שיעורי קול תודה לפורים

מאת הרב יהודה טאוב

תוכן ענינים

שיעור מספר 8 - פורים נקרא על שם יום הכיפורים ------- עמוד 5

שיעור מספר 9 - פורים וקרבן תודה אינם בטלים לעולם --- עמוד 9

שיעור מספר 10 - פור המן נהפך לפורינו --------------- עמוד 15

שיעור מספר 11 - כיצד נוצר פנקס ההודיה --------------- עמוד 22

פורים במעלה גבוהה מיום הכיפורים

ידידיי היקרים, פורים שמח לכולכם! ברצוני לשתף אתכם בסוגיה מופלאה המאירה באור חדש את מהותו של יום הפורים. ידועים דברי הזוהר בתיקוני זוהר, ש"פורים נקרא על שם יום הכיפורים". מסביר הזוהר שיום הכיפורים הוא "כפורים" - כמו פורים. כלומר, פורים הוא בדרגה גבוהה יותר מיום הכיפורים עד שיום הכיפורים הוא רק מעין פורים!

הערה זו מספקת לנו תובנה עמוקה לגבי ערכו האמיתי של פורים. אך כיצד יתכן שיום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה, הוא רק בבחינת כ"ף הדמיון ביחס לפורים? זהו דבר מדהים שדורש הבנה מעמיקה.

חשוב לדעת שהזוהר מתכוון בפשוטו שיום הכיפורים של עכשיו הוא רק מעין פורים של לעתיד לבוא, דהיינו שלעתיד לבוא יתנהגו ביום כיפור כמו בפורים ולא יצטרכו להתענות היות ולא יהיו עוונות.

חייב איניש לבסומי - הבנת מהות השכרות בפורים

כדי להבין סוגיה זו, בואו נעיין בסוגיית "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". בסוגיה זו מצאנו שתי שיטות עיקריות:

שיטת רש"י, המפרש את הגמרא כפשוטה - חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". על שיטה זו מתעוררות קושיות רבות: כיצד יכולים חז"ל לצוות על אדם להשתכר עד שיאבד את דעתו? איזו מצווה יש באיבוד הדעת? הרי אנו מברכים בתפילה "אתה חונן לאדם דעת", ופתאום אנו אומרים שלא צריך דעת? ועוד, האם באמת צריך להיות שיכור לחלוטין כדי לא להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי"?

השיטה השנייה, זו של המאירי, גורסת שאין צורך להשתכר ולבלבל את ראשו, אלא לשמוח ולישון קצת, ומתוך השינה אינו מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי. אך גם על שיטה זו קשה - כיצד משקפת שתייה קצת יותר מהרגיל את הביטוי המופלג "עד דלא ידע"?

חזון היד אפרים - פירוש מאיר עיניים

זכינו והתגלה פירוש נפלא בדברי ה"יד אפרים" על השולחן ערוך, בסימן תרצ"ה. היד אפרים כותב שזכה בחזיון הלילה לקבל פירוש נפלא בדברי חז"ל אלו. וכך הוא מסביר:

ראשית, מהי מטרת שתיית היין בפורים? וזה לשונו: "שעיקר החיוב של המשתה יהיה חדוות השם ויתן תודות והלל להשם על הנס מתוך הרחבת הלב". מטרת השתייה היא לאפשר לאדם להודות ולהלל ולשיר ולשבח את הקב"ה. מטבעו, הפה לא תמיד נפתח כראוי, והיין בכוחו לפתוח את הלב, כפי שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש". היין גורם לאדם לדבר בחופשיות, פותח את הלב ומאפשר לשיר ולהלל את הקב"ה.

וכעת מסביר היד אפרים את הביטוי "עד דלא ידע": באו חז"ל ואמרו שחייב אדם לבסומי בפורים, ועד כמה יין הוא חייב לשתות? עד - ולא עד בכלל - דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כלומר, האדם צריך לשתות כל עוד הוא זוכר ומבין ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי", כל עוד יש בו דעת ותבונה לשבח ולפאר על תוקף הנס. אבל אם אדם שתה יין כל כך הרבה עד שכבר אינו יודע להבחין בין טוב לרע, אין בכך שום טעם, שהרי הוא כבר לא יכול להודות ולהלל לקב"ה!

מחילת העוונות דרך השירה וההודאה

עתה ניתן להבין מדוע יום הכיפורים הוא רק "מעין פורים". כותב המעם לועז פירוש נפלא בעניין זה, המבוסס על מדרש המופיע ברש"י בספר שופטים (פרק ו'). שם נאמר "ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה'", ושואל המדרש מדוע לא נאמר "ויוסיפו" כמו בפסוקים קודמים. מסביר רש"י שבגלל פרק ה', שבו מופיעה שירת דבורה, נמחלו עוונותיהם של ישראל. ואומר המדרש: כל מי שנעשה לו נס ומכוח הנס הוא אומר שירה - נמחלים כל עוונותיו.

אומר הלקט שמואל: זהו הפשט מדוע יום הכיפורים נקרא "כפורים" - מפני שבפורים נמחל הכל באופן גבוה יותר. כאשר אדם שר, מודה ומהלל לקב"ה על הנס הנפלא שעשה לנו בפורים, כל עוונותיו נמחלים ללא צורך בצום ובתשובה כבדה. בעוד שביום הכיפורים נמחלים העוונות מחמת התשובה והתענית, בפורים הכל נמחל מחמת השירה וההודאה.

