'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין קלט,ב). 'למעשה אסתר - הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות' (רש"י). ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', אדר, 'אסתר מן התורה מנין?' ו'”המלך” - מלכו של עולם', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א. בפס' של הרמז לאסתר נאמר: “ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" וגו' (דברים לא, טז-יט). נראה שבכלל הפס' יש רמז למעשה פורים, שהנה מעשה פורים נעשה על כמה חטאים: 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם' וכו' (מגילה יב,א). 'שהשתחוו לצלם - בימי נבוכדנצר' (רש"י). רשב"י לא אומר להם שהם טועים בעקרון שאמרו, אלא שאין זה מספיק בכדי לגזור על כל העולם, כך שמשמע שמסכים שיש גם את העניין הזה, וזה מובן שאחרת מה קרה דווקא עכשיו שעלה זכר ההשתחוויה לצלם נבוכדנצר שהיה שנים רבות קודם לכן? ובנוסף, מכך שהמגילה מתחילה במשתה אחשוורוש משמע שיש קשר גם לזה (מעבר לכך שמספר על עליית אסתר כהקדמת רפואה למכה; שכיון שמפרט על המשתה הרב משמע שיש עניין בו עצמו ולא רק בהורדת ושתי שיכל להאמר בקיצור בלי פירוט על המשתה הרב). וכך מביא רש"י: '"ומרדכי ידע" - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י; אסתר ד,א). ההנאה מסעודת אחשוורוש היתה חטא כיון שבאה לבטא שישראל לא יגאלו (מגילה יא,ב), וממילא הנאה מסעודה שכזו זהו חילול השם גדול, ששמחים שלא יגאלו. בנוסף במשתה גם היה חטא של עריות: 'אָמַר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אלקיהם של אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה, העמד לָהֶם זוֹנוֹת, וְעָשׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְגזר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבוֹאוּ כֻּלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִּרְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, ח): "לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ"' (אסת"ר ז,יג). נראה שזה נרמז בפס' הראשון (לא בפשט אלא בדרך רמז): “וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו", שעבדו לצלם של נבוכדנצר במקום שאליהם הוגלו (שבא לקרבו). "ועזבני" - שלא רוצה לחזור לארץ, אלא לעזוב את הארץ בה יש את השראת השכינה, שזהו שחגגו שלא יגאלו. "והפר את בריתי אשר כרתי אתו" – רמז לברית המילה, כרמז שחטאו בערווה שזה נעשה באיבר (ובפרט שברית המילה נעשה גם כדי למעט את תאוות הערווה [מורה נבוכים ג,מט], כך שרומז שהם חטאו בערווה, שעשו ההיפך מברית המילה). גם בהמשך נרמז על חטאיהם שהכעיסו את ה': “וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל” - היתה הסתרת פני ה' בכך שהיו בגלות (כעין שה' עזבם) ולא נגאלו (שלא הראה להם את פני רחמיו לגאלם), ולכן הלכו לאכול בסעודת אחשוורוש שחגג זאת. “ … אין אלקי בקרבי” שה' זונא זימה (כמו שאמר המן), ולכן מתרחק מהם כשחטאו בזימה; וזה "בקרבי" לומר שזה קרוב ביותר, שזהו כרמז לערווה, שצמוד בינו לבינה (ובה בקרבה). "על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים" – זהו שחטאו בע"ז שהשתחוו לפסל נבוכדנצר. נאמר בפס' “ביום ההוא" כרמז שהמן תכנן להרוג את כולם באותו יום; במקום זה נעשה נס ולכן אנו חוגגים את ימי הפורים, לכן נאמר שלוש פעמים "ביום ההוא", כשפעמיים זה דבר ה', ופעם אחת זה מה ישראל אומרים (או שפעמיים מופיעים באותו פס' כהמשך, שה' עושה וישראל אומרים, ובפס' הבא נאמר שה' יסתיר פניו ואז נאמר שוב "ביום ההוא” כעין מופרד ממקודם), כרמז שיש בדר"כ יומיים פורים בו ה' הצילנו, שזהו בימים י"ד וט"ו אדר, אולם יש לפעמים גם פורים ביום נוסף – שזה כשיש פורים משולש. נאמר "ומצאהו רעות רבות וצרות" כנגד שהמן הפעיל רבים נגד