"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש … וידבר ה' אל משה לאמר. אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה לה' … וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה' ביום השמיני מקרא קדש יהיה לכם והקרבתם אשה לה' עצרת הוא כל מלאכת עבדה לא תעשו" וגו' (ויקרא כג,כג-לו). בחגי תשרי יש ארבעה חגים – ר"ה, יוה"כ, יו"ט ראשון של סוכות ושמ"ע. ביוה"כ קיבלנו את הלוחות השניים (כשמשה ירד מסיני ביוה"כ), ובשמ"ע אנו חוגגים את שמחת תורה (אמנם בעבר לא כולם נהגו כך, ראה ב'מועדי ישראל', 'שמחת תורה בא"י ובבבל בתקופת הגאונים', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שנראה שבחגי תשרי יש קשר לגילוי תורה (ובפרט לפי שיטת הר"ן [על הרי"ף; ר"ה ג,א] שר"ה נקבע כיום דין בשל סמיכותו ליוה"כ, והרי שורש הסליחה ביוה"כ זה בשל קבלת הלוחות השניים [תענית ל,ב], כך שמתגלה גם ר"ה מכח התורה. וסוכות זה כנגד זמן המדבר, שם היתה ספיגת התורה בנו [תנחומא "בשלח" סימן א], כך שכולם קשורים לתורה). לכן אלו ימי דין (שהסיום הסופי של הדין זה בשמ"ע, שבהו"ר ובשמ"ע נעשה הסיום הסופי של חתימת הדינים מיוה"כ), כיון שהדין חל על מעשינו בגילוי תורה בעולם, שמירת התורה ובכך תיקון העולם שנברא בתשרי. לכן נראה שבתאריכים יש רמז לקשרנו לתורה. ר"ה – א' תשרי, יוה"כ – י' תשרי, סוכות – ט"ו תשרי, שמ"ע – כ"ב תשרי; סה"כ יוצא (1+10+15+22= ) 48 שזהו כנגד חיבורנו לתורה: 'והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' וכו' (אבות ו,ו). לכן נראה שהחגים מרמזים כנגד החומשים, שאמנם מהתורה יש ארבעה יו”ט, אבל בפועל בר"ה יש יומיים יו"ט ולכן נחשב כעוד אחד: ר"ה (היום הראשון) זה כנגד בריאת העולם (שבו נברא אדם הראשון) ולכן זה כנגד ספר בראשית בו נאמר על בריאת העולם. ר”ה ביום השני זה כתוספת המשך ליום הראשון, לכן הוא כנגד ספר שמות שהוא ההמשך של בראשית, כמו שבה"ג קראו 'ספר שני' (ראה בהעמק דבר, פתיחה לספר שמות). יוה"כ בו קיבלנו את הלוחות השניים, שהם נמצאים במשכן בקה"ק ולא יוצאים משם, ולכן כנגד ספר ויקרא שבו דיני הקרבנות; בנוסף בהמשך לסליחה ביוה"כ נצטוו על הקמת המשכן (ראה רש"י; שמות לא,יח), כך שיש ביניהם קשר, ולכן זה מתגלה בספר ויקרא כנגד יוה"כ (וכן עיקר העשיה ביוה”כ זה עבודת הכה”ג במקדש, ולכן זה מקביל לויקרא – תורת כהנים). סוכות זה כנגד הסוכות שבזמן המדבר, ולכן זה כנגד ספר במדבר. שמ"ע הוא עצרת שזה לשון שמרכז את הקודם לו (עוצר בתוכו), שזה מרמז על ספר דברים שהוא משנה תורה, מרכז את התורה שנאמרה בחומשים הקודמים; בנוסף בשמ"ע מתגלה חשיבותם של ישראל, שאנו אומה יחידה לה', אוהביו של ה' ('א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו: עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך' [סוכה