מהותה האמיתית של שמחת פורים

נבין כעת שמהותו של יום הפורים היא "משתה ושמחה" שמטרתם להביא את האדם לשירה והלל לקב"ה. כפי שכותב המאירי בלשונו הנפלאה: "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ושתייה... ומכל מקום אין אנו מצווים להשתכר ולהפקיע עצמנו... שלא נצטווינו על שמחה של הוללות... אלא בשמחה של תענוג, שנגיע מתוכה לאהבת ה' והודיה על הניסים שעשה לנו".

זהו סגולה נפלאה למחוק את כל הצרות ואת כל העבירות. כי אם אין עוונות, אין צרות ואין ייסורים. לכן, עלינו לשיר ולהודות היום בכל כוחנו על הניסים שעשה ועושה הקב"ה עמנו, ולהתעלות באהבת ה'. מתוך כך יימחלו עוונותינו בדרך נפלאה יותר מאשר ביום הכיפורים.

סיכום וברכה

חביבי היקרים, יהי רצון שנזכה בפורים זה לשמוח שמחה אמיתית ולהודות להשי"ת מעומק הלב. שנזכה לשיר ולהלל ולשבח על כל הניסים והנפלאות שעשה הקב"ה עמנו, עושה עמנו ויעשה עמנו. ומתוך השירה וההודאה האמיתית - יימחלו כל עוונותינו, ונזכה לשפע ברכה והצלחה בכל מעשי ידינו. פורים שמח!

סיכום קצר

אחי ורעי היקרים, הבה נעמיק יחד בקשר המופלא בין פורים ליום הכיפורים. כפי שלמדנו מדברי תיקוני הזוהר, יום הכיפורים נקרא "כפורים" - כלומר, כמו פורים. משמעות הדבר מדהימה: פורים הוא בדרגה גבוהה יותר מיום הכיפורים!

כיצד ייתכן שיום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה, הוא רק "מעין פורים"? התשובה נעוצה בהבנת מצוות "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי".

ברצוני להסביר לכם פירוש נפלא שמביא ה"יד אפרים" שהתגלה לו בחזיון לילה: מטרת שתיית היין בפורים אינה להשתכר ולאבד דעת, אלא "שעיקר החיוב של המשתה יהיה חדוות השם, ויתן תודות והלל להשם על הנס מתוך הרחבת הלב". היין פותח את הלב, כנאמר "ויין ישמח לבב אנוש", כדי שנוכל להודות ולהלל לקב"ה.

"עד דלא ידע" פירושו "עד ולא עד בכלל" - כלומר, יש לשתות עד הגבול שבו עדיין יודע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי, כי אם כבר אינו יודע, לא יוכל להודות ולהלל.

לפי המעם לועז, הסוד טמון במדרש המלמד שכל האומר שירה על נס שנעשה לו, נמחלים כל עוונותיו. בפורים, כאשר אנו שרים ומודים לקב"ה על הנס, נמחלים כל עוונותינו לגמרי! לעומת זאת, ביום הכיפורים המחילה באה מחמת עינוי.

כפי שכותב המאירי: "חייב אדם לעסוק בשמחה ביום זה... לא בשמחה של הוללות ושטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודיה על הניסים שעשה לנו".

זוהי זכותנו הגדולה בפורים - לשיר, להודות ולהלל לקב"ה מתוך שמחה, ובכך לזכות למחילת עוונות שלמה, למעלה אף מיום הכיפורים!

📞 לשמיעת השיעור: חייגו: 03-6171111

הקישו: כוכבית (*), סולמית (#), ואז 120-1181

ותתחילו ליהנות מדברי תורה מתוקים מדבש!

נערך ותומלל על ידי יהודה טאוב. 📞 לפרטים: 052-7139520

שני דברים שאינם בטלים לעולם

רבותי היקרים, בשיעור זה ברצוני לחבר את חג הפורים עם פרשת צו ולהראות לכם קשר מופלא ביניהם. מצאנו בהלכה שני דברים מיוחדים שאינם בטלים לעולם, והם פורים וקרבן תודה.

הרמב"ם בהלכה האחרונה בהלכות מגילה (פרק ב) כותב: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים להיבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, הרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה". ועוד מוסיף הרמב"ם: "כל זיכרון הצרות בטל, שנאמר 'כי נשכחו הצרות הראשונות', וימי הפורים לא ייבטלו שנאמר 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'".

מה עוד לא יתבטל לעתיד לבוא? השולחן ערוך מציין שמזמור לתודה יש לאומרו בנגינה. מדוע? כי כל השירים או כל הקורבנות עתידים להתבטל חוץ מקורבן תודה. זה מבוסס על מדרש בפרשת צו, שם נאמר: "רב פנחס ורב לוי אומרים: לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים וקורבן תודה אינו בטל, כל התפילות בטלות וההודאה אינה בטלה, שנאמר 'קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות' - זו ההודאה, 'מביאים תודה בית ה'' - זה קורבן תודה".

