פרשת תרומה – מפירוש "שפתי כהן" לתורה

שמות כה,ג: וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת: מדוע התרומה דווקא משלוש מתכות אלה: זהב, כסף, נחושת? ש"כ: "כנגד שלוש תרומות, כי יש שלושה מיני בני אדם. יש בני אדם נדיבי לב שאין צריך הגבאי שישאל מהם אלא הם מביאים מאליהם בלא שאלה (זה"ב – זה הנותן בעצמו), ויש אחרים שאם לא ישאל מהם הגבאי לא יתנו (כסף – שנכספו פניהם, עד שנתנו מהבושה), ויש אחרים שבא להם הגבאי כמה פעמים והם מתביישים ממנו ומצחם נחושה (נחושת)".

כה,ח: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם: מדוע 'מקדש' ולא 'משכן'? ש"כ: "לומר, אם יקדשו עצמן יהיה כל אחד מהם מרכבה לשכינה, וזהו 'ושכנתי בתוכם' ממש, לזה אמר 'ועשו' ולא אמר 'ועשית' כי כל אחד רמוז המשכן בגופו, הארון – רמוז בלב, והכרובים – הם בריאה ... והשולחן – הוא הכבד, והמשכן – הוא גוף האדם, והקרשים – הם הצלעות, ומזבח העולה – הוא האיצטומכא, והפרוכת – הוא הטרפש (סרעפת) ..., והמנורה – הוא השכל".

כה,י-כג: וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים ... וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים: מדוע הציווי על השולחן בא אחרי הארון? ש"כ: "לרמוז להאכיל תלמידי חכמים, שהארון הוא תלמיד חכם, והשולחן הוא האכילה, שאם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. אם אין ארון אין שולחן, שהשולחן אינו אלא להאכיל עליו תלמידי חכמים".

כה,לא: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר: מדוע הקדים שולחן למנורה? ש"כ: "לפי שהשולחן ממנו מזון הגוף, ואי אפשר לאדם לעבוד ה' בלא בריאות הגוף, ואם אין גוף – אין נשמה ... ואחר כך כשיגדל ויבוא לקיום המצוות תבוא הנשמה".

מבחר גימטריאות וראשי תיבות: עשרים וששה = כתר תורה = עשרת הדברים; זהב = זה הוא ברכתך, זן הוא בריותיו, זן העולם ברחמים, זה הוא ברוך; ישראל ויקחו לי = לו"י.

שבת שלום, שבת של נדיבות, קדושה, כיבוד תלמידי חכמים ונשמה זכה, ונזכה לחבק את כל החטופים השבים, אורן. 

-------------------------------------------------------------------------                          

פרשת תרומה, מפי הרב אביגדור נבנצל:

שמות כה,ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי: מדוע התרומה לכלי המשכן היא בנדיבות הלב, לעומת הבאת מחצית השקל ליצירת אדני המשכן היא בחיוב, ולא בנדבה? הרב נבנצל: "היסודות בעבודת ה' – ה' מחייב. האדנים היו היסודות של המשכן ... החומרות והמנהגים של האדם הם בגדר 'נדבה' מהלב ... אדם חייב להתחיל עם היסודות בעבודת ה' (ללמוד, להתפלל, תרי"ג מצוות) ... רק על גבי הקומה של המצוות שחייב בהן – אפשר לבנות קומה נוספת של 'נדבת לב'".