'ומוציאין ספר תורה וקורים שלשה בפרשת עריות עד סוף הפרשה והשלישי מפטיר ביונה' (שו"ע או"ח תרכב,ב). 'בפרשת עריות: משום שנפשו של אדם מחמדתן ואם יש אחד שנטמא יחזור בתשובה. ומפטיר ביונה שמדבר מן התשובה, ועוד שאין יכולין לברוח מן הש"י. אחרונים' (מ"ב). ביוה"כ קוראים הפטרה בספר יונה כיון שהוא מדבר על גודל כח התשובה (לבוש), וכן מראה שאי אפשר לברוח מה' (אבודרהם); וכן להראות שה' מרחם על כל בריותיו (ר"י אבן שועיב). כמו שמביא ומרחיב מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('לזמן הזה', תשרי 'ספר יונה ויוה"כ'). אולי אפשר להוסיף ולחדד שבספר יונה רואים את כח התשובה שגם כשנגזר דין רע ח"ו אפשר לשנותו, כמו שעל נינוה נגזר חורבן, שה' אומר ליונה: "קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני" (יונה א,ב), שרעתם עלתה כ"ך עד שנגזר עליהם חורבן, כמו שיונה אומר את דבר ה' לנינוה (שזהו שנאמר כאן "קרא עליה", לומר את דבר ה'): "ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" (יונה ג,ד). 'ובלכתו בעיר היה קורא ואומר: עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת. רוצה לומר, כמהפכת סדום ועמורה, כי מעשיה היו כמעשיהם' (רד"ק). הרי שנגזר דינם לחורבן, שאומר בצורה פשוטה שנינוה תחרב עוד 40 יום כעין שמקריא להם את גזר דינם. לכן זה מודגש ביוה"כ אחה"צ לקראת סוף היום, לומר שיחזרו בתשובה כיון שכוחה כ"ך גדול עד שאפילו אם נגזר דינם לרעה ח"ו עדיין אפשר לשנותו, ולכן יש להתאמץ ולשוב בתשובה ולא להתייאש. לכן זה לאחר קריאה של העריות שזה דבר 'שנפשו של אדם מחמדתן' שקשה להשתחרר מזה, ועונשו קשה, בכ"ז אומרים לאדם שיחזור בו מחטאיו ויתבטל ממנו הדין הקשה אפילו אם הוא ח"ו מהרשעים שנגזר דינם לרעה כבר בר"ה. גם רמז באמירת יונה "נהפכת" שרומזת כעין סדום ועמורה, שבסיפור חורבנה באו המלאכים ללוט ואנשי העיר רצו לחטוא בהם: "ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם" (בראשית יט,ה), '"ונדעה אתם" - במשכב זכר, כמו "אשר לא ידעו איש" (ב"ר)' (רש"י). כך שזה מרמז על עריות, כרמז שעלינו לשוב בתשובה מחטאינו, ואם ח"ו יש מי שחטא בעריות שישוב בתשובה ויתכפר לו (שזהו טעם קריאת פרשת העריות ביוה"כ). אולי גם יש בספר יונה משום מוסר לאדם שנמצא ביוה"כ ולא חוזר בתשובה, שזה דבר רע מאוד שיכול להביא לקטרוג גדול מאוד, עד כדי כך שיונה היה מוכן למסור נפשו כדי שלא להתנבא על נינוה כדי שלא יגרם הקטרוג הגדול. שיונה מובא כדוגמה לנביא שכובש נבואתו שחייב מיתה בידי שמים ('הכובש את נבואתו מיתתו בידי שמים, שנאמר (דברים יח, יט) "אנכי אדרש מעמו" ... הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי' (סנהדרין פט,א), ועשה זאת כדי שלא לחייב את ישראל שלא שבים בתשובה: 'אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית, שֶׁהַגּוֹיִם קְרוֹבֵי תְּשׁוּבָה הֵן, שֶׁלֹּא לְחַיֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל' (מכילתא; שמות