"ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך" וגו' (בראשית כו,א-ג). '"אל תרד מצרימה" - שהיה דעתו לרדת למצרים כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו: אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך' (רש"י). מקורו של רש"י בב"ר: '"גור בארץ הזאת". א"ר הושעיה: את עולה תמימה, מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת, אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת' (ב"ר סד,ג). יצחק במעמד קרבן עולה בשל העקידה, לכן אין לו לצאת מא"י שהיא מקום השכינה, שבכך הוא יחשב כקרבן שנפסל. לכן מובן שאצלו מתגלה חיבור מיוחד לארץ, שלכן אצלו נאמר לו (כאן) ליישב את הארץ ולשכן את השכינה בכך, כיון שביישוב א"י יש גילוי השראת השכינה, לכן נאמר לו כאן: '"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכון בארץ". עשה שכונה בארץ ישראל, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. ד"א: "שכון בארץ" שכן את השכינה בארץ' (שם). (ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ב'מעשי אבות -א', 'השכונה והשכינה'). אולי אפילו יותר מזה, גילוי קשרו של יצחק לעקידה קשור לא"י, שבזכות מהותו שקשורה לארץ היה ראוי להתעלות כקרבן עולה, שנאמר בתנחומא [בובר] שנולד בארץ ושהוא קרבן עולה: '"וילך יצחק אל אבימלך" וגו׳ (בראשית כ״ו:א׳). בקש לירד למצרים מיד נגלה עליו הקב״ה, א״ל: "אל תרד מצרימה” (שם ב), אברהם ירד, ויצחק לא ירד, ולמה לא אמר לאברהם אלא ליצחק אל תרד מצרימה? אמר ר׳ הושעיא: א״ל הקב״ה: יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה תרד?! בתמיה. לפיכך "אל תרד מצרימה”'. הרי שיש גם קשר להיותו נולד בארץ, והרי לכאורה גם יעקב נולד בארץ ובכ"ז ירד לחו"ל? בפשטות יעקב ירד מפני פקנ"פ ולכן היה מותר לו, שלא כיצחק שרצה לרדת מפני הרעב; וגם לכן מוסיף שהוא עולה טהורה. אולם אולי הטעמים נאמרו כדבר אחד, שיצחק נולד מכח א"י, כמו שנאמר לאברהם ב"לך לך" שיעלה לארץ כדי שיוולד לו, ממילא ביצחק במהותו יש גילוי של קדושת א"י, ולכן מזה שנולד בא"י שזה מכח מעלת קדושת השכינה שבא"י, לכן המשיך והתעלה והתגלה בו שנעשה כקרבן הקשור לשכינה (וזה לא היה ביעקב). (ובזה רמז של קשר בין קרבנות עולה לא"י, שאנו נלחמים ונהרגים על קידוש שם ה' כעין קרבן עולה טהור, שא"י נקנית בייסורים: 'תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין. אלו הן: תורה, וארץ ישראל והעולם הבא … ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח, ה) "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך", וכתיב בתריה "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה"' וכו' [ברכות ה,א]. אולי זה נלמד מהסמיכות של ביאה לא"י לכך שה' מייסרנו כמו שמייסר איש את בנו, כדי לרמז כעין שה' ייסר את אברהם בהעמדתו בניסיון העקידה [שזהו שה' מייסר], וזה היה כעין שאדם מייסר את בנו, שאברהם כעין ייסר את יצחק בעקידתו; כרמז שבייסורים על א"י נעשה כעין העקידה, שקשורה גם למעלת א"י, שנהרגים כקרבן לשם ה' כדי לזכות לקבל את הארץ). יצחק רצה לרדת למצרים מפני הרעב וה' אמר לו שלא ירד, זהו כגילוי בהלכה: 'אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין. במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח. ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות, שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום' (רמב"ם; הל' מלכים ומלחמות ה,ט). הרי שגם כשמותר לרדת מפני הרעב זה לא ראוי כ"ך, עד כדי כך שיש שיענשו על כך בחומרה. שכך מתגלה אצל יצחק שה' אמר לו שאצלו זה לא ראוי שירד כיון שבכך יפסל. כך שנראה שהגילוי אצל יצחק זה כעין הגילוי שאצל אלימלך ובניו (שהם כן ירדו ולכן נענשו); לכן הם דומים, שלאלימלך היו שני בנים, וכך גם אצל יצחק היו לו שני בנים. אצל נשי מחלון וכליון התגלה שרות אשתו של מחלון התגיירה, ואילו ערפה אשתו של כליון חזרה לעמה שהיו עובדי ע”ז; שכך כעין מתגלה בבני יצחק, שעשו לקח נשים עובדות ע"ז ("ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה" [בראשית כו,לה]. '"ליצחק ולרבקה" – שהיו עובדות עבודה זרה (ב"ר)' [רש"י]), ואילו יעקב לקח את נשיו מלבן וצרפם לדרך ה', שבזה כעין גיירם כמו רות. אצל רות בחזרתם לארץ התחברה לבועז ומהם יצא שורש לבית דוד, כך גם אצל יצחק בהיותו מחובר לארץ מתגלה כח של שכינה שמתקנת את העולם. לכן נראה שנרמז לו כאן: 'ד"א: למה לא נאמר האלה אלא "האל"? לומר: מקצתן אני נותן לך, ואימתי אני נותן את השאר? לעתיד לבא' (ב"ר סד,ג). שנרמז לו כאן על זמן הגאולה שאז יושלם ונקבל את ארץ עשרת העממין, כיון שכאן זהו שורש של הגאולה לעתיד, שזה מכח א"י שקשור ליישוב הארץ, ובפרט שקשה לעלות לארץ וליישבה, שלכן נאמר לו כאן לישב את הארץ, ושהארץ קשה (לכבשה): '"כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל". "האל" – קשות, כמד"א (יחזקאל יז, יג): "ואת אילי הארץ לקח"' (שם). לרמז שע"י עליה לארץ ויישובה עם כל הקושי בדבר (וכמו שקשה לו להיות עכשיו ברעב בארץ) מביאים את גילוי השכינה בעולם, ולכן זה מביא לגאולה; כמו שמביא הכוזרי שהגאולה תלויה בחזרתנו לארץ באהבתנו וכיסופנו לה, ועם מעשים ליישוב הארץ: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד", כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". - רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז). אולי לכן דווקא יצחק הוא שמביא זכות למען בנ"י בגאולה: 'א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: מ"ד (ישעיה סג, טז) "כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך"? לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבש"ע, ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי" עכשיו בני ולא בניך? ועוד כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה, דל עשרין דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשין, דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה, דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך, ואת"ל כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך' וכו' (שבת פט,ב). שיצחק קשור לגילוי א"י ולכן קשור לגילוי של הגאולה, וזה קשור גם לעקידה שלכן מזכיר זאת בעניין זה (מעבר לפשט שהעקידה היא זכות לכפרה) כיון שקשור בשורשו לא"י שבה השראת השכינה ותיקון העולם שאנו עושים, ולכן זה מתגלה בגאולה שבאה בתיקון העולם (ובזה קשור גם לטענה הראשונה שאמר שאמרנו במתן תורה "נעשה ונשמע" וה' קרא לנו "בני בכורי ישראל", שבמהותנו אנו קשורים לגילוי שכינה ותיקון העולם [כמתגלה במתן תורה], ולכן אנו בנים לה').

היום יום שני כ"ד מרחשוון הוא יום הזיכרון למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שהיה קודש קודשים, והיה מחובר לגמרי למעלת א"י והשכינה, שפעל להסדיר את הדת בצבא (שזהו כגילוי השכינה, שנעשה בזה בפועל גילוי רצון ה' בעולם) וכן השפיע רבות במדינה וביחס התורני אליה, והיה תמיד נמצא עם הלוחמים הראשונים במלחמות תוך סיכון חיים, ואף לחם ציבורית על שלמות הארץ (כשרצו למוסרה לגוים); ואף היה בולט בגילוי העמדה התורנית של ימנו כימי הגאולה ע"פ חזון הנביאים. יהי רצון שיהיה מליץ יושר עלינו, ובפרט בתקופה הקשה שאנו נמצאים בה כיום.