מצוות זכירת מחיית עמלק

השם וכיסאו בעולם הזה ובעולם הבא

בהרצאה מתבארת תפיסה עמוקה לגבי מצב השם יתברך והנהגתו בעולם. נאמר כי "אין השם שלם ואין הכיסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק". ביטוי חז"לי זה מבטא רעיון מהותי בהבנת היחס בין העולם הזה לעולם הבא. בעולם הזה יש מציאות של "כתיב וקרי" בשם ה' - כלומר, אנו כותבים את שם ה' באופן אחד (י-ה-ו-ה) אך קוראים אותו באופן אחר (א-ד-נ-י). פער זה בין הכתיבה לקריאה מסמל את אי-השלמות בהשגת האלוקות בעולם הזה. אולם, בעולם הבא, כפי שנאמר בפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", תתבטל החלוקה הזו, והשם ייקרא כפי שהוא נכתב, דבר המבטא אחדות מוחלטת.

בעולם הזה קיימות שתי ברכות נפרדות: על דברים טובים מברכים "הטוב והמטיב", ועל דברים רעים מברכים "דיין האמת". חלוקה זו נובעת מכך שבעולם הזה איננו מסוגלים לראות את הטוב האמיתי שבכל דבר, וחלק מהאירועים נראים לנו כרעים. אולם, בעולם הבא תהיה רק ברכה אחת - "הטוב והמטיב", שכן אז יתגלה כיצד כל האירועים שנראו לנו כרעים בעולם הזה היו באמת טובים. זוהי משמעות "ושמו אחד" - שהשם המורה על דין (אדנות) והשם המורה על רחמים (הוי"ה) יתאחדו, כי נראה שכל מה שנראה לנו כדין וכרע היה בעצם רחמים וטוב מוחלט.

משמעות הכיסא שאינו שלם

"הכיסא" מסמל את מלכותו והנהגתו של הקדוש ברוך הוא בעולם. כאשר נאמר "אין הכיסא שלם", הכוונה היא שבעולם הזה בני האדם אינם מבינים את הנהגת ה' במלואה. אנו חווים אירועים שנראים לנו כרעים וכסותרים את טובו המוחלט של הבורא. הקדוש ברוך הוא הוא כולו טוב והנהגתו היא כולה רחמים, אך בעולם הזה, בשל מגבלות התפיסה האנושית, איננו רואים זאת בבירור. אנו קוראים את שמו באופן אחד אך הוא כתוב באופן אחר, ממש כפי שאנו רואים את העולם באופן אחד בעוד שהמציאות האמיתית היא אחרת.

"בעולם הזה אין השם שלם ואין הכיסא שלם... זה שתיים, זה אותה בחינה - שהשם זה הכוונה שלא קוראים את השם כמו שכתוב, זה לא שלם, אין שלמות. הקריאה זה לא כמו שכתוב, וממילא אין הכיסא שלם, שיש הנהגה בעולם הזה בבחינת אדנות." עמלק כמסמל הספק והכפירה

"עמלק - סמל הספק באמונה"

עמלק מייצג את כוח הספק והכפירה בעולם. הוא מנסה להטיל ספק בטובו המוחלט של הקדוש ברוך הוא, בשאלו "היש ה' בקרבנו אם אין?" - כלומר, האם הכל באמת מונהג ברחמים? האם הכל באמת טוב ומיטיב? עמלק מצביע על הדברים הרעים שקורים בעולם ומנסה לערער את האמונה השלמה בה'. הוא מסמל את הקליפה (הכיסוי) המסתירה את האמת האלוקית ויוצרת את המצב של "אין השם שלם ואין הכיסא שלם".

הנקודה המרכזית היא שעמלק מנסה להפריד בין הכתיב לקרי, בין מה שכתוב למה שנראה. הוא מנסה לגרום לנו לחשוב שיש פירוד וסתירה בין האופן שבו הדברים מתרחשים בעולם לבין רצון ה' הטוב. לעומתו, האמונה השלמה גורסת שאין באמת שום פירוד - הכל הוא אחדות אחת והכל טוב ומיטיב, גם אם איננו מסוגלים לראות זאת בעולם הזה.

מחיית עמלק וחיזוק האמונה

לזכור את מה שעשה לנו עמלק ולמחות את זכרו אינם רק מצוות פיזיות, אלא גם עבודה רוחנית של מחיית הספק והכפירה. הציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק" הוא קריאה להתחזק באמונה השלמה שהקדוש ברוך הוא הוא כולו טוב ומיטיב, ושאין רע יורד מן השמיים. יש לדעת שכל הדברים הנראים כרעים הם רק בבחינת "אדנות" - כלומר, הם נראים כדין וכהסתר, אך באמת הם חלק ממערכת שכולה רחמים וטוב.

