'א"ר חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנא' (משלי לא, ו) "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" ... רבא רמי: כתיב (תהלים קד, לא) "ישמח", וקרינן "ישמח", זכה משמחו, לא זכה משממהו; והיינו דאמר רבא: חמרא וריחני פקחין ... דריש עובר גלילאה: י"ג ווי"ן נאמרו ביין - (בראשית ט, כ) "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחורנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם" וגו'. "וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן", רב ושמואל - חד אמר: סרסו, וח"א: רבעו. מאן דאמר סרסו, מתוך שקלקלו ברביעי קללו ברביעי; ומאן דאמר רבעו, גמר "וירא וירא", כתיב הכא "וירא חם אבי כנען את ערות אביו", וכתיב התם (בראשית לד, ב) "וירא אותה שכם בן חמור" וגו'. בשלמא למ"ד סרסו משום הכי קללו ברביעי, אלא למ"ד רבעו מאי שנא רביעי נלטייה בהדיא? הא והא הואי. "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", אמר רב חסדא אמר רב עוקבא ואמרי לה מר עוקבא א"ר זכאי: א"ל הקב"ה לנח: נח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין?! כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה, דתניא: ר"מ אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין' וכו' (סנהדרין ע,א). בנח נאמר י"ג פעמים וי כרמז לצער הגדול שהגיע מהיין, אולי גם בא כרמז שכתוצאה מזה חם סרסו או רבעו, שזה פגיעה בעניין ההולדה, ולכן נרמז י"ג וי שהצער הגדול שנעשה מזה שבנו הקטן פגע בו זהו בדבר הקשור למיניות, שלכן נרמז בי"ג כרמז לגיל 13 בו הילד מגיע לבגרות מינית ומאז מחויב במצוות (ראה ב'משנת המדינה', 'גילי הבגרות לאחריות אישית ולאחריות לאומית', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) [אמנם באותו הזמן של נח היו מגיעים לבגרות מינית בגיל צעיר יותר, כמו שמובא בגמ' בעמ' קודם (סט,ב), אולם זה כרמז ע"פ רוב הדורות וגיל המצוות], ובאותו זמן (גיל 13) גם מתבגר בדעתו – שכלו (משנת המדינה, שם), שכך נח פגם בשתיית יין שזה משפיע על דעתו, שהשתכר, וכך התגלגל שנפגע ע"י בנו בגילוי מיניות. שזה קשור בזה, כמו שהתגלה אצל אדם הראשון, שחטא בעץ הדעת שפגם בדעתו ואז הצטרף לו תאוות, שזה מה שפגם בשכלו, וזהו שנאמר לנח שהיה עליו ללמוד מאדם הראשון. אדם הראשון פגם בקשרו לדעת ה', ולכן מזה נעשה שנמשך אחר יצרו וחוטא, ולכן היין מתגלה בתור שנותן שכר לרשעים בעוה"ז כגילוי שלא ראויים לקבל בעוה"ב בחיבור לה', אלא מה שיש להם מעשה טוב (שאמור לקשר לקב"ה) זה מתבזבז כשכר בעוה"ז. וכן בו מנחמים אבלים, שהמוות בא לעולם בעקבות חטא עץ הדעת. ביין יש קישור לדעת ה' כהיפוך מהשימוש כחטא עץ הדעת (שהיה על האדם לעבוד את ה' בשמירה מלאכול, ובזה להביא קדושה וגילוי שם ה', וחטא בזה), שבא לחבר את הדעת לה', כמו שאמר רבא שהיין עשה אותו פיקח. (ולכן יש בזה ניחום אבלים, שיודעים שהנשמה לא אבדה אלא יש לה קיום והמשכיות בעוה"ב). לכן גם נרמז בי"ג כנגד י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, שזה מרמז על התורה שמתחברת לשכלנו, שאנו מפעילים ומגלים את הדעת שבשכלנו בחיבור לתורה, וכך מתקן ומקדש את הדעת לה'; וכן יש י"ג מידות הרחמים שמגלה כפרה על חטאינו, שע"י התורה אנו מתקרבים לה' ומקבלים את רחמיו ונמחל לנו על חטאינו. נראה ש'וי' רומז שבא צער לעולם ע"י החוסר של קרבה לה' שנעשה ע"י התורה (שהתורה משמחת: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" [תהלים יט,ט]), שחסר גילוי שם ה', ולכן זהו חוסר של עשר מגילוי שם ה' (ש'וי' זה 16 ושם הויה זה 26) שמרמז על חוסר בחיבור לה' ע"י התורה, שזה מתגלה בעשרת הדברות (שכולל את כל התורה [יר' שקלים ו,א]) שה' מסר לנו את התורה, והיה אז חיבור גדול לה' (ובטלה המיתה והשעבוד [ע"ז ה,א], מכח התורה שמתקנת ולכן משמחת). גם "וי" רומז לחסרון של גילוי שם ה' שנעשה ע"י עמלק, ששם ה' וכסאו כביכול נחסר - "כס י'ה" (רש"י; שמות יז,טז), שכך