פרשת תצווה - חכמי הלב - מאין נבעה חכמתם?

מאת: אהובה קליין .

בפרשה זו מככבים אומני המשכן המכונים: חכמי הלב: ה' מצווה את משה :  "וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ—לְכַהֲנוֹ - לִי" [שמות כ"ח, ג']

ציורי  תנ"ך/ משה מדבר אל לחכמי הלב/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

"וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה";

*כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מי היו חכמי הלב?

ב] מהו המתכון להשגת החכמה?

תשובות

חכמי הלב.

חכמי הלב היו :בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך כפי שהתורה מתארת לנו:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  רְאֵה, קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.  וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.  לַחְשֹׁב, מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף, וּבַנְּחֹשֶׁת.  וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלָאכָה.  וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן -אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ". [שמות  ל"א ,א'- ז']

מעניין להביט באותיות שמות אומנים אלה:

בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר - שהיה תמיד בצל - אל.  כדברי דוד המלך:

"יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ".[תהלים קכ"א, ה']

אָהֳלִיאָב בֶּן - אֲחִיסָמָךְ- מרמז שהוא היה  באהל ה' - מחובר לה' באמונה.

אבן עזרא אומר: בשם :"הגאון" כי הבחירה הייתה על פי רקע שבטי, בצלאל היה משבט יהודה ,אהליאב משבט דן, שבטים אלה מתוארים בפי יעקב ומשה כאריות. ובגלל שהמשכן על ,פי חז"ל: כדמות אריה  לכן הם נבחרו להקים את המשכן.

רבינו בחיי  נותן את הטעם: מדוע בגדי הכהונה היו צריכים  להיעשות על ידי חכמי הלב: כדי שיעשו זאת מתוך מחשבת חכמה ותהיה העשייה לשמם.

ומביא מדרש מעניין: נאמר: "ראה קראתי בשם בצלאל", הראה הקב"ה למשה- ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה ואף בצלאל מאותה שעה התקנתיו, שנאמר: ראה קראתי בשם בצלאל  והמשכן נעשה על ידי שניהם-

בצלאל ואהליאב בן אחיסמך  זה משבט יהודה וזה משבט דן.

אמר ר'חנינא: אין לך  גדול משבט יהודה ואין לך קטן משבט דן

כי רצה ה' למזג את שניהם- שיהיו שניהם שווים בערכם  לפני ה'.

שהרי  [לפי שמות רבה] בצלאל היה משבט החשוב בשבטים- שבט יהודה ואילו אָהֳלִיאָב בֶּן- אֲחִיסָמָךְ- היה משבט ירוד בשבטים –המיזוג של שניהם נעשה- כדי  שלא יתגאה האדם מייחוסו המשפחתי.

לפיכך המשכן נעשה על ידי שניהם זה משבט יהודה וזה משבט דן.

ואף בית המקדש נעשה בשני שבטים: אלו: שלמה - משבט יהודה וחירם - משבט   דן.

ה"כלי יקר" אומר: כי משה פונה אל חכמי הלב-לפי שהם קיבלו את האצילות ממשה ,כפי שנאמר: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם"[במדבר י"א, י"ז] וכך כל בעלי המלאכה אשר היו בצל האל קיבלו את החכמה  על ידי משה, כמו שנאמר: "ואתה תחזה מכל העם"[שמות  י"ח, כ"א] כלומר באמצעות רוח הקודש שהיה למשה -והכוונה שהיה עליו להשפיע על דייני ישראל מרוח הקודש שלו, כך גם מוטל על משה לדבר אל אומני המשכן- חכמי הלב, כדי שיקבלו אצילות ,אור השכל ממנו.

מסיבה זו- נאמר בתום כל מעשה המשכן:"ויכל משה את המלאכה"

[ שם, מ, ל"ג]

הרי מי שכילה את המלאכה היו חכמי הלב, אך היות ומשה האציל עליהם את אור שֹכלו- היה  עניין מלאכת המשכן כאילו משה בעצמו עשה.

אומנם את החכמה המיוחדת- הקב"ה מעניק לחכמי הלב, כפי שנאמר: "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה"[משלי ב, ו]

אבל היות ושפע החכמה יגיע  באמצעות משה אליהם, לכן נאמר למשה : "ואתה תדבר אל כל חכמי לב"- אתה תדבר מתוספת החכמה שבך אליהם  ולכן בסופו של דבר  כל מלאכת המשכן תיקרא על שימך.

ה"כלי יקר" מתבסס בפירושו על דקדוקי הלשון שבפסוק, הרי נאמר לגבי חכמי הלב- אשר מלאתיו רוח חכמה"- בלשון יחיד- והיה צריך להיות כתוב: מלאתים רוח חכמה- בלשון רבים.

מכאן שמשה האציל מחכמתו שקיבל מה' - על חכמי הלב.

על פי הרמב"ן: אצל בצלאל נראה שכישרונו  כבר היה בטרם נולד , היינו - בבחינת:

"בְּטֶרֶם  אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ" [ירמיהו א', ה] מלבד הידיעות הנעלות של סודות היצירה - בצלאל מוכשר גם בידיעות טבעיות שהן פלא בנסיבות בהן חיה אז האומה: "ישראל במצרים פריכים [עבדו עבודת פרך] בעבודה חומר ולבנים, לא למדו מלאכת זהב, כסף וחרושת אבנים טובות , לא ראו אותם כלל, והנה פלא הוא שיימצא בהם אדם גדול בכסף, בזהב, בחרושת, אבן ועץ, וחושב, ורוקם ואורג, כי אף  בלומדים לפני חכמים - לא ימצא בקי בכול האומנויות כולן, בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש. ולא יוכלו  לעשות בהם אומנות דקה ויפה". במילים אחרות - זו אומנות קדושה ומופלאה משהו נסי ממש.