אם כך, מה יישאר לעתיד לבוא? הודאה לה' וקרבן תודה. ואם אנחנו רוצים להתכונן לימות המשיח, עלינו להתחיל עכשיו לשיר ולהודות, שהרי "מי שלא טרח בערב שבת - מה יאכל בשבת?"

המיוחד בקרבן תודה - שילוב חמץ ומצה

בואו נתבונן בדבר מיוחד מאוד בקרבן תודה. התורה אומרת: "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'" - לא מקריבים חמץ בבית המקדש, חוץ מקרבן תודה. בקרבן תודה יש ארבעה מיני לחמים: שלושה מצות ואחד חמץ. אמנם גם בשבועות מביאים שתי הלחם שהם חמץ, אך בקרבן תודה יש דבר שלא תמצאו בשום מקום אחר - להקריב גם חמץ וגם מצה יחד.

מסביר האברבנאל דבר נפלא: כשאדם מודה לה', הוא אינו מודה רק על הטוב שהיה לו, אלא גם על הרעה שעברה עליו. אדם שחלה ונתרפא, אינו מביא קרבן תודה רק על שנהיה בריא, אלא גם מודה לה' על שהיה חולה.

אספר לכם: פעם פגשתי יהודי אחרי חצי שנה ששבר את רגלו ולא יכול היה לבוא לבית הכנסת. אחרי שהחלים אמר לי: "אתה יודע מה זה המחיה מתים? כל בוקר אני מברך 'מתיר אסורים' בשמחה כזו שאיני יכול לתאר! אני מודה על היכולת ללכת ולבוא לבית הכנסת". יהודי אחר סיפר לי שעבר ניתוח וקשרו אותו למיטה 48 שעות בלי יכולת לזוז. "אחרי זה," אמר, "ברכת 'זוקף כפופים' קיבלה משמעות חדשה לגמרי בשבילי. איזה דבר נפלא לעמוד ולא להיות מוגבל!"

זה יסוד גדול: אם אדם רוצה להודות באמת, הוא צריך לזכור את ימי הרעה. מכוח זיכרון הרע הוא יכול אחר כך להודות כראוי. לכן כאשר אדם מביא קרבן תודה, הוא מודה לא רק על הטוב אלא גם על הרע.

אומר המהר"ל דבר נפלא: החמץ רומז על הרע והמצה רומזת על הטוב. כמה נפלא שבקרבן תודה מביאים שניהם, כי אנו מודים גם על החמץ - על הרע שהיה בחיינו. כאילו אומרים: "אלמלא הרע, לא היה לי על מה להודות".

פורים - חג האיחוד בין הטוב והרע

פורים הוא חג מאוד מיוחד. בשונה מפסח, שבו יצאנו ממצרים ונקרע הים, ובחנוכה, שבו ניצחנו את היוונים, בפורים התרחש משהו שונה לגמרי.

נתבונן: היה משתה של אחשורוש. מרדכי צעק "אסור לבוא לשם!", אך היהודים לא שמעו לו והלכו. מה קרה להם? כלום. מי סבל? מרדכי. לקחו את אסתר - שלפי הגמרא הייתה אשתו - ישר לאחשורוש. איזו צרה נוראה! איזה חילול השם! תארו לעצמכם מה דיברו בחדשות: "תראו את מרדכי, הוא אמר לא לבוא ואנחנו הלכנו - לנו לא קרה כלום, ורק הוא סובל! איזו תורה יש לו? זה השכר שלה?"

כך היה המצב במשך שנים. ואחרי כמה שנים - הכל התהפך: כל היהודים היו בסכנה, ומי הצילה אותם? דווקא אסתר, אשתו של מרדכי! מה יוצא מכאן? שלא רק שהרעה נעלמה - אלא שהרעה הגדולה ביותר, לקיחת אסתר, היא בדיוק מה שהביא לקידוש השם הגדול ביותר!

"ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה... והעיר שושן צהלה ושמחה". כולם ראו איך מרדכי צדק, איך "משה אמת ותורתו אמת"!

נמצא שפורים אינו חג שבו הרע נמחק, אלא חג שבו הרעה עצמה מביאה את הטובה. לכן "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

גילוי האיחוד - סוד העולם הבא

הרמב"ן כותב דבר מופלא (ויקרא פרק ז פסוק יג): "וזה סוד מה שאמרו רבותינו כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל לעולם, כי בו מצב החמץ, כי עניין העולם הבא הוא סוד מצב החמץ".

מה פירוש דבריו העמוקים? לעתיד לבוא יהיה "ה' אחד ושמו אחד" - מה שהרמח"ל מכנה "גילוי האיחוד". לא יהיה רק טוב ולא רק רע, אלא עתיד לבוא יהיה איחוד בין הטוב והרע. כולם יראו איך הרעה בעצמה הביאה את הטובה.

אומרת הגמרא שלעתיד לבוא יברכו גם על הרעה "הטוב והמטיב", כי יתגלה איך הרעה הביאה את הטוב. זה סוד העולם הבא - לראות את האיחוד בין הרע והטוב.

לכן קרבן תודה, שבו מצב החמץ - שבו הרע והטוב מתאחדים - הוא שייך לעולם הבא. וזה גם הסוד שפורים יהיה לעתיד לבוא: כי פורים אינו חג שבו הרע נמחק, אלא חג של איחוד טוב ורע, שבו רואים איך הרע עצמו הביא את הטוב.