נה,ב]), ולכן זה כנגד ספר דברים שזהו דברי משה, שזה מגלה את המעלה הגדולה שגנוזה בבני ישראל, עד כדי כך שמתגלה שדברי משה נעשו כחומש כשאר החומשים של דבר ה'. התורה היא שמות ה', גילוי ה', ודרך זה אנו מגלים את שם ה' בעולם. לכן נראה שבתאריכים יש רמזים: ר"ה ב-א' תשרי, כנגד שה' הוא הא'ל היחיד והאחד (ולעתיד יתגלה לכל שהוא האחד והיחיד [ע”י שאנו מגלים את שמו בעולם עד התיקון השלם שלעתיד]); זהו ר"ה בו אנו ממליכים את ה' בעולם. אנו מגלים את שם ה' בעולם ע"י התורה שקיבלנו מה', שהיא גנוזה בעשרת הדברות (יר' שקלים ו,א), ולכן זה מתגלה ביוה"כ ב-י' תשרי; זהו יוה"כ בו קיבלנו את הלוחות השניים (בהם עשרת הדברות). ע"י התורה אנו מגלים את רצון ה' בעולם, ובכך מגלים את שמו בעולם (שזהו צורת ההתגלות של ה' בעולם [כגון אלקים - דין, הויה - רחמים וכדו']) ובכך מתקנים את העולם שנברא, לכן סוכות זה ב-ט"ו תשרי (י'ה תשרי), כרמז לשם י'ה, שזה מרמז על בריאת העוה"ז והעוה"ב: ' … שאלית לר' אלעזר ולא אמר כן, אלא (ישעיה כו) "כי בי'ה ה' צור עולמים”, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו; אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א. וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "בהבראם" בה"א בראם, הוי, העוה"ז נברא בה"א' וכו' (ב"ר יב,י). שע"י שמירת תו"מ אנו מתקנים את העוה"ז וכך מביאים לעוה"ב; וזה מתגלה בסוכות כנגד ישבתנו בסוכות במדבר עם ענני הכבוד ושאר ניסי המדבר שראו בחוש את גילוי שם ה' בעולם, וכן בסוכה אנו חיים במציאות (שהמצווה היא לחיות בסוכה – לאכול ולישון) תחת צל השכינה כך שרומז על מציאות של גילוי שם ה' בעולם, ששורה שכינת ה' – גילוי שם ה' במציאות בעולם. וכל זה נעשה ע"י פירוט התורה לכל המציאות שיש בעולם, שאומרת לנו התורה מהו רצון ה' בכל דבר, לכן זה מתגלה באותיות התורה, שבזה נכתב ונאמר ומתפרט כל דברי התורה, וכן כל דבר בעולם יש לו שם כך שמתגלה במילים שהן מתקשרות לאותיות הקודש (וכך חיבור לתורה שמתייחסת אליו), לכן שמ"ע זה ב-כ"ב תשרי כנגד כ"ב אותיות התורה; וזה מתגלה בשמ"ע שהוא שמחת תורה. אמנם בתורה אין גילוי של שמחת תורה בשמ"ע, אולם נראה שלא במקרה הנהיגו כך (ולבסוף כיום כולם נוהגים ששמחת תורה בשמ”ע) אלא שיש לזה רמז בכך ששמ"ע הוא "עצרת" שזהו כמו חג שבועות שהוא עצרת של פסח (כמו שמובא בתנחומא השוואה ביניהם ["פנחס" סימן טו]: ' ... והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים יום כשם שעצרת אחר הפסח חמשים יום'. אמנם בפסח עצמו גם יש עצרת, ביום השביעי [דברים טז,ח], אולם הוא חלק מפסח – שיש בו אותם דינים של פסח, לעומת שמ"ע ושבועות שהם עצרת שהוא חג לעצמו וללא הדינים של החג שלפניו), ולכן כמו שבשבועות זה חג מתן