יש בגילוי שם ה' חלק של י'ה וחלק של ו'ה, שכך 'וי' רומז לאותיות ההתחלה שלהם, שמהחיסרון בגילוי שם ה' בא צער לעולם. וזה קשור לגילוי תורה, שזה נעשה בהקשר לחורבן ירושלים (שעל זה נאמר "מלחמה לה'" – תנחומא "כי תצא" סימן יא), שירושלים היא המקום ממנו יוצאת התורה: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם (ישעיהו ב,ג); וכן עמלק בא בעקבות ביטול תורה: 'אחרים אומרים: אין "רפידים" אלא שרפו ידיהם מן התורה, ולפיכך עמלק בא עליהם' (תנחומא "בשלח" סימן כה). זהו כתוצאה מריחוק מגילוי שם ה' שלכן עמלק יצאו להילחם בישראל כדי לפגוע בגילוי שם ה' בעולם, להראות שאין מה לפחד מלהילחם בישראל (רש"י; דברים כה,יח) על אף שכולם ראו את יד ה' שנעשתה במצרים, בא עמלק לבטל את גילוי שם ה' בעולם שנעשה בכך. וזה משום ריחוקו של עמלק מדעת ה', שהוא היפך מהתורה, שהוא היה רשע והוא בן של אליפז שהיה צדיק (ונביא, והנבואה מתגלה בדעת המקבל אותה, שמבין בדעתו מה ה' אומר לו): '"את אליפז". נביא היה, בתחלה היה רשע ולבסוף היה צדיק וזכה לרוח הקדש' (בראשית רבתי; בראשית לו, ד). ולכן כשהרשיע נעשה רשע ביותר, ובא לבטל את גילוי שם ה' בעולם. מקור גילוי שם ה' בעולם זה ע"י התורה, ולכן ביטול גילוי שם ה' מתגלה בהיפך מהתורה, לכן עמלק שבאו לבטל מהעולם את גילוי שם ה' זה נעשה ע"י ביטול תורה. לכן גם חורבן ירושלים (שעמלק נחשב קשור אליו) נעשה ע"י פגיעה בלימוד תורה לשמה, שזהו פגיעה בגילוי של התורה כדעת ה' (שלמדו כחכמה ולא כגילוי חכמת ה'): ' ... אמר רב יהודה אמר רב: שאין מברכין בתורה תחלה' (נדרים פא,א) ' ... שלא היו עוסקים בה לשמה, ומתוך כך היו מזלזלין בברכתה, והיינו לא הלכו בה, כלומר בכונתה ולשמה' (הר"ן). שבריחוק מלימוד התורה בצורה הראויה נעשה ריחוק מדעת ה' הישרה, ולכן זה מתגלה בכח עמלק, וכך באו ופגעו בירושלים מקום התורה ומקום גילוי מלכות ה' בעולם (שנעשה ע"י התורה), שרואים ע"י הבנה בדעת את מלכות ה' בירושלים, שעמלק פוגם בזה כמלחמתו בגילוי כסא מלכות ה' בעולם (ולכן ה' נשבע בכסאו מלחמה בעמלק). לכן גם ע"י עמלק נעשה שיעזו שאר האומות לבא להילחם בישראל: 'רבנן אמרי: "קרך", היקרך לפני אחרים. אמר רבי חוניא: משל למה הדבר דומה? לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים. אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: "אז נבהלו אלופי אדום" וגו' (שם טו טו). כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם' (תנחומא "כי תצא" סימן ט). שבאה פגיעה לישראל בשל ריחוק מהתורה (שלכן עמלק בא), כמו שבא וי לעולם על ריחוק מדעת ה'. ביין כשהוא במידה הנכונה הוא עוזר לדעת, מחזק את החיבור לדעת ה' כמו שרבא אמר שהיין פקחו, ומובא גם: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים. יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה,א), שע"י היין מתחבר לדעת ה', כמו שנעשה אצל הזקנים, וזה ע"י ששותה במידה הנכונה שלכן לא יצא ממנו סוד; אולי גם נרמז שבכך מתחבר לדעת ה' ולכן מגלה שם ה' בעולם שזהו שיצא סוד, מה שמתחבא ונסתר בעולם, שזהו שם ה' שנסתר בעולם, שע"י חיזוק הדעת בדעת ה' מגלה את שם ה' בכל העולם (שמבין בדעתו את גילוי שם ה' שיש בו), כמו שנעשה ע"י התורה שמגלה שם ה' בכל דבר בעולם  (' ... "אור זרוע לצדיק" וגו' (ישעיה מב, כא): "ה' חפץ למען צדקו". זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העוה"ב, ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה לישראל' וכו' [במדבר רבה יז,ה]). גם נרמז שהיין מביא לחכמה ראויה, אבל ריבוי יין מביא לשכרות ואיבוד הדעת, כרמז שאין לאדם להתעסק בדברי חכמה שהם יותר מהראוי לרמתו; וכך גם אצל אדם הראשון חטא בעץ הדעת שהוסיף לו דעת, אולם זו דעת רעה, של מוסכמות, שאינם אמת ישרה אלא מושפעת גם מתאוות וכדו'. היין קשור לדעת והוא כמו הדעת, שאם משתמשים בו בצורה הראויה זה מביא לחיוב רב, ואם לרעה בלי שיקול דעת ישרה זה מביא לרעה גדולה.