קרבן תודה - קרבן המילואים

לסיום אוסיף דבר נפלא אך עמוק: בפרשת השבוע כתוב "זאת התורה לעולה, למנחה, לחטאת, לאשם ולמילואים ולזבח השלמים". מה פירוש "ולמילואים"? רש"י מסביר שהכוונה לקרבן המילואים. אך זה קשה, כי קרבן המילואים מוזכר רק מאוחר יותר בתורה!

הגאון מווילנא מבין שהמילה "מילואים" מתייחסת לקרבן תודה. ואז הכל מסתדר נפלא: עולה, מנחה, חטאת, אשם, תודה (מילואים), ושלמים.

מדוע קרבן תודה נקרא "קרבן המילואים"? מה הקשר בין תודה למילואים? על פי מה שהסברנו, התשובה ברורה: מילואים מלשון מלא, שלם. הקב"ה לא אוהב דבר חלקי. כשם שאינו אוהב אדם לא נשוי כי הוא "פלג גופא", כך אינו אוהב טוב לבד או רע לבד. רק במקום שיש איחוד של טוב ורע - שם הקב"ה שוכן.

קרבן תודה, שבו מתאחדים הטוב והרע, הוא הקרבן המלא, השלם. הוא אינו רק רע ואינו רק טוב - הוא מכיל את שניהם יחד. וזה הדבר החביב ביותר על בורא עולם: שאנחנו מגלים איך הטוב והרע מתאחדים, איך הרע עצמו מביא את הטוב.

זוהי המעלה של פורים יותר מכל החגים, כי בו ראינו איך הרע בעצמו מביא את הטוב. יזכנו ה' להמשיך את הפורים לכל החיים, לגלות בעצמנו הרבה "פורים" כאלה, לראות איך הרע בחיים מביא לנו את הטוב. כמו שנאמר "וענו אותם... יצאו ברכוש גדול" - על ידי הרע בחיים זוכים להגיע להרבה טוב.

זה סוד החיים - איחוד הטוב והרע, לראות איך הרע מביא לנו את הטוב. ומה שאיננו מבינים היום, נזכה להבין לעתיד לבוא, בזכות אמונתנו בקב"ה, כי "טוב ה' לעולם חסדו, ועד דור ודור אמונתו".

פורים שמח ושבת שלום!

סיכום קצר של השיעור: פורים וקרבן תודה אינם בטלים לעולם

ידידיי היקרים, הבה נעמיק יחד בקשר המיוחד בין פורים לקרבן תודה.

כפי שלמדנו, הרמב"ם קובע בהלכות מגילה שכל ספרי הנביאים והכתובים עתידים להתבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, וכן "ימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". במקביל, מצאנו בשולחן ערוך שכל הקרבנות עתידים להתבטל חוץ מקרבן תודה.

מה מיוחד בשני אלה? הסוד טמון באיחוד הטוב והרע. בקרבן תודה יש דבר ייחודי - מקריבים בו גם חמץ וגם מצה. כפי שמסביר המהר"ל, החמץ רומז לרע והמצה לטוב. כשאדם מודה לה', הוא מודה לא רק על הטוב אלא גם על הרע שהיה לו, כי הרע הוא שמאפשר להכיר בטוב.

כך גם בפורים - לא היה זה חג שבו הרע נמחק לגמרי, אלא חג שבו ראינו איך הרעה עצמה הפכה לטובה. לקיחת אסתר לבית אחשורוש, שנראתה כצרה נוראה וחילול השם, היא בדיוק מה שהביאה בסוף לקידוש השם הגדול ולהצלת עם ישראל.

הרמב"ן מגלה לנו סוד נפלא: "עניין העולם הבא הוא סוד מצב החמץ". לעתיד לבוא יהיה "ה' אחד ושמו אחד" - גילוי האיחוד בין הטוב לרע. כולם יראו איך הרעה עצמה הביאה את הטובה. זוהי מעלתם של פורים וקרבן תודה - שניהם מגלים את האיחוד בין הטוב והרע.

תפקידנו כבר עכשיו להתכונן לעולם הבא - לזכור את הרע בחיינו ולא למחוק אותו, כי דרכו נוכל להכיר בטוב ולהודות עליו. קרבן תודה נקרא גם "מילואים" כי הוא שלם ומלא - יש בו גם טוב וגם רע. זהו הדבר החביב ביותר על בורא עולם - כשאנו מגלים את האיחוד בין הטוב והרע.

📞 לשמיעת השיעור: חייגו: 03-6171111

הקישו: כוכבית (*), סולמית (#), ואז 1201182

ותתחילו ליהנות מדברי תורה מתוקים מדבש!

פתיחה: מדוע נקרא החג 'פורים'?

רבותי היקרים, הבה נעמיק יחד בסוגיה מרתקת הקשורה למהותו של חג הפורים. במגילת אסתר נאמר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור".

שאלה יסודית מתעוררת כאן, כפי שהקשה רבי יענקלה לגלינסקי בספרו "להגיד": מדוע קראו לחג על שם הגורל (הפור) שהפיל המן - שהוא למעשה חלק מהצרה והגזירה?