ישראל (ולכן לשון רבים), וזה מרמז על המן שאסתר אומרת עליו: “ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה" (אסתר ז,ו), שכך "רעות" – כנגד "הרע הזה", “רבות" שבא הרבה רע שזהו כעין "ואויב" שכל הזמן רוצה להזיק, “וצרות" כנגד "איש צר". עוד נראה שנרמז בפס' על חטאם: “רעות" כעין הנאמר "לרעותה הטובה ממנה" (אסתר א,יט), שזהו עניין נשים, שחטאו בערווה. “רבות" כמו "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם" (איכה א,א), העיר ירושלים חרבה, שלא באו לארץ, וחגגו שלא יגאלו ויחזרו לארץ. “וצרות" כעין "והמסכה צרה כהתכנס" (ישעיהו כח,כ), 'א"ר שמואל בר נחמני: כי מטי רבי יונתן להאי קרא בכי, אמר: מאן דכתיב ביה (תהלים לג, ז) "כונס כנד מי הים", נעשית לו מסכה צרה?' (יומא ט,ב), שזה רומז לע”ז, שהשתחוו לצלם נבוכדנצר. "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", רמז לכתיבת המגילה, שהיא אינה עתידה להתבטל כשאר הנ"ך (יר' מגילה א,ה), וזהו "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", שבלי ניקוד אפשר לקרוא לעד – לעולם [ולא לעד מלשון עדות כפשט הפס']). בפס' מובא "הסתר אסתיר" אולי כרמז שבמציאות של פורים היה הסתר יד ה', וכן במגילה יש אסתר גילוי ה', שלא נאמר שם ה' במגילה. וכן שתי הסתרות כנגד שני זמני החטאים שחטאו שזהו בצלם נבוכדנצר ובסעודה (שגם הזמנים שונים, וגם בהשתחוויה לצלם זה מעשה אחד, ובמשתה זה מעשה אחר שבו חטאו בשני דברים, אבל זה באותו מעשה שבאו להשתתף במשתה; וגם בפס' קודם נאמר עוד "והסתרתי”, כרמז שיש שלושה חטאים שחטאו). בפס' מובא "רעות רבות וצרות" אולי נאמר שלוש (שרבות זה ריבוי לרעות, כתוספת, לא רק רעות אלא רעות רבות, כך שזה כשני) כנגד גזרת המן שאמר שלושה דברים: "להשמיד להרוג ולאבד" (אסתר ג,יג); ואולי רומז כנגד החטאים: "להשמיד" כמו להשמיד את המקדש וישוב הארץ, "להרוג" כצלם שהיו מחוייבים להשתחוות ומי שלא ישתחווה יהרג, "לאבד" לחלוטין מכל זכר שנשאר, כרמז לערווה שמתרבה ולכן כעין יש לקעקע אחריה שלא ישאר כלום. על סיבת סירובה של ושתי לבא למשתה מובא בחז"ל: 'א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא: בא גבריאל ועשה לה זנב' (מגילה יב,ב). אולי זה מרמז על חטאי ישראל (שלכן היה צריך שושתי תהרג ואסתר תעלה ובהמשך תציל את ישראל), שבגילוי צרעת יש כמה סוגים, ולכן זה מרמז על צרעת הבית, שמנתצים את הבית ("ונתץ את הבית" [ויקרא יד,מה]), כרמז לחורבן הבית, שזהו כרומז שחגגו שלא יגאלו. וצרעת באה בין השאר על ע"ז וגילוי עריות (ויק"ר יז,ג) כך שרומז שהשתחוו לצלם וכשחטאו בערווה בסעודת אחשוורוש (אולי גם צרעת הבית כרמז שלא יגאלו, צרעת הבגד כנגד שחטאו בערווה שבזה היו עירומים, וצרעת אדם כרמז לצלם שנבוכדנצר עשה לכבוד עצמו). גם אולי כרמז שזנב יוצא מאזור מקום הערווה, כך שרומז לכך שחטאו בערוה במשתה (וכן זנב יש לחיה, כך שרומז על המשותף לאדם ולחיה [כעין ושתי וכעין חיה], שזהו אכילה וערווה שיש בשניהם, שכך בזמן האכילה – במשתה, חטאו בערווה). הזנב ממשיך מחוץ לגוף, כעין שיצאנו מהארץ החוצה, שזהו שחגגו שלא יגאלו. זנב – אותיות 'בן ז', שבמקום להיות "בנים אתם לה' אלקיכם" (דברים יד,א) נעשו שקועים בגשמיות, כעין בעולם הטבעי שנברא בשבוע הבריאה, בנים של הטבע שה' לא מתגלה בו בגלוי, שכך חטאו שהשתחוו לצלם נבוכדנצר, במקום להיות עובדי ה' היו כעובדי ע"ז; ובפרט לנבוכדנצר שהראה שהוא השולט בעולם (שנברא ב-ז). כמו"כ, מלכותו של מלך בשר ודם מושפעת ממלכות ה', שנותן לו טיפה ממלכותו, כמו שמברכים על מלך: 'ברוך שנתן מכבודו לבריותיו' (ברכות נח,א), זהו כזנב שהוא כהמשך בסוף החיה, שכך המלך מקבל מעט מכבוד ה'; שזהו שהשתחוו לצלם נבוכדנצר כעין אל (כעין גילוי כמו של ה'). על הסיבה שממוכן יעץ להרוג את ושתי מובא בחז"ל: 'ר' יוחנן אמר: תלתא