"וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו" (בראשית כז,יד). '”וילך ויקח ויבא לאמו" – אנוס וכפוף ובוכה' (ב"ר סה,טו). 'אנוס וכפוף ובוכה. בעל כרחו אלא שלא רצה לעבור על דעת אמו' (רש"י). 'אנוס וכפוף ובוכה. אפשר דרש "וילך ויקח ויבא" ג"פ וי על ג' דברים אלו' (חידושי הרד"ל). 'אנוס כו'. דייק מדכתיב "לאמו" משמע שאם לא מפני מורא לא היה עושה' (מתנות כהונה). '"וילך ויקח ויבא לאמו אנוס כו'. דייק מדלא כתיב וירץ כמ"ש "ואל הבקר רץ אברהם". ויעקב היה ג"כ זריז במצות. אלא ע"כ שהיה אנוס' (עץ יוסף). חז"ל הדגישו שבפס' נאמר כעין שלושה 'וי...' להראות כמה שיעקב לא רצה לעשות; ומה שהובא שלוש פעמים זה כרמז לחזקה, לבטא שהדבר הזה היה לו קשה בצורה שלמה לגמרי. כמו כן באו להגיש בכל מעשה שעשה שהיה קשה לו, שלא רק היה קשה לו בתחילה ואח"כ התרגל ונרגע קצת, אלא בכל רגע ובכל מעשה זה היה קשה לו. אולי זה בא כרמז למה שאמר לרבקה: "ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק. אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה" (פס' יא-יב), שבא לומר שזה לא היה רק ניסיון לתירוץ כדי להתחמק אלא באמת יעקב פחד מהדבר הזה, ובכ"ז עשה כיון שרבקה ציוותה עליו. וממה חשש? דרשו חז"ל: '"אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע" - כמת וכתועה, וכעובד עבודת כוכבים' (ב"ר שם). שהכוונה שיצחק יחשוב אותו לרשע (שנקרא מת בחייו), ושיחשבהו לתועה שחומד בעיקר את טובת העוה"ז, ומואס בעוה"ב (או כופר בו) שזהו כעובד ע"ז (ע"פ פירוש עץ יוסף). לכן בהליכתו חשש מזה, וזהו כעין רמז 'אנוס' כמו חוטא באונס שאינו רשע, 'כפוף' כעין אדם שרע לו בעוה"ז (שלא חומדו להנאה), 'ובוכה' כעין שרוצה מאוד להשיג משהו עד כדי בכי שחושש שימנע ממנו שזהו רמז לרצונו בעוה"ב. ועם כל החשש מזה בכ"ז הכריח עצמו לעשות את ציווי רבקה אמו. אולי גם יעקב חשש מפני כמה דברים שיכולים להסגיר אותו, שהם: א. שהוא איש חלק שלא כעשו, שזהו "הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק, אולי ימשני אבי". ב. שישמע את קולו שהוא קול יעקב (כמו שיצחק אומר "ויאמר הקל קול יעקב" [פס' כב]. אמנם הרמב"ן [בפס' יב] פירוש כאחת האפשרויות שאולי היו ליעקב ועשו אותו קול ולכן לא הובא שיעקב אומר זאת לרבקה כסיבה למה לא יצליח. אולם בגמ' משמע ששינה את קולו כדי שלא יכירו: 'ואמר רבי אלעזר: כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע"ז, כתיב הכא (בראשית כז, יב) "והייתי בעיניו כמתעתע", וכתיב התם (ירמיהו י, טו) "הבל המה מעשה תעתועים"' [סנהדרין צב,א]. 'המחליף בדבורו - משנה בדבורו שלא יהא ניכר' [רש"י]. שזהו כמו האפשרות השניה שברמב"ן: 'או שהיה משנה קולו לדבר כלשון אחיו, כי יש בבני אדם יודעים לעשות כן' [אמנם אפשר לפי האפשרות הראשונה שכך גם בגמ' הכוונה שמשנה במילים שמדבר, או שזה רק כרמז על גבי זה ולא שאצל יעקב שינה בדיבורו]) שזהו "והייתי בעיניו כמתעתע" שהיה צריך לשנות בדיבורו (כמו שלמד מכאן ר"א בגמ' על המשנה בדיבורו). ג. שגם אם ישים על עצמו עורות עזים כדי שלא ירגיש אביו, הרי לעזים יש ריח רע מאוד: 'אין ריח רע יותר משטף העזים' (רש”י; פס' כז); שאולי זה נרמז ב"והבאתי עלי קללה ולא ברכה”, שידע יצחק שזהו אינו עשו על אף מה שינסה לשנות ולכן יקללו, שיצחק ידע ע”פ הריח הרע ולכן יביא עליו קללה. זהו 'אנוס' שבא מחופש בעורות עזים כדי שלא יזההו במישוש, אבל עדיין אנוס בריח שמגיע אתו בלי רצונו. 