אבהיר את השאלה במשל: אדם יהודי ההולך לכותל, ולפתע רודף אחריו ערבי עם סכין צועק "אדבח אל יהוד". בעת מנוסתו, יוצא כלב גדול ונושך את הערבי, כך שהיהודי ניצל. אם אותו יהודי יציין את יום הצלתו בכל שנה, מה יהיה שמו של היום המיוחד? בוודאי יקרא לו "יום ההצלה" או "יום הכלב" - אך בשום אופן לא "יום הסכין", שמסמל את הצרה עצמה! אם כן, מדוע בפורים אנו קוראים לחג על שם ה"פור" - הגורל שרצה המן להפיל עלינו?

פור המן נהפך לפורנו - משמעות עמוקה

התשובה המופלאה שמציע רבי יענקלה היא: אילו הסיפור היה מסתיים אחרת - למשל, אותו ערבי רודף אחרי היהודי, ופתאום הכלב תוקף את הערבי והסכין שבידו נתקעת בו עצמו והורגת אותו - או אז היהודי אכן היה קורא ליום זה "יום הסכין". מדוע? כי הסכין עצמה, שהייתה אמורה להיות מקור הצרה, נהפכה להיות מקור ההצלה.

כך בדיוק בפורים: אנו אומרים בהלל "כי פור המן נהפך לפורנו" - הצרה עצמה, הגורל שהפיל המן, הוא-הוא שהפך להיות סיבת הישועה. לכן קוראים לחג "פורים", להדגיש שהפור עצמו נהפך.

אך עדיין נשאלת השאלה: היכן בדיוק אנו רואים במגילה שהפור של המן הפך להיות לטובתנו? איפה רואים שהמעשה הרע עצמו הפך להיות ההצלה?

יסוד המגילה - הרע כהכנה לטוב

המהר"ל מבאר באופן נפלא את יסוד המגילה, וזהו לא סתם תירוץ אלא יסוד מהותי בפורים: המן רצה להשמיד את היהודים ביום י"ג באדר, והנה דווקא באותו יום ממש היהודים נלחמו באויביהם וניצחו אותם. המהר"ל שואל: מדוע מרדכי לא ארגן את היהודים להקדים ולהפתיע את האויב לפני אותו יום? מדוע דווקא בי"ג באדר, היום המסוכן ביותר?

וזה לשונו של המהר"ל: "יסוד המגילה הזאת שהיה בעניין זה שהיה נהפך על הצורר, לכך כאשר חשב לאבד היהודים בי"ג חודש אדר נהפך עליו שנהרגו הם בי"ג באדר, וכמו שכתוב בברכה אחרי המגילה, כי פור המן נהפך לפורנו. שתראה מזה, כי הפור נהפך עליו, ודבר זה מופלג ועמוק בחכמה מאוד".

המהר"ל מלמד אותנו סוד עמוק: יסוד פורים הוא לא שהרע נמחק מהעולם, אלא שהרע עצמו יוצר את הטוב! לכן היהודים יכלו לנצח את אויביהם רק באותו יום שבו רצו להשמידם - כי הרע עצמו נהפך לטוב.

וכפי שכותב המהר"ל במקום אחר: "כלל הדבר במגילה הזאת כי היה המן הכנה למרדכי, שכל דבר שרצה המן לעשות נהפך עליו" - וזהו יסוד המגילה.

מלחמת ששת הימים - דוגמה מדורנו

אני רוצה להמחיש זאת בדוגמה מדורנו. לאחר מלחמת ששת הימים, עם ישראל חווה נס והצלה גדולה. מי שחווה את אותה תקופה מספר שהתחושה הייתה ממש "משואה לגאולה". לפני המלחמה הכינו בתי קברות ענקיים לעשרות אלפי הרוגים, והיה פחד עצום משואה שנייה.

מה היה סוד הניצחון במלחמה? ההקדמה - צה"ל הקדים את האויב והתקיף לפני שהמצרים פתחו במלחמה. זהו סוד הניצחון - להקדים את האויב.

אך בפורים התרחש דבר שונה לגמרי - היהודים לא הקדימו את האויב, אלא חיכו ליום שבו האויבים יתקפו אותם, וניצחו דווקא אז. זהו הסוד של "פור המן נהפך לפורנו".

הקשר בין פורים ליום הכיפורים

ידוע מהזוהר שיום כיפורים הוא "כפורים" - כמו פורים. מה הקשר בין שני המועדים הללו? נתבונן ביסוד יום הכיפורים.

בתפילת שחרית אנו אומרים "אהבה רבה אהבתנו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו". הגאון מוילנא מפרש: "אהבה רבה" - זו האהבה בימי האבות ומעמד הר סיני. אך אחרי חטא העגל, כשאמר הקב"ה "אכלה אותם כרגע", באה "חמלה גדולה ויתרה". ומהי החמלה? שלא רק שנמחל לנו, אלא קיבלנו את המשכן, דבר שלא היה לנו קודם החטא!

פרשת "ויקהל משה", העוסקת בבניית המשכן, נאמרה למחרת יום הכיפורים. כלומר, דווקא אחרי החטא הגדול קיבלנו יותר ממה שהיה לנו קודם. לא רק שהחטא נמחק, אלא הוא נהפך להיות סיבה למתנה גדולה יותר - המשכן!

