"ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר … ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ותלד לו את פינחס" וגו' (שמות ו,כג-כה). 'אמר רבי אלעזר: לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן. אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס. ופנחס לאו מיתרו אתי? והא כתיב (שמות ו, כה) "ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה", מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לע"ז? לא, דאתי מיוסף שפטפט ביצרו. והלא שבטים מבזים אותו ואומרים: ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז יהרוג נשיא שבט מישראל?! אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמה דאמיה מיתרו, אי אבוה דאמיה מיתרו אמה דאמיה מיוסף. דיקא נמי דכתיב "מבנות פוטיאל" תרתי שמע מינה' (ב"ב קט,ב-קי,א). תוס' מקשה אם גם צאצא משה היה מיתרו וגם צאצאו של אהרן היה מיתרו, אז למה פנחס יצא לחיוב ויהונתן לשלילה? 'אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמה דאמיה מיתרו. וא"ת א"כ היאך פנחס בן טובים טפי מיהונתן? שהרי אימיה דאמיה דפנחס מיתרו אתיא כי היכי דאמיה דאבוה דיהונתן מיתרו אתיא? וי"ל: משום שיהונתן היה מצד האב שהיה אביו בן בת יתרו ופנחס מצד האם' (תוס' ד"ה 'אלא'. וזה מתאים להקשר בגמ' שדנים על ירושה, ואומרים 'משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה', הרי שיש הבדל בכח גילוי במשפחה מהאב ומהאם). הרשב"ם מסביר שההבדל הוא מצד הריחוק: 'אלא אי אבוה דאמיה כו' - אלא לעולם לאו מבת יתרו ממש נולד פנחס, שהרי גם מיוסף היה כדדרשינן לקמן פוטיאל שני פיטפוטין משמע, מיוסף שפיטפט ביצרו ומיתרו שפיטם עגלים. והלכך אי אפשר שתהא אמו בת יתרו ממש דמה ענין בת יתרו אצל שבט יוסף? אלא ה"ק: "ואלעזר לקח לו אשה מבנות פוטיאל" כלומר שאשתו נולדה מיתרו ומיוסף. ומהשתא מצינן למימר שדור רביעי או דור חמישי היה פנחס לבת יתרו, ולא היה קרוב ליתרו כיהונתן בן גרשם, ולהכי אהני מה שדבק אהרן בטובים. ואותו זקינו של פנחס מצד האם שדבק ביתרו ואעפ"כ יצא ממנו פנחס, ליכא לאקשויי מיניה למאי דבעינן למילף ממשה שיצא ממנו יהונתן, שהרי פנחס היה רחוק מיתרו יותר מיהונתן'. המהרש"א הסביר מצד כמות היחוס לחיוב: ' … ולולי דבריהם נ״ל לפרש דה״פ: אי אבוה דאימיה מיוסף אימא דאימיה מיתרו כו׳, ומש״ה אף שהיה מצד האם מיתרו שפיטם עגלים מ״מ היה מצד אם מיוסף שהיה בעל מעשה שפטפט ביצרו, וכן בהיפך, וא״כ ה״ל יחוסו מצד אם שקול; ולהכי אהני ליה לפנחס צד אב שדבק אהרן בטובים בבעלי מעשים. משא״כ ביהונתן כי מצד אביו היה שקול מיתרו שפיטם כו׳, וממשה שהיה בעל מעשים; אבל מצד אמו לא מצינו יחוסו שהיה מבעלי מעשים מכל צד, שיהנה ליה כדמהני ליה לפנחס שהיה מצד אביו מבעלי מעשים. וה״ק ר״א: לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה היה ודאי בעל מעשים שאין כמוהו, אעפ״כ כשנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן; ואהרן כיון שנשא בת עמינדב אהני ליה לפנחס שיצא ממנו, אע״פ דאתי נמי מיתרו. והשתא ליכא לאקשויי ה״נ בלאו אבוה דאימיה מיוסף, אף שהיה פנחס מצד האם מיתרו בלחוד אהני ליה מצד האב שדבק אהרן בטובים, דא״כ תקשי דה״נ ביהונתן מצד האב יהני ליה משה שהיה בעל מעשים שאין כמוהו, ומצד האם לא מצינו לו פסול, וא״כ ה״ל פנחס ויהונתן שקולים. וע״כ הוצרך למימר גבי פנחס שהיה מצד אם ג״כ מיוסף, דהשתא לא הוו פנחס ויהונתן שקולים ודו״ק' (מהרש"א. חידושי אגדות). אולי אפשר שיש הבדל בין הקשר ליתרו אצל משה לקשר ליתרו אצל אלעזר בן אהרן מצד המעמד באותו זמן. שבגמ' מתרצים שפוטיאל מרמז לשני הדברים – ליוסף שפטפט ביצרו וליתרו שפיטם עגלים לע"ז, ולכאורה זה שני הפכים, זה לחיוב וזה לשלילה, אז למה נאמרו ביחד? בפשטות אפשר שזה מבטל את