"וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כרעים ומשתחוים להמן כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג,ב). '"כרעים ומשתחוים" - שעשה עצמו אלוה, לפיכך: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"' (רש"י). בפס' לא נאמר למה מרדכי לא השתחווה להמן, לכן בא רש"י ומסביר שזה מטעם איסור ע"ז. וכך אומרים חז"ל: 'ומ"ד מ"איש יהודי", מה ראה מרדכי דאיקני בהמן? "על ככה" דשוי נפשיה ע"ז' (מגילה יט,א). וכן: 'רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: (ישעיהו נה, יג) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס". "תחת הנעצוץ", תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"ז, דכתיב (ישעיהו ז, יט) "ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים" וכו' (שם י,ב). אמנם חז"ל אומרים שזה בשל שהמן עשה עצמו ע"ז, אולם לא נאמר מניין זאת להם? בפשטות אמרו זאת מסברה, שאין טעם שמרדכי לא ישתחווה להמן ויסכן את חייו, לכן ברור שהיה בזה בעיה משום ע"ז שלכן היה אסור לו להשתחוות להמן גם בפקנ”פ. אולם יותר מזה, נראה שסמכו על הדרשה שמרדכי נקרא יהודי ע"ש מלחמתו בע"ז: 'רבי יוחנן אמר: לעולם מבנימן קאתי, ואמאי קרי ליה "יהודי"? על שום שכפר בע"ז, שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי, כדכתיב (דניאל ג, יב) "איתי גוברין יהודאין" וגו'' (מגילה יג,א). לכן למדו שעניינו של מרדכי הוא מלחמה בע"ז, וממילא כל מעשה פורים שהוא גילוי של מרדכי והמן קשור לע"ז. וכך הובא במ"ר: '"יְהוּדִי" למה נקרא שמו יהודי, והלא ימיני הוא? לפי שייחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי עולם, הה"ד (אסתר ג, ב): "לא יכרע ולא ישתחוה". וכי קנתרן היה ועובר על גזירת המלך? אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק עבודת כוכבים על לבו, ונתכוון כדי שישתחוו לעבודת כוכבים. וכשהיה רואה המן שאין מרדכי משתחוה לו נתמלא חימה. ומרדכי אומר לו: יש אדון המתגאה על כל גאים היאך אני מניחו ואשתחוה לעבודת כוכבים? ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי לומר יהודי - יחידי' (אסת"ר ו,ב). נראה שזה מתחזק שמרדכי ענה לטוענים נגדו מדוע אינו משתחווה להמן, שהוא יהודי ("כי הגיד להם אשר הוא יהודי" [אסתר ג,ד]), ומה התשובה בזה? אלא ע"פ העקרון שיהודי מכוון להתנגדות לע"ז, אז מובן שזה מה שענה להם שאינו יכול להשתחוות בשל היותו יהודי שאינו עובד ע"ז ('"היעמדו דברי מרדכי" - האומר שלא ישתחוה עולמית, כי הוא יהודי והוזהר על ע"א' [רש"י; אסתר ג,ד]). אולי אפשר כרמז שנאמר כשמרדכי לא השתחווה: "כי כן צוה לו המלך ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", כעין סמוך לציווי המלך, ללמד שגם מה שמרדכי לא השתחווה היה זה בשל גזרת המלך, שזהו צו ה' המלך שלא להשתחוות לע"ז. אולי גם נרמז "לא יכרע ולא ישתחוה", שיאמר 'לא יכרע וישתחווה', מדוע נאמר "ולא"? (בפשטות זה כדי שלא יחשוב מישהו שיש לקרוא זאת שלא כרע אבל כן השתחווה) אלא שאולי בא לרמז בזה לאותיות א'ל – שמרדכי לא השתחווה בשל עשייתו של המן לאל, שעשה עצמו ע"ז. אולי גם בסיפור המגילה מתגלה המן כגאוותן גדול, כמו שרוצה שישתחוו לו וכמו שמספר למשפחתו וחבריו את מעלתו (אסתר ה,יא), שזה מראה שהיה בו גאוה גדולה, שחיפש כבוד, והכבוד הכי גדול זהו להיות אלוה, ולכן עשה עצמו אלוה שלכן רצה שישתחוו לו כאל. שזהו כעין שאמרו חז"ל על הגאוותן: 'א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים, כתי' הכא (משלי טז, ה) "תועבת ה' כל גבה לב", וכתיב התם (דברים ז, כו) "ולא תביא