'כפוף' זהו שמשנה בגופו, שפחד שימששהו ולכן צריך להגיש לידי יצחק את המקום שבו העורות, שזה "על ידיו ועל חלקת צואריו" (פס' טז), שכך מתכופף אל יצחק שימששהו; ובפרט מתכופף שיגע בצווארו ששם יש את העורות. 'בוכה', שהבוכה משמיע קול, שזהו כרמז לכך שצריך לשנות בקולו. אולי גם זה רמז שיעקב לא רצה לשנות מרצון יצחק שאמר לעשו: “עתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה [ציד]. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות” (פס' ג-ד). שציווה עליו לצאת לשדה, ולצוד ולהכין מטעמים, ולהביא לו. שעכשיו יעקב בא לגנוב זאת ממנו, ולכן “וילך” במקום שעשו ילך לשדה, “ויקח” זה הבאת הגדיים שזה כנגד לצוד ולהכין (שזה כאחד – הכנת האוכל), “ויבא לאמו” כנגד ההבאה של האוכל ע"י עשו ליצחק. זהו 'אנוס' שהולך בלא רצון, 'וכפוף' שהיה כפוף כל הזמן ולא רק כשהתכופף לקחת את העזים, 'ובוכה' שמגיש לאמו ועכשיו כבר תכין ולא יוכל לחזור בו בכלל, וכן זהו כנגד החלק שעשו נותן ליצחק, שזה השיא, החלק המרכזי, ולכן כנגד זה בוכה ממש. אולי אפשר גם שליעקב כאב שבמעשיו עכשיו פוגע בשלושה: א. פוגע בעצמו, פוגע ביצחק ופוגע בעשו. פוגע בעצמו שהוא היה איש תם: "ויעקב איש תם ישב אהלים” (בראשית כה,כז). '"תם" – אינו בקי בכל אלה אלא כלבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם' (רש"י); שעכשיו פוגם בתמימותו בכך שמרמה את אביו. ב. פוגע באביו שרוצה לתת את הברכות לעשו והוא מונע זאת, וכן פוגע בכבוד אביו בכך שמרמהו. ג. פוגע בעשו שלא מקבל את מה שנאמר לו, ועוד אחרי שמתאמץ ועושה מעשים כדי לקבל את הברכות. בנוסף, יצחק רצה לברך את עשו כדי להחזירו בתשובה: '"בנו הגדול" - … וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למדת הטוב ויטיב דרכיו כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע והיה משתדל עמו להטיב, ואפשר שהיה מועיל, ותמצא שאמרו ז״ל (ב״ר פ״פ) כי נענש יעקב שמנע דינה מעשו שאפשר שהיתה מחזירתו למוטב, הרי שאפשר לו לחזור למוטב' (אור החיים; בראשית כז,א [אולי זה נרמז בפרקי דר"א [לב] שיצחק מדגיש את מעלת היום לעשו: 'הגיע ליל יום הפסח, וקרא יצחק לעשו בנו הגדול ואמר לו: בני זה הלילה, כל העולם כלו אומרים בו הלל, ואוצרות טללים נפתחים בזו הלילה, עשה לי מטעמים, עד שאני בעודי אברכך', כעין שמדגיש לו את מעלת היום ומה נעשה, כדי למשכו לזה. וכן בדומה ביב"ע על הפס': 'וקרא ית עשו בריה רבא בארביסר בניסן ואמר ליה ברי הא ליליא דין עילאי משבחין למרי עלמא ואוצרי טלין מתפתחין ביה, ואמר ליה האנא' שזה כעין הפדר"א רק שכאן לא נאמר יחד עם האמירה שיכין לו כדי שיברכהו, שכך נשמע יותר שקרא לו בהדגשה שזהו יום קדוש ועל זה ענה עשו "הנני", שבא ומתקשר למה שיאמר לו יצחק, כך שזה כעין שאומר שהוא עכשיו מכריז על עצמו שהנני בקשר להתקרבות לקדושה. אולי לכן