אמוראין. חד אמר: ע"י שהיתה מסטרתו בקורדקין שלה על פניו לכאן ולכאן. וחרינא אמר: על ידי שלא הזמינה את אשתו לסעודת נשים. וחרינא אמר: ע"י שהיתה לו בת והיה מבקש להשיאה למלכות' (אסת"ר ד,ו). שזהו כרמז על חטאם (שלכן היה צריך להכין את אסתר ולכן נעשה שייעץ להרוג את ושתי; וכן ע"פ חז"ל ממוכן הוא המן [מגילה יב,ב], ולכן נרמז מעשיו שפעל בהריגה במלכות, כמו שבהמשך בא להזיק לישראל מכח מלכות): מה שסטרה לו זהו בושה, כעין כנגד חילול השם שחגגו שלא יגאלו (וכן רמז לחורבן – סטירת המקדש). מה שלא הביאה את שאשתו למשתה זה כרמז לחטא בערווה בסעודה. ומה שרצה שבתו תעלה למלכות זה מרמז על צלם נבוכדנצר, שהוא עשה את הצלם כדי לבטא את מעלת מלכותו שלא תפסק. אסתר בקשה שיצומו עליה שלושה ימים, אולי כנגד כפרה לשלושת העברות, וכשבאה מכח זה לאחשוורוש נעשו לה שלושה ניסים: '"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה". אמר רבי יוחנן: ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה; אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמשך חוט של חסד עליה, ואחד שמתח את השרביט' (מגילה טו,ב). שה' עזר לה בעקבות הכפרה על חטאם, ולכן היה מלאך שהגביה צווארה כנגד "כמגדל דויד צוארך" (שה"ש ד,ד) שזהו רמז להקמת ירושלים (מגדל דוד זהו מבצר שהיה בירושלים), היפך מחגיגתם שלא יגאלו לארץ. היה מלאך שמשך חוט של חסד, שזהו יופיה, כרמז לכפרה מחטאם שחטאו בערווה עם הנשים שהתאוו להן. ומלאך אחד שמתח את שרביט המלוכה כרמז למלכות ה', שרומז כפרה למה שהשתחוו לצלם נבוכדנצר – לע”ז (וכן זהו צלם שנעשה לנבוכדנצר – המלך שמלך עליהם). על נדידת שנתו של אחשוורוש נאמר בחז”ל: '(אסתר ו, א) "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם. ורבנן אמרי: נדדו עליונים נדדו תחתונים. רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש' (מגילה טו,ב), שזה כרמז כנגד שחטאו בשלושה חטאים שעכשיו צריך להציל מהעונש שנגזר על ישראל. מלכו של עולם כנגד שהשתחוו לצלם, לע"ז, כאילו היא הא'ל מלכו של עולם. עליונים ותחתונים כנגד שחגגו שלא יגאלו, שבגאולה יקימו את המקדש שמחבר שמים וארץ, עליונים ותחתונים (וכן בכלל בא”י יש חיבור לשכינה, חיבור לשמים). והמלך אחשוורוש זה כנגד שחטאו בערווה, שזה הדבר שהיה שקוע בו (בערווה) כמו שרואים שזה מה שעשה במשתה המפואר שהכין לכבוד מלכותו. חז"ל דרשו את "אילת השחר" על אסתר (יומא כט,א), אולי זה רומז על מעשה פורים שבא בעקבות החטאים, “אילת" רומז שחגגו שלא יגאלו, שזהו אותיות 'לא ת"י', שמקדש ראשון נחרב לאחר ת"י שנים, והיו צריכים ליגאל ולהקים את המקדש שאז זהו כעין המשך, אבל הם חגגו שלא נגאלו, שלא נעשה המשך לת"י השנים של המקדש. וכן רמז לשני החטאים החומרים של ע"ז וג"ע – 'איל – ת'; שנאמר לנו ישירות מה' בעשרת הדברות "אנכי ה'” ו"לא יהיה”, והם החליפו זאת בע"ז שהשתחוו לצלם, זהו 'איל' שנאמר ב-י' דברות, א' – "אנכי”, ול'- "לא יהיה”. וכן חטאו בערווה, שזה מרומז ב-ת' כרמז לשנים שהיו צריכים להיות בגלות מצרים ואז ליגאל, כרמז ש'בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים' וכו' (סוטה יא,ב), שפעלו להרבות את ישראל וזה נעשה בקדושה, היפך מחטאם בערווה. בנוסף נאמר שם בגמ': 'א"ר זירא: למה נמשלה אסתר לאילה? לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. א"ר אסי: למה נמשלה אסתר לשחר? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים … דאמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת? לומר לך: מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת' (יומא כט,א). שרחמה צר וחביבה על בעלה, זה רמז לערווה שחטאו. השחר הוא סוף הלילה שזהו כרמז לגאולה, כרמז באור היום, ואילו הם חגגו שלא יגאלו. צדיקים מתפללים לה', ולא לע"ז, כרמז שחטאו בצלם נבוכדנצר.