המתכון להשגת החכמה.

ידוע כי  "אין דבר העומד בפני הרצון" לכן   עניין חשוב לבקש חכמה מהבורא ולשאוף להתמלא בחכמה- כי כפי המידה שאדם  משתוקק להשגת החכמה במידה זו הוא נעשה כלי קיבול להתמלא בחכמה ודעת ותבונה . ישעיהו הנביא ניבא :

"לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

פירוש הפסוק: הים נראה שטוח ויישר  ללא גבעות ,או עמקים, אך בים יש מקומות שונים, חלקם רדודים של כמה מטרים ויש מקומות של עומקים   באורך של  קילומטרים. הדבר מלמד אותנו כי  התורה תתפשט  ככל שהזמן מתקדם, כמו המים  לים מכסים.

מכאן  - כפי בית הקיבול שהאדם יכין לעצמו - כך  יזכה להתמלא בחכמה - אותו אדם שמבקש חכמה - היות שהוא נעשה בית קיבול לקבל חכמה-יזכה בכך.

מכאן אנו לומדים: כי האדם אשר מעריך החכמה ומצפה ומשתוקק בכל מאודו – כך רוכש את בית הקיבול - להתמלא בחכמה.

על הנצי"ב מוולוז'ין מסופר: כי בילדותו היה ילד קשה -הבנה והתקשה בלימודיו - כאשר הוריו הבחינו כי מתקשה - חשבו להפנות אותו לעסוק בעבודה פיסית. אך הילד התעקש לבקש עוד הזדמנות  ללמוד ואכן ניסה עוד ועוד עד שזכה לממש את משאלתו - החל להבין את תוכן הלמידה - התקדם והתעלה במעלות התורה והגיע להיות גדול הדור.[ספר "אמרי דניאל" / הצב"י דניאל פלבני]

דוגמא יפה יש לנו משלמה המלך- שביקש חכמה מהקב"ה  וזכה לחכמה כה גדולה - שאיש לפניו ואחריו לא הצליח  להגיע אליה  , כמו שנאמר:

"בְּגִבְע֗וֹן נִרְאָ֧ה יְהוָ֛ה אֶל ־שְׁלֹמֹ֖ה בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים שְׁאַ֖ל מָ֥ה אֶתֶּן ־לָֽךְ׃ ........וְאָֽנֹכִי֙ נַ֣עַר קָטֹ֔ן לֹ֥א אֵדַ֖ע צֵ֥את וָבֹֽא׃ וְעַ֨בְדְּךָ֔ בְּת֥וֹךְ עַמְּךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בָּחָ֑רְתָּ עַם ־רָ֕ב אֲשֶׁ֧ר לֹֽא ־יִמָּנֶ֛ה וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ וְנָֽתַתָּ֨ לְעַבְדְּךָ֜ לֵ֤ב שֹׁמֵ֨עַ֙ לִשְׁפֹּ֣ט אֶֽת ־עַמְּךָ֔ לְהָבִ֖ין בֵּֽין ־ט֣וֹב לְרָ֑ע כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לִשְׁפֹּ֔ט אֶת־עַמְּךָ֥ הַכָּבֵ֖ד הַזֶּֽה׃ וַיִּיטַ֥ב הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנָ֑י כִּ֚י שָׁאַ֣ל שְׁלֹמֹ֔ה אֶת ־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֵלָ֗יו יַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר שָׁאַ֜לְתָּ אֶת ־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה וְלֹֽא ־שָׁאַ֨לְתָּ לְּךָ֜ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים וְלֹֽא ־שָׁאַ֤לְתָּ לְּךָ֙ עֹ֔שֶׁר וְלֹ֥א שָׁאַ֖לְתָּ נֶ֣פֶשׁ אֹֽיְבֶ֑יךָ וְשָׁאַ֧לְתָּ לְּךָ֛ הָבִ֖ין לִשְׁמֹ֥עַ מִשְׁפָּֽט׃ הִנֵּ֥ה עָשִׂ֖יתִי כִּדְבָרֶ֑יךָ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּי לְךָ֗ לֵ֚ב חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן אֲשֶׁ֤ר כָּמ֨וֹךָ֙ לֹֽא־ הָיָ֣ה לְפָנֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֶ֖יךָ לֹֽא ־יָק֥וּם כָּמֽוֹךָ....."

[מלכים - א, פרק ג,]   

לסיכום, לאור האמור לעיל: ניתן להסיק: כי חכמי הלב שעסקו בבגדי הכהונה ובמלאכת המשכן  היו חכמים ונבונים - וזכו זאת כמתנת שמים לשליחותם - אך ודאי גם התפללו על כך והיו מחוברים לתורה הקדושה שהיא מקור החכמה -  להשגת חכמה עילאית. בימים קשים אלה - כאשר אויבינו  מאיימים עלינו  להשמידנו, חלילה, נזכרים אנו בשאלת ירמיהו הנביא: "מִי-הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת-זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי-יְהוָה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ; עַל-מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר"? ואלוקים עונה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה--עַל-עָזְבָם אֶת-תּוֹרָתִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם; וְלֹא-שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא-הָלְכוּ בָהּ".[ירמיהו ט', י"א- י"ג]

יהי רצון ונשוב לתורה הקדושה ונזכה למימוש הנבואה: "....מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְהוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". [ישעיהו י"א, ט']

בע"ה נחזה – במהרה בבניין בית המקדש השלישי . אמן ואמן.