דווקא כאן נרמז על יצחק שהיה יושב בישיבה [יומא כח,ב] כעין לרמז שבא מתוך עניין של גילוי תורה, שכך בא לגלות תורה בעשו – להחזירו בתשובה]); אולי לכן בקרי התווסף האות ה' ב"ציד", שדרשו שזה מרמז על הלכות שחיטה ('וצודה לי צידה. ציד קרינן וצידה כתיב. מיכן רמז להלכות שחיטה חמשה: שהיה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקור. כנגד ה׳ של צידה' [לקח טוב {והובא בהרבה פרשנים}]), שזה מרמז שהדגיש לו על קיום המצוות (וכן אמר לו שיצוד ולא שיביא מהגזל [רש"י {אולי לכן נרמז באות ה' כרמז לחמשה אנשים, שהנגזל מביא את הגזלן לבי”ד ששם דנים שלושה דיינים, שזהו חמשה אנשים}]). אולי לכן נאמר עם האות ה' שאז יוצא "צידה", שיצחק אמר שהוא הולך למות, ולכן רוצה לקחת עמו "צידה" לעוה"ב, שזהו שבנו ישוב בתשובה ולא יהיה רשע וכך יביא לו זכויות לעוה"ב. אולי גם כרמז שיש בעשו נקודה חיובית שאותה רצה יצחק לחזק כדי שישוב בתשובה, שזה התגלה בעובדיה הנביא (שהיה גר אדומי – מצאצאי עשו) שהחביא מאה נביאים מאיזבל כדי שלא תהרגם, והחביא חמישים איש במערה, לכן נרמז כנגד החמישים בגימטריה קטנה (שזה חמש) האות ה'; שכשיבואו להרגם – לצוד אותם (“ציד") הוא יחביאם ויכלכל אותם בלחם ומים, שזהו שיתן להם "צידה" (וזה כשהחביא מאה נביאים – 'צי' [=100], ונתן לכל אחד ארבע כיכרות – 'ד', שזהו בקרי כנגד מה שנעשה. וכתיב מתחדד יותר שנתן להם כצידה בהיותם מתחבאים חמישים במערה – 'ה'). את זה (להחזירו בתשובה) חשב יצחק לעשות ע"י שעשו יקיים את מצוות כיבוד הורים בהביאו את הציד (ראה בהרחבה ב'מעשי אבות – א', 'האם טעה יצחק ביחסו לעשו?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ועכשיו שיעקב רימהו, נמנעה חזרתו בתשובה של עשו. לכן כשיעקב הולך להביא את העזים בצוויו אמו כדי לרמות את יצחק זה כואב מצד הפגיעה בשלושתם, לכן נרמז שאמר "וי" שלוש פעמים, כנגד הפגיעה בשלושה אנשים. לכן נרמז ב"וילך ויקח ויבא לאמו": "וילך" כרומז שהוא הולך לרמות, שזהו פגיעה במהותו כתם וישר שאינו מרמה (שזהו מדתו של יעקב: "תתן אמת ליעקב" [מיכה ז,כ]) – שזהו פגיעה בעצמו. “ויקח" כרמז בלקיחה שלוקח את הברכות מעשו, וכן לוקח ממנו את האפשרות שדרכה היה יכול לשוב בתשובה – שזהו פגיעה בעשו. “ויבא" כרומז שהולך להביא לאביו ולרמותו – שזהו פגיעה ביצחק. וחז”ל ביטאו זאת ב-'אנוס וכפוף ובוכה' כרמז לשלושתם: 'אנוס' – שזהו אינה דרכו של יעקב שהוא איש תם אלא אנסוהו לזה. 'וכפוף' – כרמז כנגד עשו שהוא אינו במעלה עליונה של קדושה, אלא כעין כפוף לכיון הארץ, שכל מה שיש בעיניו זהו רק הגשמיות, וזהו שעכשיו במעשה גניבת הברכות יגרום שעשו ישאר כך (וגם יעשה בכך 'כפוף' תחת יעקב, שיעקב יתברך שיהיה גביר לעשו, ועשו יעבדהו; וזהו כפוף כרמז לנאמר בברכה שיתכופפו כלפיו – שישתחוו לו: "וישתחוו לך בני אמך“. וכן כפוף כרמז שעשו יפגע בכך שגנבו לו את הברכות). ו'בוכה' – כרמז כנגד יצחק שיכאב לו כשיוודע לו שרימו אותו, וזה נעשה ע"י שהיה עיוור שבכך יכלו לרמותו, ולכן זה נרמז בבכי שאז מהכאב יוצאות דמעות מהעיניים; ובפרט שבכך לא הצליח להשיב את עשו בתשובה ולכן כבוכה עליו בכאב רב על שנשאר רשע.