"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'” וגו' (ויקרא כג,לג-לד). למה חג סוכות נקבע דווקא בט"ו תשרי? (יש כמה הסברים בראשונים ובאחרונים.) אולי אפשר שסוכות הוא זכר ליציאת מצרים: "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" (שם,מג). אלא שלהבדיל מיציאת מצרים שמתגלה בפסח שזה זמן תחילת היציאה ממצרים, בחג סוכות זה כנגד הסיום הסופי של גילוי יציאת מצרים, סוף המדבר והכניסה לא"י: 'ויש מפ' כשצרו על ארץ האמורי של סיחון ועוג ועל כרכים שבארץ כנען אז ישבו ישראל בסכות, כמו שכתוב: "ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים" (שמואל ב פרק יא פסוק יא). כי בשדה היה מסכך עליהן עד שכבשו רבת בני עמון, כך ישראל עד שכבשו ארץ כנען. זהו "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" כשצרים את האומות. וכל זמן שלא כבשו וחלקו קורא יציאת מצרים, כמו שכתוב "אשר הכה משה ובני ישראל בצאתם ממצרים”. והיא שנת הארבעים, וזהו "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות"' (הרוקח; הל' סוכות, סימן ריט). ממילא חג סוכות זהו גילוי ההיפך מהגילוי של פסח, לכן זה מתגלה בהיפוכו, שפסח זה ב-ט"ו ניסן, וחג סוכות זה בהיפוכו – חצי שנה אחרי, שזהו ב-ט"ו תשרי. עוד אפשר שחג סוכות זהו חג שקשור למים, שבו נדונים על המים: 'ובחג נידונין על המים' (משנה ר"ה א,ב), שבו מתחיל הזמן של ירידת הגשמים, ולכן הוא מזוהה כזמן הגשמים: 'מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? מפני שהחג זמן גישמי שנה, ואמר הקב״ה: נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גישמי שנה' (ר"ה טז,א; גרסת הראב"ן ועוד הרבה כת"י). זמן ישיבתנו בסוכות במדבר זה לא סתם שישבנו בסוכות, אלא היה בזה תוכן, שבמשך הזמן הזה התחברנו לתורה: 'מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה, הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן' וכו' (מכילתא; שמות טז,ד). 'אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מוֹלִיכָן דֶּרֶךְ פְּשׁוּטָה, עַכְשָׁיו מַחֲזִיקִין אִישׁ אִישׁ בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וּמְבַטְּלִין מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא אֲנִי מוֹלִיכָן דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְיֹאכְלוּ אֶת הַמָּן וְיִשְׁתּוּ מֵי בְּאֵר, וְהַתּוֹרָה מִתְיַשֶּׁבֶת בְּגוּפָן' (תנחומא "בשלח" סימן א). לכן יש קשר בין חג סוכות לתורה שמתגלה בנו, ולכן זה מתגלה בזמן של גשמים כיון שהתורה נמשלה למים: “הוי כל צמא לכו למים" (שיעיהו נה,א). לכן חג סוכות סמוך ליוה"כ שבו ירדו אלינו לוחות הברית עם התורה, כעין שירדו אלינו ואח"כ (בסוכות) מתגלה שהתורה מתיישבת בתוכנו. כמו כן בסוכות במדבר הוכחה יד ה' שנותנת לנו מטובו, שזהו כמו גשמים שזה ניתן לנו מיד ה': 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים – דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח, יב)' וכו' (תענית ב,א). גם בגשמים מתגלה כרמז שהתורה נותנת חיים לעולם: '"יערוף כמטר לקחי" – זו היא העדות שתעידו, שאני אומר בפניכם: תורה שנתתי לישראל שהוא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם, כאשר יערפו השמים טל ומטר' (רש"י; דברים לב,ב). בזמן הגשמים (שהם חיים לעולם) מתגלה חג סוכות שיש בו רמז לחיבור לתורה וגילוי כנגד ניסי המדבר שבלעדיהם לא יכולנו לחיות במדבר, שזה כמו שהתורה היא חיים לעולם. אולי ר"ה זהו היום השישי לבריאת העולם, שבו נברא האדם, לכן מרומז בט"ו תשרי כרמז לאותיות י'ה שזה מגלה על העולם שנברא ועל האדם (שמרמז עליו): ' … שאלית לר' אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו) "כי בי'ה ה' צור עולמים”, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א. וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "בהבראם" בה"א בראם, הוי העוה"ז נברא בה"א. ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול. והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד, רמז לבעלי תשובה. והעולם הבא נברא ביו"ד. מה יו"ד זה קומתו כפופה, כך הן הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (שם ג): "ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא”. ואומר (שם): "והאלילים כליל יחלוף”' (ב”ר יב,י). לכן חג סוכות הוא כנגד הסוכות שבמדבר, שאז נכנסה בנו התורה בה אנו מקדשים את העולם ומעלים אותו בתיקון עד שנזכה לעוה"ב; ואם ח"ו חוטאים (שעוברים על התורה) אז שבים בתשובה, ואם ח"ו נשארים ברשעה אז קומתן כפופה וכו'. לכן זה מרמז על בריאת העולם שנברא כדי להיות מתוקן ע"י האדם, ולכן מתגלה בי'ה לאחר בריאת האדם, וזה כנגד זמן המדבר בו התגלתה יד ה', וזהו מהותנו, לגלות את שם ה' בעולם ע”י תו”מ שקיבלנו ונספגה בנו בזמן המדבר (ולכן קבלת הלוחות באמצע הזמן הזה; ואף מתגלה ביום העשירי כנגד אות י' [שאז משה ירד מסיני, שם היה עם השכינה עד אז כעין גילוי העוה”ב, שנברא באות י']).