'אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו' וכו' (משנה תענית ד,ח). 'אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים. בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִשּׁוּם דְּאִית בֵּיהּ סְלִיחָה וּמְחִילָה, יוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת' וכו' (תענית ל,ב). ' … ונראה לי בס"ד דהכי קאמר בִּשְׁלָמָא יוֹם הַכִּפּוּרִים יש בו טעם לדבר בו על ענין הנשואין, מפני שהוא נעשה יוֹם סְלִיחָה וּמְחִילָה יען כי הוא יוֹם שֶׁנִּתְּנוּ בּוֹ לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת לישראל שבהם נגמרו הקדושין של ישראל ונשלמה מחילת עון העגל, ולכך נקבע אותו בכל שנה ושנה להיות יום סליחה ומחילה ובזה יש טעם לדבר בו בעסק הנישואין אשר בהם נמחלים עונות האדם דכל הנושא אשה נמחלים עונותיו כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (בראשית כח, ט) "וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל”, וזהו כונת המשנה שאמרה שהוא 'יוֹם מַתַּן תּוֹרָה' כלומר שנתנה בו לוחות האחרונות שבהם נגמרו הקידושין של ישראל ובהם נגמרה מחילת עון העגל, על כן יש טעם למנהג זה שנהגו לדבר בו בענין הנשואין שבהם נמחלים העונות' וכו' (בן יהוידע). מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא ('מועדי ישראל', 'יוה"כ בתקופת בית המקדש') שהגאונים התקשו לקבל שעשו מחולות ביוה"כ, ולכן פרשו שהמחולות לא נאמרו על יוה"כ אלא רק על ט”ו באב; והוכיח מהתרגום ומהיר' שהמחולות נאמרו גם על יוה"כ. והוסיף והסביר שהשמחה נבעה בעקבות הלבנת הלשון של זהורית שאז התוודע להם שהתכפרו חטאיהם ולכן בשמחתם התפנו לשידוכים על טהרת הקודש. המשנה מסיימת ב:'וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ג, יא): "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ". בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה; וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן'. מזה שהמשנה דורשת על המקדש ביוה"כ ('וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש') בפס' שמדבר על חתונה, ומזכירה עטרה (כתר), נראה שבאו לרמז שיש קשר בין שידוכים וגילוי יוה"כ והמקדש; לכן זה מתגלה שהיו יוצאות לשידוכין ביוה"כ בבגדי לבן, כרמז בעטרה שזה כתר, ומרמז שיש ביוה"כ במקדש דבר מיוחד ככתר, ששם מתגלה מעלתו של הכה"ג (כעין כתר של מלך שמראה על מעלתו) שזהו בכניסתו לקה"ק (וכן קה"ק הוא מקום שיא של מלכות ה' בעולם, שמרומז בכתר מלוכה של שלמה שזהו ה' שנקרא שלמה ['במלך שלמה - הקב"ה שהשלום שלו'. ברטנורא]), ובכניסת הכה"ג לקה"ק הוא היה לבוש בבגדי לבן (להבדיל משאר הזמנים שהיה עובד בשמונה בגדים), לכן כנגד זה מתגלה בשידוכין שלבושות בבגדי לבן כנגד הגילוי שבמקדש. ביוה"כ קיבלנו את התורה ('ביום חתנתו זו מתן תורה') בה אנו מקדשים ומתקנים את העולם, כך נראה שבאים בשידוכים לתקן את העולם, שזהו תיקון לחטא עץ הדעת שנעשה ע"י שחוה חטאה והחטיאה את אדם, לכן כאן מופיע מעשים שהבנות עושות (שהן שואלות ויוצאות לכרמים) כעין תיקון לחטא שגרמה חוה (ולכן נאמר שהן יוצאות וברור שגם הגברים הולכים לשם, אולם זה לא נאמר, כעין רמז שזה מתחיל מהבנות, כמו שחטא עץ הדעת החל מחוה). לכן זה מתגלה בבגדים (ששואלות), כעין כנגד שבעקבות החטא (שהתאוות החלו ולכן התגלה שצריך צניעות) הוצרכו ותפרו חגורות כדי ללבוש בגד (בראשית ג,ז). והבנות משאילות זו לזו בגדים, כעין כנגד שחוה החטיאה את אדם, שנתנה לו מפרי עץ הדעת, בשל קנאתה בקידושיו לנשים אחרות ('"ותתן גם לאישה" - שלא תמות היא ויחיה הוא וישא אחרת' [רש"י; שם פס' ו]), לכן כאן מגלים ההיפך, שנותנות לאחרות כדי שינשאו. ואדם הראשון וחוה התחבאו בעץ בגן כדי שלא יראו: “ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים בתוך עץ הגן" (שם,ח), לכן כאן עושות ההיפך, שנמצאות בין העצים – בכרם, ועושות מחולות וקוראות לגברים שיביטו בהן: 'ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה' (משנה שם). מודגש כאן שלא להביט למראה אלא להקמת משפחה, שבמשפחה יש השראת שכינה ('דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן' וכו' [סוטה יז,א]. 'שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה' [רש”י]), שזהו גילוי שם ה', לעומת ההבטה בנוי שזה כנגד עץ הדעת שעשה ריחוק מה', ונאמר עליו שיש בו נוי שמשפיע לעינים: “וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג,ו), לכן כאן אומרות שלא יביט בעיניו לנוי. לכן ביוה"כ שיש בו סליחה ומחילה בשל קבלת הלוחות השניים בהם אנו מתקנים את העולם, בו נכנס הכה"ג לקה"ק לכפר על ישראל, ולכן כנגד זה מגלים במחולות כפרה (ותיקון עולם) על חטא עץ הדעת בבגדי לבן ככה"ג. אולי זה מתגלה ביוה"כ כיון שבר"ה זהו יום בריאת האדם, והעולם נברא בעשרה מאמרות בשל חשיבותו, ומתוך כך מגלה לאדם כמה רע וחמור קלקול העולם בחטא, וכמה טוב וחשוב בתיקונו בתורה: 'בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות' (אבות ה,א). לכן מתגלה מבריאת האדם בר"ה עשרה ימים כנגד עשרת המאמרות שמוכיחות את האדם על חומרת תיקון העולם, ואז חל יוה"כ שהוא מרמז על תיקון העולם כולו (שנברא בעשרת המאמרות), ולכן בו נתנו הלוחות, שבתורה מתקנים את העולם, ובו נאמר "סלחתי" כגילוי סליחה ושורש לכפרה על החטאים עד התיקון השלם של העולם. לכן גם מתגלה בהתאם לזה גילוי שידוכין כתיקון העולם. וזה בכרם כרמז שעץ הדעת היה גפן (לשיטת ר"מ [ברכות מ,א]), שבאים לתקן את חטא עץ הדעת. ובגפן מצד אחד יש קלקול גדול ('שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין' [שם]) ומצד שני יש ברכה רבה, שיש בו גילוי של חיבור לדעת ה' (להיפך מקלקול עץ הדעת) וגילוי לסנהדרין כרמז לגילוי תורה ('א"ר חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים' [עירובין סה,א]), שמעבירים מקלקול ששורשו בעץ הדעת לתיקון עולם ששורשו בתורה שקיבלנו ביוה”כ. אולי זה בכרם כנגד שביין יש אפשרות לטוב או לרע, שכך גם באשה יכול לצאת לטוב או לרע: 'במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי: מצא או מוצא. מצא דכתיב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'”, מוצא דכתיב (קהלת ז, כו) "ומוצא אני מר ממות את האשה" וגו'' (ברכות ח,א). שאם מקים משפחה על אדני הקודש לעשות את רצון ה' בעולם, אז זהו לטובה, שזהו "מצא" שנאמר בו "ויפק רצון מה'”. אבל אם זה לתאוותיו, שהולך אחר עיניו רק לסיפוק תאוותו, אז זה לרעה שזהו "מוצא אני", שרוצה בשביל עצמו, האני הפרטי שלו, שאז זה מתגלה בסוף לרעה. (אולי לכן בדעות שם בגמ' נאמר על "לעת מצא" כמה אפשרויות, שביניהם זה אשה או תורה או מיתה; כרמז שבחיבור לאשה יכול התגלות לשם תורה שזהו לחיוב, ל"רצון מה'”, ויכול להיות לתאוותיו שזה שלילי, שמביא למיתה, ל"מר ממות"). לכן הבנות מכריזות שלא יביט לנוי אלא למשפחה, לעשות רצון ה' להקים משפחה בקדושה וטהרה ע"פ רצון ה' המתגלה בתורה לתיקון עולם (לכן זה נעשה ביוה”כ שבו 'מתן תורה' [משנה שם]). וזה כמקביל בגילוי שכינה בין בני הזוג כנגד כניסת הכה"ג לקה"ק שם מקום השכינה (אולי לכן הכה”ג לא יכול לעבוד ביוה”כ אם אין לו אשה [משנה יומא א,א], כיון שזה קשור בשורש יוה”כ), ולכן גם רומז שרוצות בשידוכים להקים בית נאמן בישראל, בית להשראת השכינה כעין כנגד המקדש (ולכן מתגלה ביוה”כ שנחשב לזמן 'בניין בית המקדש', שכך הן באות להקים בית נאמן בישראל כעין בניין מקדש קטן).