,ד), כרמז שבסיני קיבלו את התורה תוך שראו והכירו את מעלת מלכות ה' בעולם, ולכן זה היה נחשב לכפיה – שלא יכלו לסרב בשל הכרתם. לכן ההמשך לזה הוא בחיפוש נשים, עד מציאת אסתר (שתגלגל את מעשה פורים ויקבלו את התורה מרצון) "בשנת שבע למלכותו" (אסתר ב,טז), כעין כרמז למתן תורה שהיה ביום השביעי – בשבת (שבת פו,ב). כיון שהיה בזה המשך קבלת התורה, אז מובן שמי שפעלו נרמזו בתורה ברמז: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ". אסתר מן התורה, מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). אסתר נרמזה בלשון הסתר, כרמז שבזמנה יהיה הסתר פני ה': 'למעשה אסתר - הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות' (רש"י). שזהו שבעקבות כך יקבלו את התורה מרצון ולא בכפיה, לכן זה נרמז באסתר, כרמז שלנשים נאמר בסיני בלשון רכה, כעין גילוי שלא בכפיה: "כה תאמר לבית יעקב" (שמות יט,ג). '"לבית יעקב" - אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה' (רש"י); שכך כאן יש הסתר פנים ומתגלה ע"י אשה שה' מגלגל דרכה את הנס שבעקבותיו יקבלו על עצמם את התורה מרצון כהמשך מתן תורה, וזה ברצון בעקבות שהנס התגלה בהסתר פנים (כאסתר, כך שלא היתה כפיה). המן מתגלה בנאמר בהקשר לעץ הדעת כרמז ש'יתלה על עץ' (רש”י). אולם גם כרמז שאכלו מעץ הדעת בעקבות דברי הנחש לאשה: “כי ידע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים ידעי טוב ורע" (שבראשית ג,ה), כרמז שהמן היה שר חשוב במלכות אחשוורוש, שעצותיו היו חשובות ביותר, שסמכו עליו, שזהו כעין רמז “ידעי טוב ורע”, שיש לו שכל שמנתח טוב; ואמירת הנחש שיהיו כמו ה', זהו כמו שהמן עשה עצמו אלוה (מגילה י,ב). בעץ הדעת נאמר שימות באותו היום שיאכל: "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב,יז), שכך המן רצה להרוג את כולם באותו היום – "ביום אחד" (אסתר ג,יג). אדם הראשון נפל וחטא בעץ הדעת בגלל אשתו שנתנה לו לאכול, כך גם המן נפל ע"י אשה – אסתר, ובגילוי של אכילה – משתה. לאחר שחטאו בעץ הדעת ועשו חגורות נאמר ששמעו את קול ה' מתהלך בגן (בראשית ג,ח), כעין שקודם כשחטאו חשבו שאין ה' רואה אותם, וכן הם התחבאו כדי שה' כביכול לא יראה אותם (שם), כרמז שבמעשה המן היה גילוי של הסתר פני ה'. מרדכי מרומז בשמן המשחה, שבה מקדשים את המשכן, מעבר לפשט: 'מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). נראה כרמז שבא ונעשה גילוי של המשך מתן תורה (ע"י שקיבלו מרצון), שזהו שהלוחות עברו מסיני למשכן כהמשך; וכן המשכן הוא כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב), כגילוי שבא לתקן את כל העולם שזה ע”י התורה שקיבלנו מסיני (שכאן משלימים אותה), וזהו תיקון מחטא עץ הדעת, שכך כאן מרדכי בא לתקן מגילוי המן – עץ הדעת. גם רמז בהיותו ראש לבשמים כנגד מתן תורה שהתמלא העולם כולו בשמים ('וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב: (שיר השירים ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים' וכו' [שבת פח,ב]), שכך עכשיו מרדכי בא כהמשך גילוי מתן תורה. מרדכי זה ההיפך מהמן, שהמן כבן לעם העמלקי מייצג את הטומאה ועץ הדעת, ואילו מרדכי כבן לעם היהודי מייצג את התורה והקדושה. אולי לכן נקרא מרדכי גם פתחיה: 'פתחיה, זה מרדכי. למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן, ויודע שבעים לשון' (משנה; שקלים ה,א), שמרמז על כוחו בתורה וכן יש בו קשר לשבעים לשון, כרמז שבגילוי תורה שיש בו הוא משפיע לכל העולם, זהו ההיפך מעמלק שבאו על ביטול תורה (בכורות ה,ב) והם משפיעים לכל העולם בהיותם נקראים "ראשית" (במדבר כד ,כ) כמו ישראל שנקראו "ראשית" (ירמיהו ב,ג) שזהו מלחמה על מי ישלוט על שבעים האומות. לכן בו מתגלה מחיית עמלק כדי שהתורה תתגלה ותשפיע לכל האומות. אולי זה נרמז בשמו “פתחיה” שגם כרומז למלחמה בעמלק, שזהו “פתח” כנגד שעמלק הראשון שפתח במלמה נגדנו, ו-'י'ה' שה' נשבע בכסאו שלא יהיו שמו שלם עד מחית עמלק שלכן התגלה בחצי שם – י'ה, ובו נאמר על מחיית עמלק: “ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר” (שמות יז,טז [וכרמז שבפס' נאמר על דורות קדימה, כרמז בשם י'ה בפתחיה שמתגלה במרדכי מחיית עמלק, והוא בדורות שנאמר קדימה; וזה בפס' שנאמר שה' ימחה כעין להדגיש את יד ה' שנעשתה בפורים, שהיה נס נסתר שינצלו וייעשה ונהפוך הוא שיכו באויביהם, שהיו עמלקים]). קבלת התורה מרצון נעשתה בעקבות מעשה פורים, שראשיתו בהמלכת אסתר במקום ושתי שהומתה, לכן ושתי הומתה ביום שבת (מגילה יב,ב) כרמז למתן תורה שהיה בשבת, שזה הסיבה לכל הגלגולים שנעשו. במעשה פורים היו שותפים אחשורוש המן מרדכי ואסתר, נראה שזה בא לרמז על השגחת ה' על צרתם, שנאמר: '(שמות ג, יד) "אהיה אשר אהיה". א"ל הקב"ה למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה, ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות. אמר לפניו: רבש"ע, דיה לצרה בשעתה. א"ל הקב"ה: לך אמור להם: (שמות ג, יד) "אהיה שלחני אליכם”' (ברכות ט,ב). לכן מתגלה בשמות הראשים, באות הראשונה מההתחלה או הסוף: 'א'חשוורוש, הדס'ה' (אסתר), מרדכ'י', 'ה'מן = אהיה, כרמז לכך שה' עמנו בצרתנו, ומשגיח עלינו. (בהמן ואחשוורוש זה באות הראשונה, ובמרדכי ואסתר באות אחרונה כדי לתת הבדל בין טמא לטהור. או שבהדסה זה האות ה' הראשונה, כרמז שהפעילים בגזרה עצמה היו אחשוורוש המן ואסתר, ולכן זה באות הראשונה כרמז לפעולה עצמה, על ההתחלה; לעומת מרדכי שפעל בעקיפין דרך אסתר, ולכן זה באות האחרונה כעין שלא פועל ישירות אלא דרך אסתר שתעשה בהמשך אליו). אולי גם מרדכ'י', ה'ד'סה, אח'ש'וורוש (שמתקדם אות אחד מהקצה, במרדכי הראשון מהסוף, באסתר שני מההתחלה ובאחשוורוש שלישי מההתחלה), שזהו שם ה' 'שד'י' שהוא השם שפועל דרך הטבע (ראה 'תורת המקרא' “וארא”, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), שכך הנס בפורים היה דרך התגלות ה' בטבע.