"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹות נֵר תָּמִיד"

(שמות כז, כ)

על פסוק זה מביא "התורה שלמה" (שמות, תצוה כז, מאמר עט) מדרש, מדוע הקב"ה מצווה את בני ישראל שייקחו שמן זית להדליק לפניו: "בשביל לזכות את ישראל ולכפר על נשמתן שהיא משולה כנר, שנאמר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן".

מדרש זה משווה את הנשמה ממעל לנר הדולק. כפרת הנשמה באה לידי ביטוי בהדלקת נר תמיד במנורת הזהב שבבית המקדש. ננסה להבין את הקשר בין הנשמה לנר, ולכפרת הנשמה במנורה.

ה"מסילת ישרים" (פרק א') מרחיב את הדיבור על חובת האדם בעולם. ואומר שכל הנשמות נמצאות תחת כיסא הכבוד למעלה ונהנות מזיו השכינה, והקדוש ברוך הוא מוריד את הנשמה למטה ומחברה לגוף, ותפקידו של האדם הוא לא להיכשל, כי כל ענייני העולם הזה בין לטוב ובין לרע הם ניסיונות לאדם.

כידוע האדם מורכב מגוף ונשמה. גוף מהתחתונים, ונשמה מהעליונים. וכפי שאומר הכתוב (בראשית ב, ז): "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". הנשמה יורדת מלמעלה לתוך הגוף שבא מלמטה, והכל מופעל כיחידה אחת, וזהו האדם לטוב ולרע. וכשחלק אחד מסתלק, נוצר המוות. כשמסתלק החלק הגופני, הנשמה פורחת למעלה וישנו מוות גופני. וכשאדם הורג את נשמתו, על ידי שמקלקלה במעשים אשר לא יעשו, אזי ישנו מוות רוחני, וזה מה שאמרו חז"ל (מסכת ברכות כב, ב): "רְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים" - כלומר, מתים מבחינה רוחנית. אדם נקרא "חי" אם גם הגוף וגם הנשמה חיים.

כשרוצים למצוא בטבע דבר דומה למורכבות האדם, שמורכב על ידי גוף מהתחתונים ונשמה מעליונים - נוכל למצוא זאת בהדלקת הנר. שמן הזית הוא הנמשל לגוף האדם, והבערת שמן הזית הנעשית על ידי האוויר מלמעלה - נמשל לנשמה. שילובם של השמן מלמטה והאוויר מלמעלה - מביאה לאש, לאור.

אם לא יהיה שמן, לא נוכל ליצור אור. ואם לא יהיה אוויר (בטבע הוא החמצן) השמן לא יידלק. כדי שתהייה אורה זקוקים גם לשמן מלמטה ולאוויר מלמעלה, ואז נוצר האור המשלב את השמן והאוויר. וכך גם היחס בין גוף האדם ונשמת האדם.

לכן חז"ל משווים את האור של הנר לאורה של הנשמה, כי אופן דליקת הנר בטבע הוא הכי קרוב לאופן פעולת חיי הנשמה, והמעשה הדומה לכך בבית המקדש הוא הדלקת המנורה, ולכן הדלקת המנורה מהווה כפרה על נשמתן של ישראל.

כדי שהמנורה תהייה כשרה, היא חייבת להיעשות מקשה אחת (שמות כה, לא): "וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה" - ורק אז היא ראויה להדלקה. כך גם, כדי שהאדם יזכה להאיר לעצמו ולאחרים, הוא חייב להחיות הן את נשמתו והן את גופו ולהופכם ליחידה אחת, ואז תופץ האורה החוצה.

הרב חיים דויטש זצ"ל, מהספר: "מדרש אור חדש"