בס"ד.

מופרכותו של "קורבן התמיד"
============================.
"חסד חפצתי לא זבח".
הקב"ה איננו חלילה אליל שיש להאכילו לחם בדמות קורבנות של מאכולת אש.
אף על פי כן, מוכן היה הקב"ה לבוא לקראת עם ישראל בתחילת דרכו, שקשה היה להוציא ממנו את מידת האלילות הזו של הקרבת קורבן בבחינת - "לחם לה'". 

וכך בחסדו "זרם" אתנו הקב"ה.
יישמע לכם חצוף או חלילה משום כפירה, אך מופרכותו של מה שמכונה "קורבן תמיד" היא מובנית .
אל תטעו : הביטוי "תמיד" איננו נצח.
"תמיד" הוא שגרה נמשכת או חוזרת - עד ש"יתום" מאיליו .עד שידנו תגבר להשלים עם "תומו" - סיומו והעלמו.
כשהקב"ה אומר מפי גבורתו "את קורבני לחמי לאישיי ריח ניחוחי תשמרו להקריב. זה אם כן המוטו, של כל תורת הקורבנות הנצח הוא "ריח הניחוח. 

זה הנ"שמה" .
את קורבן האש שאתם מדמים "כלחם" לי,- זה שגיונכם עדשתמלא הארץ דעה את ה' וזה יתם כלא היה .
שכך גם אמר הקב"ה למשה בסיני : 

לחם אתם מבקשים להאכילנו, האכילו את אישיי את אנשיי הרעבים ומעלה אני עליכם כזבח ויותר מזכ כ"חסד" . 

שחסד חפצתי ולא זבח..

זו "עולת התמיד שנעשתה בהר סיני. שכל העשוי בסיני - לזה נעשה......
הנה כי כן ,כל שהקב"ה מבקש זה ריח ניחוח לעשות נחת רוח בתחתונים .
אתם מבקשים תחילה ,לעשות כן באמצעות הקורבן.

 כי אז רק במזבח שבחוץ, בדרך לחוץ המוחלט .

עשו גם מזבח שבפנים, שיסמן את העתיד : מזבח הקטורת.
לסמן את העדיפות את ריח ניחוח האחר .
לעתיד ריח הניחוח יהא  : 

האהבה ,החום והחסד
שבין אדם לאדם .
"עולת תמיד" - עולה מעלה רק בדמיונכם. 

העולה  האמיתית : זה הרצון שבתוצאה :לעשות לקב"ה "ריח ניחוח". כאמור שלסוף ישתכלל אל מכונו הנכון והאמיתי ריח ניחוח שבאדם , נזר יציר כפיו.
הנה אם כן "תמיד" הוא אותו שיתקיים בו למועד "תם - מיד" כשנשכיל לטפס באותו הסולם של "ומלאה הארץ דעה את ה' " להבין סוף סוף שהעיקר ריח הניחוח האחר שיופק דווקא ממעשנו שבחסד  - זה עם זה.
הנה כי כן ,עולת תמיד אותה העשויה בהר סיני כלומר הנעשית מתורת האמת שניתנה בסיני היא רק ריח ניחוח של חסד אותה שמופקת מאש ורוח אחרת :
"אישה" -  [צירה תחת האות "ש"].

אש של כל איש וכל אישה. 

בהמשך לביטוי הכפול כאמור :"אישיי. = להאכיל את אנשיי כאמור
משה אהרון