יב,א). לכן זה מוסר גדול לאדם כמה חמור עניין אי חזרה בתשובה, ולכן כשישמע זאת יזדרז להתחזק ולשוב בתשובה. אפשר גם בפשטות שכששומעים שה' עמד להחריב את נינוה בשל חטאיהם, אז זה מדגיש לאדם את מציאותו עכשיו ביוה"כ בדין, שתיכף יגזר דינו וזה יכול להיות ח"ו לחורבן ואסון, כמו שעמדה נינוה להיחרב; וגם אם עכשיו לא רואה שום סכנה הכל יכול להשתנות בהמשך, כמו שיונה קרא שבעוד 40 יום נינוה נהפכת, שזה לאחר זמן, שכך ביוה"כ דנים מה ייעשה לו במשך השנה הקרובה. אולי גם כששומעים שנינוה תתהפך בעוד 40 יום, ויונה הלך במשך שלושה ימים, זה מזכיר שמשה היה בסיני ארבעים יום שלוש פעמים, ובסיום הארבעים יום השלישי נאמר "סלחתי" כעין שה' סלח לנינוה; שזה מרמז לנו שמקור יוה"כ בירידת הלוחות אלינו ע"י משה בסיום הארבעים יום האחרונים ('יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות' [תענית ל,ב], וראה ברש"י שמביא שלכן נקבע יוה"כ כיום סליחה), ולכן יש ביום זה כח גדול לסליחה, ולכן כדאי להתאמץ לשוב בתשובה היום כדי שיסלח לנו לגמרי. ובכלל נראה שכאשר אדם רואה או שומע על אחרים שעושים משהו זה מקל עליו גם לעשות, לכן ראוי לקרוא בספר יונה, שכששומע שאפילו רשעים כ"ך גדולים שבים בתשובה חזקה ומפחדים מהדין, גם הוא מתחזק לשוב בתשובה חזקה וירא מיום הדין. לכן ראוי לקרוא ביונה שמסופר בו: "ויאמינו אנשי נינוה באלקים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם. ויגע הדבר אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו ויכס שק וישב על האפר. ויזעק ויאמר בנינוה מטעם המלך וגדליו לאמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו. ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלקים בחזקה וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. מי יודע ישוב ונחם האלקים ושב מחרון אפו ולא נאבד" (יונה ג,ה-ט). אולי גם ספר יונה מסתיים: "ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (יונה ד,יא). 'אשר לא ידע וגו' – קטנים. ובהמה רבה – בני אדם גדולים, ודעתן כבהמה, שאינם מכירים מי בראם' (רש"י). שזה מזרז לאדם לשוב בתשובה, כרומז שהחטא נעשה בבלי דעת: 'ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא' (במדבר ה, יב) "איש איש כי תשטה אשתו" תשטה כתיב' (סוטה ג,א). שבאותו זמן שחטא הוא כעין לא מכיר את ה' בשל רוח שטות שנכנסת בו, שאינו הוא האמיתי, ולכן ראוי לו לשוב בתשובה ויכול לעשות זאת בקלות (כיון שאינו מהותי בו אלא רק בא משטות). וזה במיוחד בחטאים של עריות שהתאוות משתוללות (ולכן זה נרמז בפס' דווקא בסוטה), ולכן זה קשור לקריאת העריות, שלכן זהו ההפטרה שלהם. (וכן קוראים ביוה"כ בעריות בשל שיש חשש שיחטא עכשיו: 'במנחה קורין בעריות. לפי שהנשים מקושטות בשביל כבוד היום לפיכך צריך להזכירם שלא יכשלו בהן' וכו' [תוס' ד"ה 'במנחה', מגילה לא,א]. לכן מכריזים לאדם בספר יונה שלא ילך עכשיו אחר עיניו כי זה סתם רוח שטות).