' ... תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא? דאמר קרא: "איננו שומע בקלנו", מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. כמאן? כרבי יהודה. איבעית אימא ר' שמעון היא, דתניא: אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. אמר ר' יונתן: אני ראיתיו וישבתי על קברו. כמאן אזלא הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות, ולמה נכתבה? דרוש וקבל שכר. כמאן? כר' אליעזר, דתניא: רבי אליעזר אומר: כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת. מאי טעמא? אמר קרא (דברים יג, יז) "ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש", וכיון דאי איכא מזוזה לא אפשר, דכתיב (דברים יב, ד) "לא תעשון כן לה' אלקיכם". אמר רבי יונתן: אני ראיתיה וישבתי על תילה. כמאן אזלא הא דתניא: בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. כמאן? כר' אלעזר בר' שמעון, דתנן: ר' אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. מאי טעמא דר' אלעזר ברבי שמעון? כתיב "קיר" וכתיב "קירות", איזהו קיר שהוא כקירות? הוי אומר זה קרן זוית. תניא, אמר רבי אליעזר בר' צדוק: מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. אמר רבי שמעון איש כפר עכו, פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם' (עירובין עא,א). בפשטות מצד האמת האלוקית ראוי היה להיות ככה הדין, ולכן זה נאמר בתורה, אלא שבפועל ה' ריחם ומנע ממציאות כזו שתתקיים, אולם האמת הזו קיימת ולכן נאמרה בתורה כדי שנלמד ונדע את דעת ה' בזה. ויותר מזה, זה לא רק ידע האמת אלא זה משפיע על העולם בלימוד הדבר, שמזה יוצא מוסר וכדו', כמו שבבן סורר ומורה זה מביא מורא לילד שיתנהג כמו שצריך, ומלמד את ההורים כמה צריך להיזהר בחינוך הילד, שהתורה מראה מה יצא באחריתו של מי שמתנהג לא בסדר בקטנותו ('תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא, ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות. אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם' [עירובין עב,א]). ובעיר הנידחת מלמד כמה חמור דין הע"ז עד שאפילו הממון שלהם מושמד, וכן כמה סכנה יש בשמיעה למסיתים, שהם יכולים להשפיע אפילו על עיר שלמה אפילו לעבוד ע"ז, שלכן יש להתרחק מאנשים רעים שיכולים להשפיע לרעה. בית מנוגע בא ללמד חינוך למידות טובות, שצרעת הבית באה על צרות עין (ואף בא לו ביזיון על זה, כך שזה תוספת אזהרה): 'הה"ד (איוב כ, כח): "יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ", יהו גוררין ומוציאין. אימתי? ביום שיגרה הקדוש ברוך הוא אפו באותו האיש. הא כיצד? אדם אומר לחבירו השאילני קב חטים. ואמר לו: אין לי. קב שעורים; אין לי. קב תמרים; אין לי. אשה אומרת לחברתה: השאילני נפה. היא אומרת: אין לי. השאילני כברה; ואומרת: אין לי. מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו, ומתוך שהוא מוציא את כליו הבריות רואות ואומרות: לא היה אומר אין לי כלום? ראו כמה חטים יש כאן, כמה שעורים, כמה תמרים יש כאן. לווט ביתא באילן לווטיא. רבי יצחק ברבי אליעזר מייתי לה מן הדין קרא (ויקרא יד, לז): "שְׁקַעֲרוּרֹת" - שקע ביתא באלין לווטיא. לפיכך משה מזהיר את ישראל "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן"' (ויק"ר יז,ב). וכן בא ללמד שכל מה שנעשה לאדם הכל לטובה ('אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דר' עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד' וכו' [ברכות ס,ב]), כמו שנגרם בצרעת הבית שצריך להרוס את הבית אבל יצא לו מזה טובה: 'וכתיב "נגע צרעת". תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?! תני רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם עמדו והטמינו ממונם בבתים ובשדות. אמר הקדוש ב"ה: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר (דברים ו, יא): "ובתים מלאים כל טוב"! מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו והוא סותרו ומצא בו סימא' (ויק"ר יז,ו). וכן מלמד על מעלת קדושת א"י, שרק בארץ יש דין של צרעת הבית, שאפילו הבית נענש על חטאיו (' ... להראות כי השם סר מעליו, ולכך אמר הכתוב "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שאמר "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה". ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה. ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד - שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק, ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו; והטעם כי אז נתישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם' וכו' [רמב"ן; ויקרא יג,מז]). בנוסף, האדם ניתקן ע"י תו"מ, שיש באדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וע"י רמ"ח מצוות עשה מתקנים את רמ"ח האברים, וע"י שס"ה מצוות ל"ת מתקנים את הגידים. לכן כיון שמצד הדעת האלוקית היה ראוי שכך יהיה הדין במקרים אלו, אז כנגדם יש באדם בחלקיו גם כנגד גילויים אלו אע"פ שלא יקרו במציאות לעולם, כיון שהאדם בחלקיו מכוון כנגד הגילוי האלוקי (שמתגלה בתורה); לכן כיון שיש באדם חלקים כנגדם וצריך לתקנם ע"י חיבור לתו"מ, אז זה נעשה ע"י הלימוד (כיון שבמציאות לא מתקיים מקרה שכזה), דרוש וקבל שכר על כך כמו בעשיית שאר המצוות, השכר – שהוא מתקדש (וגם שכר כשאר המצוות). אולי אפשר שמצד העולם היה צריך להתגלות בו שלושת המקרים האלו כדי לתקן בגילוי כזה (שהעולם נברא ע"פ התורה [ב"ר א,א], כך שהיה אמור מצד טבעו להתגלות בו גילוי שכזה), אלא שבזכות שלושת האבות שפעלו בעולם לתקנו קידשו את העולם שלא יצטרך להגיע למציאות כזו, וכך לא צריך להופיע מציאות כזו בעולם כדי לגלות קדושה בעניין כזה, אלא מספיק הלימוד שמתחבר עם התיקון של מציאות בעולם שנעשה ע"י האבות. שכנגד אברהם שמסר את יצחק בנו האהוב לקרבן בעקידה זה תיקן כנגד עניין בן סורר ומורה, שההורים מוסרים את בנם למיתה כדי שלא יתגלה בסופו רשעות גדולה, שלכן מת עכשיו; שבעקידה כעין נמסר יצחק ע"י אברהם אביו למיתה והתקדש בכך העולם (וזה טבוע בתוכנו המסירות נפש הזו שנעשתה), ולכן לא צריך שיתגלה בפועל מקרה כזה בעולם שצריך להמיתו ע”י שהוריו מוסרים אותו למיתה בשביל הקדושה (אלא הבן נתקן במשך הזמן ולא מתדרדר בוודאות לרשעות גמורה). זהו שלא יתקיים בן סורר ומורה בשל שהקולות של שני ההורים שווה, שזה מראה שהם סריסים, שזה כרומז על אברהם ושרה שהיו עקרים (יבמות סד,א); וכן יש טעם שהורים בשל אהבתם את בנם לא ישלחו אותו למיתה בשביל דבר מועט, אע"פ שבתורה (שזה דבר ה') מובא מקרה כזה, כרומז שאברהם עם כל אהבתו הגדולה ליצחק בנו בכ"ז כן לקחו למיתה כיון שה' אמר לו. יצחק לא יצא מהארץ גם ברעב, ונאמר לו ליישב את הארץ ולהשרות שכינה: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ" - עשה שכונה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" - שכן את השכינה בארץ' (ב"ר סד,ג). שכך קיבעה את השכינה במציאות של הישיבה ונחלת הארץ, ולכן זה משפיע שלעולם לא יתקיים מציאות שבארץ תעשה עיר שלמה עובדת ע"ז ונצטרך להחריבה, אלא תמיד תשאר מציאות כל שהיא של חיבור לשכינה (ולא הכל לגמרי לע"ז) ולכן לא יצטרכו להחריב עיר בארץ. שזהו שלא יקרה עיר הנידחת (לע"ז), וזה בגלל שאפילו מזוזה מצילה את העיר – שיש בעיר חיבור כל שהוא לקדושה. מיעקב יצאו י"ב השבטים, שאע"פ שהם רבים בכ"ז הם מאוחדים (כיון שיצאו ממנו), שזהו כעין כנגד בית מנוגע שהוא על צרות עין מלתת לאחר, שביעקב התגלה חיבור בין כל בנ"י, ולכן כגילוי שנותן לאחר כיון שמאוחדים (וכן ממנו יצאו בני ישראל וכולם גרו אצלו בביתו, ולכן כרומז לבית שבו גרים). וכן יעקב ירד למצרים, והמטמונים שנמצאים בקירות הבית (שלכן מגיעה צרעת כדי שינתץ את הבית וימצאם) זה מהעמים שגרו כאן כשבנ"י הגיעו לארץ לאחר גלות מצרים, כך שזה בסמוך לחזרה מגלות מצרים (שאליה ירד יעקב). אולי לכן לא יכול לקרות נגעי בית בגלל שזה על שני אבנים בקרן זוית ובגודל של אורך שני גריסים וגובה גריס, שזה נראה כמו שהם שנים דומים לגמרי (ששניהם על אבן ובגודל גריס) ואחד ליד השני – מחולקים, שרמז לחילוק בבנ"י אע"פ שקרובים ממש; שזה לא נעשה בעולם שיהיו בבנ"י דומים לגמרי ובכ"ז מחולקים, שזה מכח שורש האחדות בבנ"י שנעשה דרך גילוי יעקב שממנו כל בנ"י (להבדיל מאברהם ויצחק שיצאו מהם גם אחרים – ישמעאל ועשיו; וכן יצא מהם רק אחד מבנ"י כך שאין בהם גילוי של רבים). לכן מצד המציאות בעולם יש כבר חלק של תיקון, ולכן נשאר רק משום דרוש וקבל שכר, שיש עקרון של מצווה כזו בתורה – בגילוי רצון ה', אלא שזה לא יבוא למציאות כי כבר נעשה תיקון בעולם לדבר זה (או שיש מעט שעוד חסר והוא נשלם ע"י הלימוד שמספיק כדי להשלימו).