זהו הקשר בין יום כיפור לסוכות - יום הכיפורים לא רק מוחל על החטאים, אלא מביא אהבה יתרה ומתנות יתרות. לכן אחריו מגיע חג הסוכות, שהוא כנגד בניית המשכן, כאשר השכינה שוכנת בינינו.

תורה שבעל פה - פרי של "הרע שנהפך לטוב"

והנה, דבר נפלא נוסף: המדרש מספר שלאחר שבירת הלוחות הראשונים, אמר הקב"ה למשה "אל תצטער בלוחות הראשונות, שלא היו בהם אלא עשרת הדיברות בלבד. אבל בלוחות השניים אני נותן לך שיהיה בהם הלכות, מדרש ואגדות".

כלומר, לולא חטא העגל, היינו מקבלים רק את עשרת הדיברות - התורה שבכתב. אבל בגלל החטא והתיקון, זכינו לקבל את כל התורה שבעל פה! זה מה שאמר דוד המלך: "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך" - טוב שהייתה הצרה, כי בזכותה זכיתי ללמוד את כל התורה שבעל פה.

וכאן נוצר קשר נפלא - מתי עם ישראל קיבל את התורה שבעל פה בשמחה ובאהבה? הגמרא אומרת שבמעמד הר סיני קיבלו תורה שבעל פה בכפייה, ורק בפורים קיבלוה באהבה. מדוע? כי בפורים גילו את הסוד שהרע עצמו הוא סיבה לטוב, וזה בדיוק הרעיון של תורה שבעל פה, שבאה בעקבות חטא העגל.

להודות על הרע - כי הוא יסוד הישועה

אסיים בסיפור אישי מרגש מחיינו, המובא בספר "האמנתי ואדברה": אדם שנפצע קשה באתר בנייה, שבר את רגלו שבר פתוח, ונאלץ לשכב בגבס חמישה חודשים ולעבור טיפולי פיזיותרפיה במשך שמונה חודשים. בזמן החלמתו, כשהיה מוגבל בתנועה, הוא התחיל להשתתף בשיעורי תורה בבית הכנסת.

לאחר שחזר לעבודתו, הוא התנה שיוכל להמשיך להשתתף בשיעורים כל בוקר. לבסוף, הפציעה הקשה הובילה אותו ללימוד הדף היומי בקביעות, בוקר וערב. היום, שש וחצי שנים אחרי, הוא אף זכה להקים שיעור דף יומי בעצמו.

כפי שהוא אומר: "בדמיוני אני חוזר לאמבולנס, מביט בתקרתו הצחורה, נושם את ריח התרופות, שומע את ייללת הסירנה... ועונה לעצמי: מה יהיה? אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לך בכל ימי חייך - הדף היומי!"

זהו יסוד פורים - "אודך ה' כי אנפת בי" - להודות על הרע, כי הוא עצמו יהפוך להיות יסוד הישועה. "כי פור המן נהפך לפורנו, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו".

סיכום קצר של השיעור: פור-המן נהפך לפורנו

אחי ורעי היקרים, הבה נעמיק יחד בסוד הפורים. שואל רבי יענקל'ה לגלינסקי שאלה נפלאה: מדוע קוראים לחג "פורים" על שם הפור - הגורל שהפיל המן להשמדתנו? הרי זה כמו אדם שניצל מרודף עם סכין וקורא ליום הצלתו "יום הסכין"!

התשובה מופלאה: "כי פור המן נהפך לפורנו". הייחודיות של פורים אינה רק בכך שניצלנו, אלא שהרע עצמו הפך לטוב. המהר"ל מסביר שיסוד המגילה הוא שהמן היה הכנה למרדכי - "כל דבר שרצה המן לעשות נהפך עליו".

אנחנו רואים זאת בבחירת יום המלחמה - דווקא בי"ג באדר, היום שנועד להשמדתנו, הפכנו את הגזירה ונלחמנו באויבינו. זהו סוד פורים: אין רע בעולם, הרע עצמו מכין את הטוב!

יש קשר נפלא בין פורים ליום הכיפורים - "כפורים". כמו שאומר הגאון מוילנא, אחרי חטא העגל לא רק שהקב"ה מחל לנו, אלא נתן לנו חמלה גדולה ויתרה - זכינו למשכן ולתורה שבעל פה. בלוחות ראשונות היו רק עשרת הדיברות, ובלוחות שניות זכינו לכל התורה שבעל פה!

זהו שנאמר "טוב לי כי עוניתי למען אלמד חוקיך" - דווקא מתוך הירידה והצרה זכינו לעלייה גדולה יותר. בפורים קיבלנו את התורה שבעל פה באהבה, כי הבנו את הסוד שהרע עצמו הוא סיבה לטוב.

אני מלמד אתכם יסוד עצום לחיים: ככל שיותר מודים לקב"ה על הרע, כך יותר זוכים לראות איך הרע לא רק נמחק אלא הופך למקור הברכה והטוב. "ואודך כי עניתני ותהי לי לישועה" - הצרה עצמה היא שהביאה את הישועה.