זה; אולם אולי בא לרמוז שגם בפיטום העגלים לע"ז יש גילוי לחיוב, כיצד? יתרו בהמשך התגייר, ובכך כל מה שעבד לע"ז התהפך מזדונות לזכויות, כעין השב בתשובה מאהבה 'שזדונות נעשות לו כזכיות' (יומא פו,ב). אמנם על יתרו נאמר שהתגייר בעקבות יציאת מצרים, ואילו פנחס נולד עוד במצרים, אלא שזה מרמז על מעמד בנותיו. כעין דימוי בין יתרו ליוסף (שעל שניהם נרמז ב"פוטיאל”), שיוסף פטפט ביצרו במצרים – שלא בבית אביו. שכך משה נשא את בת יתרו בהיותו במדיין, וגר שם בבית שעבדו בו ע"ז, ושם גם נולד והתחנך גרשום, לכן היתה השפעה לרעה של יתרו באותו זמן על צאצאיו (לכן התגלה ביהונתן שנעשה כומר בבית ע”ז, כעין כנגד שמשה חי בבית יתרו שהיה בית ע”ז). לעומת זאת אלעזר נשא את בת יתרו, אבל הוא היה במצרים, כך שבת יתרו הלכה אליו למצרים והתנתקה מבית אביה (כעין יוסף שהיה מנותק במצרים מבית אביו, ושם התגלה מעלתו בקדושה שפטפט ביצרו), ולכן לא היתה עליה השפעה לרעה בשידוך ולאחריו, אלא היא התגיירה ושבה בתשובה שלמה שהתנתקה בכל ליבה מהע”ז של אביה, שכך הע"ז שהתגלה באביה (שעדיין היה עובד ע"ז) התהפך אצלה בתשובה מאהבה ונעשה לחיוב כזכויות, ולכן לא השפיע לרעה (אלא אולי אפילו לטובה). אולי זה קשור לנאמר קודם בגמ' שקוראים לאדם ע"פ אדם אחר כשעשה כמעשיו, כרמז שזה העניין (בהמשך) של ההבדל בין צאצאי משה ואהרן, ע"פ דימוי וקשר למעשי אדם אחר – ליתרו, כמה היה ניתוק מהקשר למעשי יתרו. אולי אפשר שהגמ' מרמזת על הבדל ביניהם בהמשך דבריה: 'אמר רבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר (שמות ו, כג) "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון", ממשמע שנאמר "בת עמינדב" איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר "אחות נחשון"? מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה' (ב"ב שם). בפשטות זה עוד דבר שיש לשים לב אליו בשידוכים, וגם הוא נלמד מנישואיו של אהרן לבת עמינדב (כמו שלמדו מזה קודם ש'לעולם ידבק אדם בטובים'). אולם אולי יש בזה גם הסבר שאהרן בדק לפני שהתחתן, וכך כנראה עשה גם בנו שיצא מתוך שידוך זה, ולכן כשהתחתן עם בת יתרו זה היה לאחר שבדק אותה שמתגלה בה כח יוסף ולא יתרו, ולכן כיון שבדק אותה והוכחה לחיוב יש בזה ניתוק מרעת יתרו בגילוי שידוך זה (וגם אם נשאר מעט, כח החיוב שבשידוך אהרן תיקן לגמרי ונשאר עוד לחיוב). ואילו משה התחתן עם בת יתרו כי לא היתה מישהי אחרת שם, שלא כאלעזר שיכל לקחת מבנות ישראל במצרים, אלא בחר בה רק לאחר שבירר וגילה שיש בה מעלה שהיא גילוי של מעלת יוסף, ולא של יתרו (אע"פ שהיתה ממנו). לכן שידוך אלעזר נעשה מתוך בירור מעלתה ולכן קיבע בזה לחיוב (וניתק את שלילת יתרו), ואילו אצל משה שלא היה בירור כזה נשאר בשידוך הזה גילוי של רעת הע"ז של יתרו וזה השפיע בהמשך לרעה שנעשה נכדו כומר לע"ז. לכן מכאן שחשוב לידבק בטובים. אולי אפשר שתלוי במיקום בשושלת, כרמז שמודגש: 'אמר רבי אלעזר: לעולם ידבק אדם בטובים; שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס', שיש דגש על אבי המשפחה, שזהו כמשה ואהרן שמשפיעים להמשך זרעם. לכן אם אלעזר היה לוקח מבנות פוטיאל שזה רק גילוי של יתרו שפיטם לע"ז, אז זה היה משפיע לרעה כיון שזה חיבור לרעה עכשיו ולכן מבטל את הגילוי ששם אבי המשפחה; לכן העמידו שזה גם גילוי של יוסף שפטפט ביצרו, ולכן זה כעין שקול. לכן נשאר גילוי אהרן שנשא בת טובים שמשפיע שבזרעו יצא מהשידוך הזה טובים. לעומת זאת משה שהוא אבי המשפחה בעצמו נשא את בת יתרו, ולכן הוא מגלה בשידוך זה לזרעו חלק רע, כמו שהתגלה בהמשך בנכדו, ולכן מכאן כמה חשוב להתדבק בטובים שיש לזה השפעה להמשך. אמנם הם אבי המשפחה (והחשובים שבהם) אבל זה מראה ככלל שיש השפעה לדורות מכח שידוך שנעשה בגילוי חיבור חיובי, שכל דור הוא כעין אבי משפחה קטן לבאים אחריו.