תועבה אל ביתך"' (סוטה ד,ב); כך שזה רמז שעשה עצמו ע"ז. אולי גם רמזו שנאמר שהמן הפיל פור: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג,ז), שלמה המגילה צריכה להסביר מהו פור? אלא נראה שבא לרמז שהמן הפיל פור, שעשה זאת במחשבה בהיותו אלוה, ולכן מדגיש שזה גורל, שזה בא לרמז שיש בזה דימוי להפלת הגורל ביוה"כ לפני ה': "ולקח את שני השעירם והעמיד אתם לפני ה' פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השעירם גורלות" וגו' (ויקרא טז,ז-ח). שבהקשר לגורלות נאמר שיש להעמידם לפני ה', שכך כאן זה היה "לפני המן" כנגד "לפני ה'", כרמז שהמן ראה עצמו אלוה שמשפיע בעולם, ולכן הפור יהיה אמיתי בהקשרו. אולי גם מהצד המהותי, השורש של מעשה פורים קשור למה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר: 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? ... אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם' וכו' (מגילה יב,א). 'שהשתחוו לצלם - בימי נבוכדנצר' (רש"י). ממילא כיון שמעשה פורים קשור בשורשו (הטעם הרוחני שסובב את הגזרה) בהשתחוות לצלם של המלך, אז גם בשורשו (הטעם הגשמי שסובב את הגזרה) נעשה בהקשר של השתחוויה להמן שעשה עצמו כצלם. (וכן מה שנהנו מסעודת אחשוורוש [שם], שזהו שותפות בשמחה על שלא יגאלו [שם יא,ב], זהו כעין גילוי ע"ז, כיון ש'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' [כתובות קי,ב]). אולי אפשר שלאדם פעם היה רמוז שזהו מלחמה בין מרדכי והמן בהקשר לע"ז, כיון שמרדכי נקרא ע"ש האל הבבלי מרדוך (וגם אם לא נקרא ע"ש זה, עדיין זה היה נשמע דומה לאדם הממוצע שהכיר את האלילים), ומעשה פורים היה לאחר נפילת בבל בידי הפרסים (ואף לאחר הריגת ושתי שהיתה השריד האחרון של מלכות בבל), כך שרומז על הפלת אלוהות בהקשרו של מרדכי. ובפרט שע"פ המיתוס האליל הזה הרג אלילים אחרים והביס את צבא האויב שהיה תחתם, שכך מרדכי כעין הפיל את צבא האויבים לישראל (שניתן ליהודים "להשמיד ולהרג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אתם" [אסתר ח,יא], וכך עשו), והרג את האליל, שזהו המן שעשה עצמו אלוה. יש שמקשים איך יכול להיות שאחשוורוש אישר להמן לעשות עצמו אל? ובפשטות אפשר שמאהבתו אותו אישר לו, כמו שהוא זה שייעץ להרוג את ושתי ובכ"ז כשאחשוורוש הרג את כולם (ילקו"ש נ"ך; רמז תתרנ"א) הוא לא הרג אותו, סימן שהיה אהוב עליו ביותר, ולכן אולי לא היה אכפת לו שראה עצמו אלוה. או שהעכו"ם האמינו באלים רבים, ולכן לא היה אכפת לאחשוורוש שהמן יחשוב עצמו כאלוה המשרת של אחשוורוש, כיון שזה נתן לו כבוד גדול יותר. ויש המקשים שנאמר "וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו" (אסתר ה,ט) משמע שזה מעבר לאי השתחוויה בשל ע"ז, אלא כלל לא זז. אין זו קושיא כיון שעיקר הבעיה היתה שלא להשתחוות להמן בשל הע"ז, ומה שנאמר שלא זז זה כיון שבא להראות לו שלא מפחד ממנו; שמראש לא היה עושה כך כדי שלא לעצבנו, אלא שכיון שכבר גזר על ישראל כליה אז בא מרדכי להראות שהוא מאמין בהשגחת ה' ולכן לא מפחד ממנו, אבל זה לא קשור למה שלא השתחווה בשל הע"ז של המן. ויש שמקשים שמרדכי זהו שם שמזכיר שם ע"ז, אז כיצד הוא נלחם בע"ז? אין זו קושיא כי אפשר ששם זה היה כבר נפוץ בישראל ולכן לא היה בזה משום איסור שם של ע"ז, ואין זה קשור לאיסור להשתחוות לע"ז (ואף אין זה שם הע"ז ממש), ואולי אפילו בכוונה נקרא כך כרמז שהוא נלחם בע"ז, ולכן מזכירים שם שמזכיר שם של ע"ז שנפלה (שזה היה ע"ז של הבבלים שנפלו). אולי גם מרדכי היה כינוי שכינוהו כשעלה לגדולה, ע"ש מעלתו כעין אלוה, ולא שהוא קרא כך לעצמו.