מחיית עמלק היא תהליך של הכרה באחדות הבורא ובאחדות הנהגתו. כאשר אנו מוחים את ספקותינו ומחזקים את אמונתנו בטובו המוחלט של ה', אנו תורמים להשלמת שמו וכיסאו. ההבנה שאין פירוד בין הכתיב והקרי, בין מה שנראה כרע למה שבאמת טוב - היא היא מחיית עמלק האמיתית. כאשר נזכה לעולם שכולו טוב, נראה בבירור שכל מה שקרה היה חלק מהנהגה אחת של טוב מוחלט.

המשמעות העמוקה של "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"

הפסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" מבטא את המציאות העתידית שבה יתגלה כי כל ההנהגות שנראו לנו כסותרות בעולם הזה - הן באמת אחדות אחת של טוב ורחמים. כשם שה' הוא אחד, כך הנהגתו היא אחת. בעולם הבא, לא רק שנקרא את שמו כפי שהוא כתוב, אלא גם נראה שכל מה שקרה בעולם הזה היה למעשה ביטוי של רחמיו וטובו. האחדות הזו - בין הכתיב והקרי, בין הדין והרחמים, בין הטוב והרע הנראה - היא השלמות האמיתית של שם ה' וכיסאו.

העבודה שלנו בעולם הזה היא לזכור את מעשה עמלק - כלומר, להיות מודעים לכוחות המנסים לפרק את האחדות האלוקית בתודעתנו - ולמחות את זכרו באמצעות חיזוק האמונה באחדות ה' ובטובו המוחלט. ככל שנתקרב להבנה זו, כך נתקרב למציאות של "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", מציאות שבה השם והכיסא שלמים, ובה מתגלה הטוב האמיתי שבכל דבר.

המאבק בעמלק, אם כן, הוא מאבק על תפיסת העולם שלנו. האם נראה את העולם כמסכת אירועים מנותקים, חלקם טובים וחלקם רעים, או שנראה אותו כביטוי אחדותי של טוב אלוקי מוחלט? האם נחיה בעולם של "כתיב וקרי" - של פער בין הנראה והנסתר - או שנתקרב לתפיסה של "שמו אחד" - של אחדות מוחלטת? זכירת מעשה עמלק ומחיית זכרו הן צעדים בדרך להשלמת שמו וכיסאו של הקדוש ברוך הוא, ולהבאת העולם למצב שבו "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

סיכום קצר של ההרצאה

בהרצאה מוסבר המושג "אין השם שלם ואין הכיסא שלם" בהקשר של מחיית עמלק. בעולם הזה, שם ה' נכתב באופן אחד (י-ה-ו-ה) אך נקרא באופן אחר (אדנ-י), וזהו חוסר שלמות. בעולם הבא, כפי שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שם ה' ייקרא כפי שהוא נכתב.

בנוסף, בעולם הזה אנו מברכים ברכות שונות על דברים טובים ("הטוב והמטיב") ועל דברים רעים ("דיין האמת"). אך בעולם הבא תהיה רק ברכה אחת, כי נראה שכל מה שנראה לנו כרע בעולם הזה היה למעשה טוב. זהו עניין "אין הכיסא שלם" - שאיננו מבינים את הנהגת ה' בעולם.

עמלק מסמל את הספק והכפירה, המטיל ספק בטובו המוחלט של הקב"ה כשאנו רואים דברים רעים בעולם. הוא מביא מחשבות של כפירה - "היש ה' בקרבנו אם אין?" - האם באמת הכל טוב ומיטיב? לכן נצטווינו לזכור ולמחות את זכר עמלק, כלומר להתחזק באמונה שהקב"ה כולו טוב ומיטיב, ושאין רע יורד מן השמים.

המצווה לזכור את עמלק היא למעשה מצווה להתחזק באמונה שלמה שהכל לטובה, ושאין פירוד בין הכתיבה לקריאה, בין מה שנראה כרע למה שהוא באמת טוב. בעולם הבא נראה את האחדות הזו בשלמותה, כשיהיה "ה' אחד ושמו אחד".

סיכום ההרצאה - מצוות זכירת מחיית עמלק

בהרצאה זו, נדונה התפיסה העמוקה לגבי מצב השם יתברך והנהגתו בעולם. נאמר כי "אין השם שלם ואין הכיסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק". רעיון זה מבטא את הפער בין הכתיבה לקריאה של שם ה' בעולם הזה, ואת השאיפה לאחדות שלמה בעולם הבא. עמלק מסמל ספק וכפירה, והמצווה לזכור את מעשה עמלק מכוונת לחזק את האמונה בטובו המוחלט של ה'.

השלמה: מלאו את החסר במילים הנכונות.

בנק מילים: הטיב, עמלק, אלוקית, כתיב וקרי, ספק

שאלות בחירה מרובה: בחרו את התשובה הנכונה לכל שאלה.

שאלות פתוחות: ענו על השאלות הבאות במשפטים מלאים.

תשובות

השלמה

שאלות בחירה מרובה

תשובות לשאלות פתוחות