'ד"א: "פרי עץ הדר" - זה אברהם, שהדרו הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה, שנאמר (בראשית כד, א): "ואברהם זקן בא בימים", וכתיב (ויקרא יט, לב): "והדרת פני זקן". "כפות תמרים" - זה יצחק, שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח. "וענף עץ עבות" - זה יעקב, מה הדס זה רחוש בעלין כך היה יעקב רחוש בבנים. "וערבי נחל" - זה יוסף, מה ערבה זו כמושה לפני ג' מינין הללו כך מת יוסף לפני אחיו' (ויק"ר ל,י). נראה שנרמז בארבעת המינים כנגד האבות ויוסף כיון שבסוכות אנו מגלים קדושה למיעוט כוחות הטומאה שהם מזיקים לנו, שלכן מקריבים שבעים פרים: 'שלשה עשר פרים – אתה מוצא ששבעים פרים היו מקריבים ביום חג הסוכות, ביום ראשון י״ג, ובשני י״ב, ובשלישי י״א, וברביעי י׳, ובחמישי ט׳, ובששי ח׳, ובשביעי ז׳, נמצאו הכל שבעים, והוא כנגד אומות העולם שהם שבעים אומות, כדי שיצילנו השם מידם ויכלו מן העולם, לפיכך מתמעטים והולכים' (מדרש אגדה (בובר), במדבר כט, יג). לכן מזכירים זכות האבות שעומד להצלתנו, וכן את יוסף שהוא שלט על מצרים ופעל להגנה על בנ"י בהצלה מרעב וכן לא נגעו בישראל לרעה כל זמן שאותו הדור חי, שזה בשל זיכרון מעלת יוסף, שלכן התחלת הצרות נעשתה בהתעלמות מיוסף: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס" (שמות א,ח-יא). כמו כן כח יוסף עומד נגד עשו שהוא המזיק ליעקב (ולכן מצאצאי עשו יצא עמלק שהוא השורש של פגיעה בישראל, שהוא הראשון שנלחם בישראל במדבר ופתח את הפתח שגם אחרים יעזו להילחם בישראל): '"כאשר ילדה רחל את יוסף" - משנולד שטנו של עשו, שנא' (עובדיה א) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב' (רש"י; בראשית ל,כה). נראה שמגלים הגנה על ישראל בחג סוכות כיון שזהו סיום הדין של ימי הדין, שבהו"ר ושמ"ע נחתם הדין סופית (חותם למה שנחתם ביוה"כ), ולכן אז מגלים כח קדושה להגנת ישראל. בנוסף, ביוה"כ קיבלנו את הלוחות השניים, שזה התחלת גילוי התורה אצלנו (שאז ירד אלינו ממש, לא כקודם שהיה אצל משה בסיני), והתורה ומצוותיה מגינים על ישראל (וכן ח"ו נידונים לעונש אם עוברים עליהם), לכן בסמוך לגילוי תו"מ אצלנו (יוה"כ) מגלים הגנה מצרות, שזה בסוכות שכנגד זמן המדבר, שבו היה הזמן של ספיגת התורה בנו – לחיבור שלם לתורה שנתנה לנו (תנחומא "בשלח" סימן א). לכן גם נרמז בארבעת המינים כנגד גילוי של התורה בחיינו: 'ד"א "פרי עץ הדר" זו סנהדרי גדולה של ישראל שהידרם הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה שנאמר (ויקרא יט, לב): "מפני שיבה תקום". "כפות תמרים" אלו תלמידי חכמים שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו. "וענף עץ עבות" אלו שלשה שורות של תלמידים שיושבין לפניהם. "וערבי נחל" אלו שני סופרים של דיינין שעומדים לפניהם וכותבין דברי המזכים ודברי המחייבין' (ויק"ר ל,יא). וכן משמע בהמשך: 'ד"א: "פרי עץ הדר" אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו". ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה"' (שם, יב), הרי שלמדו על גילוי תורה ומעשים טובים שבנו, וזה מתגלה עם כפרה אחד על השני, וממילא בכך אין את מקור הצרות לישראל (שהם באים מהחטאים והקטרוגים); וכן ה' מתעלה אז זה מבטל צרות מצד גילוי הקדושה, וגם מצד שאם יש צרות לישראל זה מביא לחילול השם (שאנו מייצגים את ה' בעולם, ולכן פגיעה בנו מגלה פגיעה בגילוי שם ה' בעולם), לכן התעלות ה' קשורה בביטול צרות, שזה מתגלה עם גילוי קשר לתורה, לכן זה מתגלה באבות שהם שנבחרו ולכן זכינו מכוחם לקבל את התורה כממשיכיהם הנבחרים ע"י ה'. (וכן הכפרה על העגל, שזה השורש של יוה"כ בו קיבלנו את הלוחות ונאמר סלחתי, באה יחד עם זכות אבות שמשה התפלל והזכיר על ישראל). וגם ביוסף היה גילוי של תורה ומעלה גדולה בגילוי אבות, שהוא למד מיעקב את התורה שלמד והיה דומה ליעקב ("בן זקנים" - שנולד לו לעת זקנתו. ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ד"א: שהיה זיו איקונין שלו דומה לו' [רש"י; בראשית לז,ג]), לכן ביוסף יש השפעה לישראל כעין דימוי קצת לאבות, וניסו למכרו והוא סלח להם ולכן הוא דוגמה לאחדות ישראל כמו שנאמר שמאגדים את כל ישראל יחד בארבעת המינים, ולכן הוא שורש להצלת כל ישראל מעשו. אולי גם בסוכות מתגלה קשר לא"י (ראה 'לזמן הזה' תשרי 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), וזה מתגלה בארבעת המינים שהם הגדלים בארץ בזמן הזה (מורה נבוכים ג,מג). לכן בארבעת המינים מרמזים על הקשר שלנו לא"י, שזה מורשה מהאבות, ואף אנו מחוברים חזק לא"י, וכביטוי לזה מביאים את יוסף שהוא דוגמה בכך שחיבב את א"י ('לומר לך יוסף חבב את הארץ, שנא' (בראשית נ) "והעליתם את עצמותי" וגו'' [רש"י; במדבר כז,א]). כך מתגלה חיבור שלנו עם כח האבות שהיו קשורים לא"י, וכך מתקיים בנו: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר" (ויקרא כו,מב). שיש את זכירת שלושת האבות וזכירת הארץ (שלזה רומז יוסף שחיבב את הארץ והוא לא אחד משלושת האבות); וכך מביאים כפרה והצלה מהצרות, שזהו הפס' הזה שמובא בהקשרו להצלה מהצרות. (וזה קשור לתו"מ, שבא"י זהו מקום עיקר התורה [ספרי עקב, מג], כך שקשור גם לתורה שמגינה).