"ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו. ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל" וגו' (שמות לד, כו-כז). ' .. ועשה הקב"ה חסדו ונתן אותה למשה ככלותו לדבר כל הדברים אל המלאכים. וכיון שירד משה ועשו ישראל אותו מעשה ונשתברו הלוחות, שמחו מלאכי השרת ואמרו: עכשיו תחזור תורה אלינו. וכשעלה משה לקבל פעם שניה את הלוחות, אמרו מלאכי השרת: רבונו של עולם, והלא אתמול עברו עליה שכתבת בה (שמות כ ג) "לא יהיה לך אלהים אחרים”. אמר להם הקב"ה: בכל שעה קטיגטין ביני ובין ישראל, והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב, שנאמר (בראשית יח ח) "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר”; ותינוק שלהם כשהוא בא מבית רבו ואמו נותנת לו פת ובשר וגבינה, והוא אומר לה: היום למדני רבי (שמות לד כו) ”לא תבשל גדי בחלב אמו”. לא מצאו לו מענה. באותה שעה אמר הקב"ה למשה: (שם כז) "כתב לך את הדברים האלה”, עד שאין להם מענה ותשובה' (שוח"ט ח,ב [ובדומה בפסיקתא רבתי, כה]). בפשטות המדרש משמע שהם אמרו שישראל חוטאים ולכן שלא יתן את התורה לישראל, אז ה' ענה להם שהם יותר חוטאים מישראל (ובלשון הפסיקתא רבתי: 'תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם'). ביהודי הקדוש מעמיק בזה יותר: 'במדרש: בא הקב"ה ליתן התורה לישראל, בקשו המלאכים ליתן להם את התורה, והשיב להם למה אכלתם בשר בחלב אל אברהם. וקשה, והא כתיב "ויקח חמאה וחלב ואל הבקר רץ", נמצא דאכלו תחילה חלב ואחר כך בשר, ובזה האופן הרי מותרת האכילה. ויש לומר, דהא דאסור לאכול חלב אחר בשר, היינו טעמא כיון שחלב הוא חסד ובשר הוא דין, וכשאוכל חלב אחר בשר וקיימא לן (פסחים עו.) תתאה גבר, הרי שמתגברת מדת הדין על מדת החסד, אבל כשאוכל בשר אחר חלב הרי מגביר מדת החסד על מדת הדין ושפיר הוי. וכשביקשו המלאכים שיתנו להם את התורה מחמת שהם עליונים וביקשו בכך להתגבר על התחתונים, הרי דסברי עילאה גבר, ולשיטתם היה אסור להם לאכול חלב ואחר כך בשר דהרי עילאה גבר. וזהו מה שהשיב להם הקב"ה הרי אכלתם בשר לאחר חלב, ועל כרחך דסבירא לכו דתתאה גבר, אם כן שוב גוברים בני ישראל התחתונים בעולם' (היהודי הקדוש, פרשת "וירא”). הראשל"צ הגאון הגדול המקובל מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל זיע"א מביא בשם הגאון המקובל רבי יעקב מוצפי זצ"ל (מובא ב'אביהם של ישראל', פרשת כי תשא) שהמלאכים נשלחו כדי לשמח את אברהם, שזה מראה שהוא העיקר, וממילא התורה ראויה לנו (ראה שם בהרחבה). אולי אפשר שמובא בגמ': 'דבי רבי ישמעאל תנא: "אלה", אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות. א"ר יוחנן: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל דברים שבעל פה, שנאמר (שמות לד, כז) "כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל"' (גיטין ס,ב). כך שיש כאן בפס' רמז לתושב"ע, וכן שיש ברית של ה' עם ישראל בשביל התושב"ע. אולי זה בא לרמז שזהו הברית עם ישראל, שלא עם המלאכים, שלהם הוא לא נתן את התורה, וזה קשור לתושב"ע שהיא שייכת באדם, שהיא מתגלת על ידנו (ולא ע”י המלאכים) ולכן התורה בשלמותה שייכת דווקא בנו ולא במלאכים שאצלם התורה חסרה. זהו רמז שה' אמר למלאכים למה אכלתם בשר בחלב אצל אברהם (שלזה הוסמך בין דברי ה' למשה שיכתוב את הלוחות השניות בעלייתו לסיני בפעם השלישית כדי להוריד את התורה לישראל לאחר שחטאו, לנאמר איסור בשר וחלב) כרמז שבתורה נאמר "לא תבשל גדי בחלב אמו", שזה נאמר בבישול, אבל אכילה שלא בבישול אינה אסורה מהתורה אלא מדרבנן (שו”ע; יו”ד פז,א), שזהו מחלק התושב"ע. זהו מה שרומז ה' למלאכים שהתורה בשלמותה שייכת דווקא בנו בבני אדם שיש בנו תושב"ע, ולכן ע"פ התורה בשלמותה היה עליהם שלא לאכול אצל אברהם בשר וחלב יחד, אלא שהם לא קשורים לתושב"ע ולכן אכלו ע”פ הנאמר בתורה, לעומת אפילו ילד יהודי שיודע שלא לאכול בשר בחלב, כרמז שזה דבר שיש בכל ישראל במהותם אפילו בקטנותם, שהתושב"ע שייכת במהות ישראל – בגילוי נשמתנו. אולי עוד אפשר שקודם לזה נאמר על ביכורים, שהם מובאים מגידולי הצומח, שזהו ממה שנעשה בעולם הגשמי, לאחר עבודה של חרישה וזריעה וכו', שזהו במעשים בעוה”ז שבו שייכים עשיית המצוות (לא לחרוש בכלאים וכדו'); וזה ניתן מראשית הגידולים לבית ה' – למקדש ("ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך"), כרמז לחיבור בין גילוי ה' לעניין של "ראשית", כרמז שישראל נקראו "ראשית" וכן התורה נקראת בדומה לכך "ראשית", ולזה נברא העולם ב"בראשית" ('"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' [רש"י; בראשית א,א]). שזהו שיש בעולם קשיים גשמיים שגורמים לחטוא (כמו שקרה שנפלו בעגל), אבל זהו עיקר מהותה של התורה לגלות את רצון ה' בעוה"ז הגשמי, לתקנו, שלזה התורה נתנה דווקא לבני אדם שיש להם מלחמה עם היצר (וזהו גם שלא תשלוט הטומאה בעולם, שזהו גילוי עמלק שגם הוא נקרא "ראשית" [במדבר כד,כ]), וזה לא שייך בהם. זה נרמז בבשר בחלב, שנאמר כרמז כעין ששניהם זה ההתחלה, שגדי בחלב אמו נשמע כמו שזה גדי בחלב שאמו מניקה אותו בהיותו קטן (בראשית דרכו), שזהו כרמז שהתורה שייכת בנו ברמז של ראשית. ה' בא אליהם בטענה מדוע אכלו בשר בחלב, והרי המלאכים לא אכלו אלא רק עשו עצמם כאילו שאכלו ('נראו כמי שאכלו ושתו' [ב”מ פו,ב])? אלא שזהו עצמו כוונת ה', שבא לומר להם שלכאורה אכלו באיסור, אלא שיתרצו שלא אכלו באמת, אלא שזה עצמו מוכיח שהם לא קשורים למציאות העולמית שיש בה דברים גשמיים, שלזה מיועדת התורה – לתקן את המציאות הגשמית. לכן גם אם ישראל חטאו בכ"ז אין זה סיבה למנוע את קבלת התורה, אלא להיפך, זה מראה כמה מוצרכת התורה בעולם כדי לתקנו.