בכל יום בסיומה של תפילת שמונה עשרה אנו אומרים: "ונפשי כעפר לכל תהיה". ההבנה הפשוטה של אמירה זו היא שהיא מדברת על ענווה ושפלות, להיות כעפר שהכל מצויים מעליו ודורכים על גבו, זו דרגה גבוהה מאד של ענווה.

אולם ניתן להבין גם עמוק מכך. העפר הוא בעל יכולת קבלה גדולה - כל אדם הדורך על העפר משאיר בו את חותם כף רגלו, את חותם סוליית נעלו. והעפר מקבל. האמירה "ונפשי כעפר לכל תהיה" משמעה יכולת קבלה והקשבה.

יש כאן תפילה שכל אדם שיעבור בקרבתי - שאהיה מסוגל לקבל את דבריו, להפנים ולהתבטל בפני המסר שהוא מנסה להעביר אליי, שאהיה קשוב אליו ושיטביע בי את חותמו.

הרב אריה הנדלר, מהאתר: ישיבת הסדר שעלבים - https://shaalvim.co.il/