📞 לשמיעת השיעור: חייגו: 03-6171111

הקישו: כוכבית (*), סולמית (#), ואז 1201177

ותתחילו ליהנות מדברי תורה מתוקים מדבש!

הקדמה - כוחה של ההודיה

ידידיי היקרים, שלום וברכה לכולכם. היום, ג' באדר תשע"ז, ברצוני לשתף אתכם בסיפור מיוחד - כיצד נולד לפני שנה "פנקס ההודיה", אותו כלי פשוט אך רב-עוצמה שבו כל יהודי יכול לרשום את חסדי השם עמו.

יש הטוענים: "מה זה ליצור פנקס? כל אחד יכול! פנקס נגמר תוך רגע, צריך ספר אם לא חוברת!" אך דווקא בפשטותו טמון כוחו הגדול, כפי שאסביר בהמשך.

מגילת אסתר - נקודת המפנה וספר הזיכרונות

בואו נפתח יחד את מגילת אסתר ונתבונן. המן הרשע עולה לגדולה, מחליט להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים - השמדה המונית של כל יהודי העולם. המצב קשה מאוד, היהודים לובשים שק ואפר, אבל ויללה ממלאים את הרחובות.

אך בואו נעצור לרגע ונשאל: מהי הנקודה המדויקת שבה מתהפך הכל? מתי וכיצד הגזרה הנוראה של המן מתהפכת ל"ונהפוך הוא"? מתי במקום להיות מושמדים, המן נתלה על העץ, מרדכי היהודי נעשה משנה למלך אחשורוש וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר?

התשובה נמצאת במגילה עצמה. באותו לילה נדדה שנת המלך, והוא ביקש להביא את ספר הזיכרונות, דברי הימים. זהו היה פנקס שבו היו רושמים את שמות אלו שעשו טובה למלך. כאשר המלך אחשורוש פתח את פנקס ההודיה שלו - משם מתחיל המהפך! זוהי הנקודה שבה הוא קרא וראה שמרדכי הציל אותו ממזימת בגתן ותרש, וכך החלו להתגלגל הדברים.

כוח הכרת הטוב - יסוד ההצלה

זה לא במקרה שזוהי הנקודה שבה מתהפך הכל. יש כאן יסוד גדול מאוד: את המן הרשע, את המלך, את היצר הרע וכל חבר מרעין בישין, כיצד אנחנו מביסים? וכל יהודי שיש לו צרות למיניהן - בין צרות בגשמיות, בין צרות ברוחניות, בין צרות מ"המן" בין צרות מ"אחשורוש" - כיצד הוא יכול להפוך את הכל? איך אפשר לעשות "ונהפוך הוא" שהאבל והמספד יהפכו לאורה ושמחה?

התשובה פשוטה וגדולה: פתח את ספר הזיכרונות שלך! התחל לכתוב בפנקס ההודיה שלך את חסדי השם! קרא אותם! ובאותו רגע, בעזרת השם, יתהפכו לך כל הצרות לישועות.

סיפור אישי - הפלאפון האבוד

אשתף אתכם בסיפור אחד מיני רבים, רק כדי להמחיש עד כמה ספר הזיכרונות, פנקס ההודיה, כוחו גדול לחולל פלאים.

היה זה יום אחד, לאחר שיצא פנקס ההודיה. פגשתי יהודי שמאוד אהב את נושא ההודיה. אמרתי לו: "בוא תיקח פנקס, תרשום גם אתה את חסדי השם."

הוא השיב לי: "חסדים? צרות אני יכול לרשום!"

"מה קרה?" שאלתי.

"הפלאפון שלי היה בתוך החליפה, ומישהו פשוט בא ולקח את החליפה. אין חליפה ואין פלאפון. אני מאוד קשה לי עכשיו," אמר בצער.

אמרתי לו: "בוא נעשה דבר אחד. קח פנקס הודיה, וקבל על עצמך שבעזרת השם, כאשר תמצא את הפלאפון שלך, תרשום בפנקס את הנס הזה. ובעזרת השם, בימים הקרובים, בכל פעם שתאמר 'מודים', תכוון להודות להשם על המציאה הגדולה שעתידה לבוא."

בשמחה אותו יהודי לקח פנקס, וכעבור שבוע קיבלתי טלפון ממנו: "הרב, תשמע! הספר הזיכרונות, פנקס ההודיה באמת חולל פלא! בוא תשמע מה קרה!"

ובכן, יהודי אחר עבר ליד חוף הים, ומשום מה החליט להסתכל בתוך פח האשפה. הוא ראה שם חליפה. "מוזר," חשב לעצמו, "מדוע יש חליפה בתוך פח האשפה?" הוא הוציא את החליפה, ומה הוא מוצא בתוכה? פלאפון! הוא מדליק אותו, מחפש מספר, מתקשר ושואל מי הבעלים, וכך עד שהגיע ליהודי שלנו.

"הנה, אני מתקשר אליך," אמר לי אותו יהודי מהפלאפון שנמצא, "תגיד, זה לא הזוי? שאותו גנב לא לקח את הפלאפון? שהוא החליט לזרוק את החליפה לפח האשפה דווקא ליד חוף הים? שעברו כמה ימים והפח לא פונה? שמישהו דווקא יעבור שם ויחליט להרים חליפה מתוך הפח? שהפלאפון עדיין יעבוד?"

