"וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קדש יהיה. ומשחת בו את אהל מועד ואת ארון העדת" וגו' (שמות ל,כב-כו). 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'מנין - לגדולת מרדכי. מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים, לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). על גדולתו של מרדכי נרמז בתורה בשמן המשחה ב"מר דרור", אולי דווקא בזה כיון שמרדכי פעל מאחורי הקלעים להציל את עם ישראל מגזרת המן, ולבסוף גם עלה לגדולה ובזה הביא להצלה לישראל ("וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות כי האיש מרדכי הולך וגדול. ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג ואבדן ויעשו בשנאיהם כרצונם" [אסתר ט,ג-ה]); לכן נרמז ב"מר דרור", כרמז שמרדכי פעל כשהיה "מר" לישראל, שהיתה גזרת המן להשמידם שזה הביא למרירות רבה, אולם מרדכי פעל להצלתם וזה קשור גם בעלייתו לגדולה, שזהו גם 'רם' – גבוה, שמרדכי התעלה מעל כולם ולכן לא העזו להזיק ולעמוד נגד ישראל וכך ישראל השמידו את כל אויבנו; וכך באה גאולה מהצרות, שזהו רמז ב"דרור" –  'אין "דרור" אלא חירות' (ספרא; ויקרא כה,י), חירות מאויבנו. המילה "דרור" מופיעה גם בעניין יובל: "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו" (ויקרא כה,י), שזה כרומז שבפורים עלתה מידת הדין בעקבות שהשתתפו בסעודת אחשוורוש (שזה העלה את הקטרוג על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר [שעליו נגזרה משמים גזרת המן (מגילה יב,א)] שלכן המגילה מתחילה בסעודת אחשוורוש), שהסעודה הייתה חגיגה על כך שישראל לא יגאלו, שלא ישובו לארץ ('(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו", אמר רבא: מאי "כשבת"? לאחר שנתיישבה דעתו. אמר: בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא ... השתא ודאי תו לא מיפרקי; אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' וכו' [מגילה יא,ב]. 'כשנתיישבה דעתו - שמתחלה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו כשיגמרו שבעים שנה לגלות בבל ועכשיו נתיישבה' [רש"י]), שזהו ההיפך מיובל בו האנשים חוזרים לאחוזותיהם בא"י; ולכן מרדכי שהיה קשור להצלה מגזרת המן מתגלה בו (בגילוי רמזו בתורה) כעין גם רמז ליובל, כהיפך מגזרת המן שקשורה לאי גאולה וחזרה לארץ. גם אחשוורוש השתמש בסעודה בכלי המקדש ('אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' [שם], וכן: '"בהראותו את עושר כבוד מלכותו", א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא "יקר תפארת גדולתו", וכתיב התם (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת"' [שם יב,א]), כגילוי שלא יגאלו ויבנו את המקדש. לכן מרדכי שהיה ההיפך מכל זה הוא מתגלה בעניין של שמן המשחה שבו מקדשים את המשכן, כגילוי להקמת המקדש (וזה נרמז ב"מר דרור", שמרמז על המקדש [הראשון] בבניינו: 'דרור. עולה כמנין ת"י, רמז כמנין דרור שנים היו דרורים בארץ משנבנה הבית' (בעה"ט; ויקרא שם). הכמות של המר דרור בשמן המשחה הוא: "מר דרור חמש מאות", שכך כנגד זה הרגו בשושן ביום הראשון (שבו המן תכנן את הגזירה להשמיד): "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש" (אסתר ט,ו). [וסמוך לזה נאמר על הריגת עשרת בני המן, כעין רמז שהם פעלו נגד גילוי שם ה', להיפך מעשרת הדברות שזה גילוי שם ה' בשיאו; שכך רומז למשכן שבו נמצא הארון עם הלוחות של עשרת הדברות, שזה קשור לגילוי מרדכי נגד המן]. שמן המשחה נעשה בשמן בכמות של "הין" (שמות ל,כד), שזהו: 'י"ב לוגין' (רש"י), שזה מרמז על בנ"י – השבטים, כמו שמובא בתרגום יב"ע: 'ומשח זיתא מלי קסטא דסכומיה תריסר לוגין, לוגא לכל שיבטא לתריסר שיבטין'. שזה התגלה במרדכי, שגזרת המן הייתה ע"י ששכנע את אחשוורוש להשמיד את ישראל, כשאמר לו: "ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים" וגו' (אסתר ג,ח), שאמר שישראל מפורדים בתוכם; כנגד זה אסתר אמרה שיתאחדו כולם לעזרתה: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים" וגו' (אסתר ד,טז), לכונסם יחד, כדי לפעול נגד המן. לכן נרמז במרדכי בשמן המשחה שבו יש גילוי כנגד י"ב השבטים, כעין שהשבטים שונים ואחרים זה מזה, אבל כולם מאוחדים יחד, שזה שורש להצלה בפורים. בפורים נעשה השלמה למתן תורה, בכך שקיבלו את התורה ברצון: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). אולי כיון שקיבלו את התורה בכפיה, לכן הרגישו רצון לברוח ממתן תורה ברגע שיוכלו, ולכן כשראו שמשה לא חזר בזמן שאמר חשבו שלא יחזור (שבת פט,א). לכן בפורים (שקיבלו את התורה מרצון בלא כפיה) יש שורש לתיקון שורש העגל, לכן נרמז על מרדכי בשמן המשחה שבו קדשו את המשכן שהוא כתיקון לפגם שנעשה בחטא העגל (ראה ב'תורת המקרא', "תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). אולי נרמז מרדכי במר דרור כרמז לתיקון חטא העגל, ש"מר דרור" מרמז על הערב רב שיצאו ממצרים יחד עם ישראל, שהצטרפו אלינו כשקיבלו "דרור" מעבדות מצרים, והם הביאו עלינו מרירות, שזהו "מר", הם אלו שגרמו לנו לחטוא בעגל (רש"י; שמות לב,ד) [שהחטא מביא מרירות לאדם על שחטא לה'] (אולי גם רומז שהשטן החטיא את ישראל באמירה שמשה מת והראה להם את מיטתו של משה [שבת פט,א], שזהו כאבלות שהאדם כואב ומר לו). או כרמז שכאשר יצאנו ממצרים משה הביא את ארונו של יוסף (שהשביע שיעלוהו כשיעלו ממצרים), והוא העלה אותו מהנילוס ע"י הלוח שהיה כתוב בו 'עלה שור', שאותו זרק מיכה לאש ויצא העגל (תנחומא "כי תשא" סימן יט); שכך רמז ב"מר" אותיות 'רם' (גבוה), שהעלה את ארונו של יוסף (וכן כרמז לעליה ממצרים) כשיצאנו ממצרים לחירות – "דרור", שמזה נעשה העגל. שכך "מר דרור" נמצא בשמן המשחה כתיקון לחטא העגל שפגם במתן תורה, כעין השלמה למעלת מעמד מתן תורה שנפגע, וכך בדומה התגלה במרדכי שנעשה אצלו השלמה למעלת מעמד מתן תורה (שקיבלו מרצון). (אולי לכן נאמר "ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור", שגילוי מרדכי זה כעין "לך" – בשבילך, כדי להשלים את מעשיך, שזהו שיקבלו את התורה מרצון להשלמת מתן תורה של משה).