'ובחג נידונין על המים' (משנה ר"ה א,ב). 'תניא א"ר יהודה משום ר"ע: ... ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה' (ר"ה טז,א). בראב"ן (וכן בכמה כתבי יד) יש תוספת, שלא רק מופיע למה ציותה התורה לנסך מים (ומזה מובן שבחג סוכות נידונים על המים, כמו שמביא הברטנורא במשנה: 'ובחג נידונין על המים - מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג'), אלא יש גם הסבר מדוע זה זמן שדנים בו על המים (ובשל כך ה' אמר שינסכו מים לברכת הגשמים): 'מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? מפני שהחג זמן גישמי שנה, ואמר הקב״ה: נסכו לפני מים כדי שיתברכו לכם גישמי שנה'. בסוכות מתגלה קשר להופעת הגשמים (שמתחילים עכשיו וכן נידונים כמה ירדו השנה), בגשמים יש דבר מיוחד, שהם ישרות מיד ה': 'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים - דכתיב: "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו" (דברים כח, יב)' וכו' (תענית ב,א). לכן זה מתאים לחג הסוכות בו אנו יושבים בסוכה כמו שישבנו בזמן המדבר ("בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" [ויקרא כג,מב-מג]), ובזמן המדבר חיינו תחת יד ה' הגלויה, שהיו עם ענני הכבוד ואכלו מן ושתו מי באר. ועוד יותר לדעה שהסוכות כנגד ענני הכבוד ('דתניא: (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' [סוכה יא,ב]) אז הסוכות ממש מרמזות על היותנו תחת צל השכינה - 'צלא דמהימנותא' (כמו שהזוהר אומר על ישיבתנו בסוכה, שזה ע"פ הדעה שסוכות כנגד ענני הכבוד, כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים', 'האוניברסליות של חג הסוכות'), שזה מתאים לגילוי של גשמים בעולם שהם בקשר ישיר ליד ה'. בסוכות אנו לוקחים ארבעת המינים כדי לכפר על המים: 'א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים, וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים כך אי אפשר לעולם בלא מים' (תענית ב,ב). ('הואיל וד׳ מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים וכשם כו׳. א״א בלא מים כו׳ בירושלמי מפרש טעמיה דר״א - ע״י שארבע מינין אלו גדילין על המים לפיכך באין פרקליטין על המים' ][מהרש"א]). בארבעת המינים יש רמז לישראל לסוגיו, וביחד שם ה' מתעלה: 'ד"א: "פרי עץ הדר" אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה". לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,יב). אולי כרמז שאנו צריכים לעשות מעשים כדי לגלות את יד ה' בעולם, שהגשמים הם מיד ה' ולכן מגלים את שם ה' בעולם, ואנו משפיעים על הגשמים בלקיחת הארבעת המינים, ולכן זה גם כנגד בנ"י לומר שעל כל בנ"י חלה השליחות לגלות את שם ה' בעולם (כמו שאומר המדרש שכשכל ישראל יחד אז שם ה' מתעלה), שאת זה אנו מגלים בסוכות. לכן המצווה בסוכה זה לחיות בסוכה: 'כיצד מצות ישיבה בסוכה? שיהיה אוכל ושותה (וישן ומטייל) (טור) ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה' (שו"ע או"ח תרלט,א). שיעודנו הוא לגלות את שם ה' בעולם בכל דבר בחיינו. לכן הסוכה היא בחוץ והיא בניין ארעי לרמז שעלינו לגלות לחוץ (לכל העולם) את גילוי שם ה' והשגחתו, וזה בניין ארעי כרמז שהעוה"ז בו עלינו לגלות את שם ה' כדי שיכירוהו הוא זמני, ולאחריו (בעולם שלאחר המוות ובעוה"ב) יהיה שם ה' גלוי והכל יכירוהו. סוכות קשורים לא"י (ראה 'לזמן הזה', תשרי 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א; וכן ב'תורת השבת והמועד' – 'חג הסוכות בימי עזרא ונחמיה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמראה על קשר בין נחלת א"י ומעלת גילוי סוכות) שבא"י זהו המקום בו אפשר לגלות כראוי את שם ה' (לכן גם כאן עיקר התורה [ספרי עקב, מג], שיעודה לגלות את שם ה' בעולם); ובצורה חזקה יותר זה מתגלה במקדש, ולכן יש במקדש את ניסוך המים שמביא ברכה לגשמים, כגילוי לגילוי יד ה', ולכן זה נעשה בעשיה מרובה וגדולה (משנה סוכה ה,א-ד) לגלות את חוזק מעשינו בגילוי שם ה' בעולם. ומי שמשתתף בניסוך המים אלו הגדולים: 'חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות' וכו' (שם,ד). 'חסידים ואנשי מעשה כו'. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל. וראשי ישיבות וסנהדרין' וכו' (תיו"ט). כרמז שדרכם מתגלה שם ה' ביותר, מכח דבקותם בה'. וזה משפיע בעולם כעין שנאמר: 'ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה' (משנה שם,ג), שהיה מאיר למרחק, שאור ה' יאיר בעולם אפילו בחצרות שהם הצד השולי של הבית, שבכל מאיר אור ה'. אולי זהו: 'תנא: אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה' (סוכה נב,ב-נג,א), שבית השואבה מרמז על השראת השכינה: 'א"ר יהושע בן לוי: למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש על שם (ישעיהו, יב) "ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה"' (יר' סוכה ה,א), שכך רומז שמגלה גילוי ה', כעין רוח הקודש שזה חיבור לה', קשר ישיר לה'; וזה מאיר את אור ה' עד שאשה בוררת חיטים, חיטה זהו עץ הדעת (ברכות מ,א), והאשה שהחטיאה בעץ הדעת בוררת את החיטים מה טוב ומה לא, שכך אור בית השואבה משפיע לברור בין טוב לרע, שלא כמו שקלקלה בחטא עץ הדעת שבלבל בין טוב ורע אלא מאיר את העיניים לראות מה האמת, וממילא גם לגלות את מציאות יד ה' בעולם, כמו שמתגלה בגשמים.