ההודיה מגלה את השגחת ה' בחיינו

הנה, הקב"ה מראה לנו שהוא מנהיג את העולם! כמה שמחה והודיה יש ליהודי שרושם חסדי השם, שהרי הוא רואה שהשם איתו כל השנה.

מה זה אדר? מדוע "משנכנס אדר מרבים בשמחה"? אדר הוא ראשי תיבות: "אחד, א-לוקים, דר" - ה' יתברך שוכן עמנו, הוא איתנו, הוא אצלנו. כאשר אדם יודע את זה, כשהוא מרגיש שאלוקים דר איתו, מיד הוא מתמלא שמחה עצומה!

וחודש אדר הוא זמן מסוגל יותר להרגיש שאלוקים דר איתנו, ולכן "משנכנס אדר מרבים בשמחה". וכשיהודי יש לו פנקס הודיה, הוא מגלה שא-לוקים דר לא רק בחודש אדר אלא כל השנה כולה!

הפצת השמחה במשלוח מנות

אחי ורעי, אנחנו מזמינים אתכם להפיץ את הפנקס הזה לעוד ועוד יהודים, שכולם יזכו להרבות בשמחה. הנה, בעזרת השם, עוד מעט מגיעים ימי משלוח מנות, איש לרעהו, שמטרתם לשמח אחד את השני.

שימו לב למבצע מיוחד שאנו עושים - הכניסו בתוך משלוח המנות שלכם את פנקס ההודיה! זה באמת יהיה דבר נחמד ונפלא שישמח את מקבלי המשלוח. יש לנו עכשיו מבצע מיוחד לכבוד משלוחי המנות על כל פנקסי ההודיה. את כל המקומות שבהם משיגים את פנקס ההודיה תוכלו לשמוע בקול תודה, 079-54-20-539 שלוחה 22, ואת פרטי המבצע בשלוחה 23.

סיכום - חיים של הודיה

אחים יקרים, ויהי רצון שנזכה כולנו להרגיש ולחיות איך "א-דר" - אלוקים דר איתנו! לראות את השגחתו הפרטית בכל צעד ושעל, ולהודות על כך. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו להיות עם ה', תמיד בהשגחתו הפרטית, ולהודות לו על כך.

כשיהודי מתרגל להודות ולראות את חסדי ה', הוא חי באור גדול, באורה ושמחה, כל ימי חייו. זוהי אחת הסגולות הגדולות של ימי הפורים - לפתוח את "ספר הזיכרונות" שלנו, להודות לה' על כל החסדים, וכך להפוך את כל הגזירות לישועות ולשמחה.

סיכום קצר

חברים יקרים, ברצוני לשתף אתכם בסיפור הולדתו של פנקס ההודיה, אותו כלי פשוט אך עוצמתי שנוצר לפני כשנה. רעיון זה נולד מהתבוננות עמוקה במגילת אסתר.

כשאנו קוראים את המגילה, אנו רואים נקודת מפנה מדהימה. באיזה רגע בדיוק התהפך הגלגל? מתי הפכה גזירת ההשמדה הנוראה של המן לישועה גדולה? התשובה נמצאת בפסוק מפתח: כאשר המלך אחשורוש לא הצליח לישון ו"וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים". מסתבר שספר הזיכרונות, אותו פנקס שבו נרשמו הטובות שנעשו למלך, היה הגורם למהפך הגדול!

זהו היסוד שעליו בנינו את פנקס ההודיה: כשיהודי מתחיל לרשום את חסדי ה' עמו, כשהוא פותח את "ספר הזיכרונות" הפרטי שלו ומתבונן בטובות שה' עושה לו - באותו רגע מתחיל המהפך בחייו.

אספר לכם סיפור אחד מני רבים: יהודי איבד את הפלאפון שלו יחד עם חליפתו שנגנבה. הצעתי לו לקחת פנקס הודיה ולהתחייב שכשימצא את הפלאפון ירשום את הנס. כעבור שבוע הוא התקשר אליי נרגש: אדם אחר מצא את החליפה בפח אשפה בחוף הים, הוציא את הפלאפון, והשיב לו אותו! איזה שרשרת מקרים מופלאה!

זהו סוד חודש אדר - "אַדִיר" - אלוקים דר איתנו. כשיהודי מרגיש שה' שוכן עמו, הוא מתמלא שמחה. "משנכנס אדר מרבים בשמחה" - כי זה החודש המסוגל להרגיש את נוכחות ה' בחיינו. ופנקס ההודיה עוזר לנו להרגיש זאת לא רק באדר אלא כל השנה כולה.

אני מזמין אתכם להפיץ את הפנקס הזה, לשים אותו במשלוחי המנות לחברים ולמשפחה. זוהי מתנה אמיתית שתביא שמחה לכל יהודי. יהי רצון שנזכה כולנו להרגיש ולחיות איך אדר - אלוקים דר איתנו. אשרינו מה טוב חלקנו!

📞 לשמיעת השיעור: חייגו: 03-6171111

הקישו: כוכבית (*), סולמית (#), ואז 1201183

ותתחילו ליהנות מדברי תורה מתוקים מדבש!

נערך ותומלל על ידי יהודה טאוב. 📞 לפרטים: 052-7139520