תורה, כך גם בשמ”ע בעומקו יש גילוי של תורה. אולי אפשר שבשמיני עצרת אע"פ שהוא חג לעצמו יש בו גם חלק של קשר לסוכות, שלכן יכולים להקריב בו תשלומי קרבן חגיגה של סוכות (חגיגה ט,א), לכן אפשר שהוא כעין חריג משאר החגים שהם כל אחד לעצמו לגמרי, לכן ר"ה יוה"כ וסוכות נחשבים כגילוי של חגי תשרי שלעצמם, וכך בתאריכים נחשבים התאריכים שלהם: א (ר"ה) + י (יוה"כ) + טו (סוכות) = 26 שזהו גימטריה של אותיות שם הויה; ואיך מגלים את זה בעולם (את שם ה')? זה ע"י התורה, שזה מתגלה בשמ"ע שהוא ב-כ"ב תשרי, כנגד אותיות התורה (שהוא לא נכלל במספר שיצא שם ה' כיון שהוא כעין חריג שקשור גם לסוכות שלא כשאר החגים שהם לעצמם). אולי יש בחגים גילוי לשם ה': בר"ה תוקעים בשופר שיש בו עשרה עניינים (כמו שמביא רס"ג), ולכן זהו האות י'. ביוה"כ יש חמשה עינויים, ולכן זהו האות ה'. בסוכות יש לנו מצוות ארבעת המינים (4) ומצווה לשבת בסוכה ומצווה לאכול לילה ראשון בסוכה, סה"כ גילוי של ו' (4+1+1), שזהו האות ו'. בשמ"ע יש את שמחת תורה, שיש חמשה חומשים, וזהו האות ה' (וכן עצרת היתה צריכה להיות לאחר חמישים יום מסוכות אלא שה' קיצר זאת בשל הגשמים [תנחומא שם], כך כרמז הקטנה [כנגד קיצור הזמן] של 50 זהו 5 [בגימטריה קטנה], שזהו האות ה'); וכך יוצא אותיות שם הויה בחגים. בסוכות אנו מבקשים שה' יושיענו ע"י השמות 'אני והו' שהם משם ה' הגדול של ע”ב אותיות (ראה 'לזמן הזה', תשרי 'אני והו הושיעה נא', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), שזה כח גדול וחזק להצלתנו, שזה רומז לכל שם ה' הגדול, כיון שאלו ההתחלה של שתי הקבוצות של שם ה' הגדול (שם) [אולי זה רומז ששם ה' מתגלה בעולם על ידנו, לכן ע”ב האותיות מתחלקות לשני חלקים של ל”ו, כנגד ל”ו הצדיקים שהם קשורים לשכינת ה' בעולם (סוכה מה,ב)]; אולי כיון שכך מתגלה בסוכות אז זה מרמז שגם בשאר חגי תשרי שהם קשורים לדין גם בהם נרמז על שמות אלו. ר"ה ביום א' תשרי, זהו אות א'. ביוה"כ יש כפרה אבל השלמות נעשית בסוכות (ויק"ר ל,ז) שזה חמשה ימים אחריו, ולכן כעין מתגלה התאריך של יוה"כ שזהו י' בהתגלות של חמשה, שיוצא חמישים (5*10), שזהו האות נ'. יוה"כ עצמו הוא בתאריך י' תשרי, שזהו האות י'; כך יוצא השם 'אני'. סוכות בתאריך ט"ו תשרי שזהו י"ה תשרי, כעין רמז ב-י' בגימטריה קטנה זה 1 ועוד 5, יוצא 6 (או בדומה ש-15 כעין מחשבים 1 [של עשרות] ועוד 5 שכך יוצא 6) שזהו האות ו'. סוכות הוא היום החמישי לאחר יוה”כ [לא כולל כיפור], שזה מתגלה כאות ה', וימי חוה"מ של סוכות הם ששה ימים, שזה מתגלה כאות ו'; וכך יוצא השם 'והו'. שאנו מגלים את שם ה' בעולם עד שיתגלה שם ה' בשלמות (ולכן רמז לשם בן ע”ב אותיות), לכן בסיום יש את שמ"ע ב-כ"ב תשרי כנגד אותיות התורה בה אנו מקדשים את העולם ומגלים את שם ה' בעולם.